ראש הרשות האתיופית להגנת הסביבה והמכון לפיתוח בר קיימא, ד
גרינפיס: האם אתה שמח בנוגע לענקי החקלאות המציעים להלחם ברעב עולמי עם צמחים חדשים שפותחו באמצעות הנדסה גנטית?
טוולד: בכלל לא. זה נאיבי להעלות על הדעת שצמחים ומאגר הגנים היעיל עד מאוד שלהם, אשר התפתחו במשך מיליוני שנים, יכולים להיות טובים יותר על ידי החלפה או הוספה של גנים חדשים.
האינטראקציה בין גנים לבין חלבונים כל כך מורכבת. וזו הסיבה מדוע כל כך הרבה ניסויים גנטיים נכשלים.
גרינפיס: אבל האם אינך לוקח את הצעתם ברצינות?
טוולד: לא, הם מחמיצים את הנקודה. רעב במדינות מתפתחות הוא בעיקר תוצאה של חלוקה בלתי הוגנת. כיום, העולם מייצר יותר מזון מאי פעם - אבל עדיין יש יותר אנשים גוועים ברעב מאי פעם גם כן.
ייצור מזון רב יותר אינו אומר באופן אוטומטי שהעניים ירוויחו. פשוט אין להם את הכסף לקנות אותו. הנדסה גנטית אינה הולכת לשנות זאת.
גרינפיס: האין תעשיית ההנדסה הגנטית מייצרת צמחים אשר מותאמים טוב יותר לאדמות יבשות ומלוחות?
טוולד: ישנה תעמולה רבה על זה, אבל בשום אופן אין הוכחה שצמחים אלה יותר פוריים.
למען האמת לחברות הגדולות יש מטרות שונות מאוד: הם רוצים לספק לחקלאים זרעים אשר עמידים למדבירי עשבים מסוימים, במטרה להפוך אותם לתלויים במדבירים אלה. לתעשיית מדעי החיים ישנה גם מטרה שניה: לקבל שליטה על הזרעים הקיימים ומאגר הגנים של מדינות מתפתחות.
האסטרטגיה היא תמיד זהה: הם מספקים זרעים בחינם עד שהחקלאים השתמשו בכל המשאבים שלהם או שהמשאבים אינם ניתנים לשימוש יותר, ואז הם מתחילים לגבות תשלום.
גרינפיס: זוהי האשמה חמורה.
טוולד: זה עומד בקנה אחד עם הניסיונות שהיו לנו עם מדבירי עשבים ודשנים מלאכותיים. ואלה אותן חברות אגרוכימיקלים שדוחפות את ההנדסה הגנטית כיום. שליטה בזרעים וגביית תשלום מהחקלאים הפשוטים עבור שרות זה לא הולך לפתור את בעיות הרעב.
גרינפיס: אם האסיף של החקלאים ישתפר, הם יוכלו להרשות את התשלום.
טוולד: כ- 30 צדדים שונים הם בעלי פטנטים על "אורז הזהב" הידוע לשמצה. כרגע אף אחד מהם אינו דורש תשלום. אבל ברגע שהחקלאים יהיו תחת ידם, הם יקבלו את כספם. חברות חקלאות משתמשות בפטנטים על מנת להפוך אותנו לתלויים בזרעים שלהם.
כמעט ולא יכולה להיות צורה יעילה יותר של קולוניאליזם. תעשיית ההנדסה הגנטית תוכל בצורה אפקטיבית ביותר להחזיק אותנו כבני ארובה.
זו אינה הדרך להביא שלום עולמי. במקום זאת, זה יצית מרי חסר תקדים עם גלים של פליטים הפונים אל המדינות העשירות ביותר.
גרינפיס: מדוע תוכנית הפיתוח של האו"ם UNDP תומכת בהנדסה גנטית?
טוולד: בגלל שעבודתם תלויה בכסף מהתעשייה. הדו"ח בהחלט מכתים את ה UNDP. אני תוהה לעיתים קרובות האם הם באמת עדיין בצד של המדינות המתפתחות.
גרינפיס: כיצד יכולות המדינות העשירות לעזור?
טוולד: על ידי תמיכה במדינות מתפתחות ובמאמצן לשיפור התשתית.
אנחנו זקוקים לכבישים טובים להעברת תוצרת המזון לשווקים. אנחנו צריכים לשמר מזון, ולפתח יכולת לעבד אותו. אנחנו צריכים מחסנים בהם נוכל לאחסן מזון עודף מקצירים טובים בשביל זמנים קשים.
גרינפיס: בכל זאת, שום דבר מזה אינו בהכרח סותר הנדסה גנטית בחקלאות.
טוולד: אנחנו צריכים להתחיל להסתכל על הטכנולוגיה החדשה הזאת רק אחרי שפתרנו את הבעיות האחרות. אנחנו גם לא זקוקים לצמחים חדשים למזון שלנו; הטבע מספק את כל החומרים המזינים להם אנו זקוקים. חומרים אלה פשוט צריכים להיות מחולקים בצורה שווה. הנדסה גנטית אינה מציגה פתרונות, היא מציגה סכנות. האזור הטרופי הוא בית למגוון עצום של מינים, ומאגר גנים יקר ערך שאינו ניתן להחלפה. אם מינים שעברו מניפולציה גנטית ישוחררו, הם יכולים לזהם את מאגר הגנים הזה, ומוצאים או מינים רבים ימותו. זה יהיה בלתי הפיך.
גרינפיס: האם אתה מאמין שחקלאות בת קיימא יכולה לספק מספיק מזון על מנת לחסל את הרעב לחלוטין?
טוולד: כן, אני באמת מאמין בכך. עבודתו של ג'ולס פרטי מספקת הרבה דוגמאות התומכות בגישה זו. חקלאות בצפון הפסיקה להוות אלטרנטיבה בשבילנו. היא הורסת את האדמה ומזהמת את מאגרי המים התת קרקעיים, שהם בסופו של דבר מי השתייה שלנו. אנחנו יכולים להשתמש בדשנים מלאכותיים, אבל רק אם הם ישפרו את איכות האדמה במקום להרסה. כל השיטות צריכות לעמוד במבחן: אסור לאפשר להם להפריע למחזור ולתהליכים הטבעיים. ביו-חקלאות היא איננה עוד מותרות בשבילנו. זוהי תקוותנו היחידה.
(מראיין: מיקל פרידריך)