חזון גרינפיס לחקלאות מקיימת

בחקלאות הקונבנציונלית, הרווח הכלכלי מהווה את הפן החשוב ביותר. פן זה, בא על חשבון הסביבה הטבעית, החברה החקלאית ובריאות הצרכן. שליש מן המזון המיוצר בעולם נזרק,ⁱ אך בד בבד, מופעלים לחצים כבדים על עולם החקלאות להתייעל, לייצר יותר, זאת, דרך שימוש בחומרי דשן והדברה, התשת הקרקע, אובדן המגוון הביולוגי החקלאי והכנסת החקלאים למעגל של חובות.

חקלאות מקיימת מהווה נקודת מפנה דרסטית עבור החקלאות התעשייתית. יש המגדירים אותה כמערך גידול מזון "שמסוגל לשמור על פריון ושימושיות החקלאות לחברה באופן אינסופי. מערכת של חקלאות מקיימת נדרשת לשמור על המשאבים הטבעיים, לתמוך בחברה, להיות תחרותית וידידותית לסביבה".ⁱⁱ לחקלאות מקיימת, שלושה יסודות: סביבתי, בריאותי וכלכלי-חברתי.

סביבה: שמירה על המגוון הביולוגי והמשאבים הטבעיים

עבור החקלאות המקיימת, מגוון ביולוגי הוא בעל ערך חיוני וחובה לשמור עליו. הוא עומד בבסיס שירותים אקולוגיים חיוניים כמו האבקה ומחזור; מגוון הזנים החקלאים המגודלים מהווה את יסוד בטחון המזון עליו נשענת האנושות.

חקלאות מקיימת שואפת לקחת בחשבון את גבולות הסביבה הטבעית. היא מעודדת הפחתה בשימוש בחומרי הדברה, חומרים מזיקים לבעליי חיים, לצמחים, לקרקע ולמשאבי המים. היא מצדדת בשיטות של הדברה ביולוגיות, דרך שימוש באויבים טבעיים של מזיקים ויצירת מגוון גידולים.

העובדה שהחקלאות המודרנית מתבססת על סוג אחד של יבול, מתישה את הקרקע ומכלה את משאביה – דבר המחייב לכרות מהאדמה בחומרי דשן מתכלים ומזהמים. מוצאם של חומרי דשן אלה הוא בכריית אשלג ופוספט, וכן הפקת אמוניה תוך שימוש בנפט וגז טבעי. חקלאות מקיימת מכבדת את הקרקע דרך ביסוס החקלאות על רוטציה של יבולים ושימוש בדשן ביולוגי, על מנת לתת מקום גם ליבולים המזינים את הקרקע במרכיבים החיוניים לה, להתבסס על משאבים מתחדשים, ולמנוע סחף קרקעות.

שימוש בשיטות הדברה ביולוגיות במקום חומרי הדברה והעדפה של מספר יבולים על פני מונוקולטורה, מעודדים מגוון ביולוגי. חקלאות אורגנית, המיישמת חלק מעקרונות החקלאות המקיימת, נמצאה עשירה ב-30% במגוון המינים לעומת חקלאות קונבנציונלית.ⁱⁱⁱ מעבר לערך העצמותי שבמגוון הביולוגי בחקלאות, יש לו גם ערך תועלתני ממשי. עידוד מגוון מינים מבטיח את קיומם של בעלי חיים טורפים, דבר המאפשר לשמור על רמה נמוכה של אוכלוסיות מזיקים.

שמירה על משאבי מים מהווה אף הוא יסוד חשוב של חקלאות מקיימת, הבא לידי ביטוי בניצול נכון של משאבי המים. שימוש מקיים של מים לחקלאות מותנה בהתאמה מראש בין מה שרוצים לגדל לבין כמות המים הזמינה באותו שטח. כמו גם, על שימוש חוזר במים, שמאפשר להגדיל את כמות המים הזמינים.

היבט נוסף של החקלאות המקיימת, הוא ההיבט האנרגטי. החקלאות התעשייתית בזבזנית באנרגיה, הן בשל הצורך לייצר חומרי דשן, הן בשל הציוד היקר המעורב בגידולים, והן בשל ההובלה של הגידולים למרחקים. לעומתה, חקלאות מקיימת מתבססת על אנרגיות מתחדשות, חסכון באנרגיה ויצירת קרבה בין היצרן לצרכן.

בריאות: מזון בריא ולא מסוכן

מטרתו הבסיסית של מערך מזון מוסדר, הינו הספקת מוצרים מזינים ובריאים. בפועל, חקלאות תעשייתית כושלת במילוי יעד זה: שימוש בחומרי הדברה גורם לחדירתם של רעלים לתוך המזון. התקנים הנהוגים בכל העולם מונעים הרעלות אקוטיות ונקודתיות במקרה הטוב, אך אינם מונעים פגיעה ארוכת טווח בבריאות.

מבחינת ערכו התזונתי של המזון המסופק לשווקים, השאיפה של החקלאות התעשייתית הקונבנציונלית אינה מכוונת לאיכות האוכל, כי אם לכמות שאפשר לייצר ולסטנדרטים של תעשיית המזון. חקלאות מקיימת שואפת להתגבר על הסתירה הזו ולקדם מוצרי מזון יותר איכותיים.

אחד המרכיבים המרכזיים של חקלאות קונבנציונלית מבחינה סביבתית ובריאותית, הוא המרחק שעובר המזון מייצורו עד צריכתו. מרחק זה, גורם לפגיעה אקולוגית מהותית, ומפחית את ערכו התזונתי של המזון הנצרך.יתירה מכך, נוספים תוספי מזון שמיעודים לשימור המצרכים, אשר השפעתם המצטברת על הבריאות הינה שלילית או בלתי ידוע. שימוש בחומרי הדברה, עידוד זנים בעלי ערך תזונתי נמוך, המרחק שעובר המזון ותהליך האריזה, כל אלו הינם גורמים מובנים במערכת החקלאות הקונבנציונלית הפוגעים באיכות מוצרי המזון. הקשר עם עולם החקלאות, במהותו קשר של הזנה, הפך להיות מקור לחשדנות ולחששות.

כלכלה וחברה: כבוד ועצמאות לחקלאי

חקלאות מקיימת חייבת קודם כל להיות "חקלאות כדאית" מבחינה כלכלית. שמירה על אינטרסים סביבתיים, בריאותיים וחברתיים אינם עומדים בסתירה עם צמיחה כלכלית אלא דווקא מהווים את יסודותיה ומהותה של צמיחה כלכלית ארוכת טווח. אסור לתת לצמיחה כלכלית לרמוס ערכי חברה בסיסיים. הכלכלה היא לשירות החברה ולא להיפך.

במשך אלפי שנים, חקלאים החליפו זרעים ושיפרו אותם מעונה לעונה. כך הגענו לאלפי זנים של תירס, חיטה ואורז, למשל. אחד התנאים לחקלאות מקיימת, הוא גישה חופשית של החקלאי לזרעים ואפשרות שלו לעשות בהם שימוש חוזר. הזרעים הם הבסיס של החקלאות, וגישה חופשית אליהם מאפשרת לחקלאי להשתמש בזרעים המתאימים ביותר לאקלים ולשטח שלו. במאה הקודמת, חברות מסחריות השביחו זרעים וקיבלו עליהן "זכויות מטפחים" המגבילות את השימוש שהחקלאי יכול לעשות בהם. בדרך כלל, הותר לחקלאי לעשות בהם שימוש חוזר או לנסות להשביח אותם, אך אסור לו למכור אותם.

אחד התנאים לעצמאות החקלאי, הוא מניעת התאגדות בענף הזרעים. תאגידים בעולם הזרעים יוצרים מצב של כפייה על החקלאי, המתקשה בתנאים אלו למצוא זרעים בהם הוא מעוניין, וכך, הוא גם אינו מסוגל לתכנן את העסק שלו לכיוון הרצוי לו. אסור שפיתוח זרעים על ידי חברות מסחריות יחסמו בפני החקלאי את האפשרות להיות סוכן לקידום זנים חדשים, כפי שהחקלאות המהונדסת מאיימת לעשות באמצעות איסור גורף המוטל על החקלאי לעשות שימוש חוזר בזרעים.

רכישה שנתית של זרעים, ריסוס חומרי הדברה והוספת דשנים, מהווים עול כלכלי על החקלאי. חקלאות מקיימת מלמדת את החקלאי איך להתגבר על העול הזה. שימוש בדשנים טבעיים, הדברה ביולוגית ושימוש חוזר בזרעים מחזקים את היציבות הכלכלית בעולם החקלאות. החקלאות המודרנית דוחפת את החקלאי להגדיל יבולים על חשבון קיימות הסביבה ובריאותו. חקלאות מקיימת שואפת לכך שהחקלאי יתפרנס תוך כיבוד כושר הנשיאה של חלקת השטח בתוכה הוא פועל, ותוך וייעול התהליכים האקולוגיים המאפיינים את עולם החקלאות.