דף - 6 ינואר, 2004
דלקים מאובנים שכוללים פחם, גזים טבעיים, נפט ומזות, נוצרו במשך מילוני שנים מריקבון צמחים ובע"ח פרי-היסטוריים. שריפת דלקים מאובנים יוצר פחמן בצורה של פחמן דו-חמצני, גז החממה המרכזי שנפלט כתוצאה מפעילות בני אדם.
מדענים חישבו איזה כמות של פחמן יכולה להיות משוחררת לאטמוספירה לפני שגבולות ה"ביטחון" של שינויי אקלים ייחצו. אם גבול זה יחצה שינויי האקלים יקרו במהירות כה רבה שמערכות אקולוגיות לא יוכלו להסתגל ויחל תהליך בלתי הפיך שעלול לצאת מכלל שליטה.
הגבול המקסימלי ה"בטיחותי" של טמפרטורה עולמית הוא מעלה אחת צלזיוס. אם שרפת הדלקים המאובנים תימשך בקצב הנוכחי, גבול זה יחצה תוך 40 שנה בלבד.
לתעשייה יש כבר בסביבות פי 4 מכמות זו של פחם בעתודות של נפט, פחם וגז. במילים אחרות, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשרוף ¾ מהנפט, פחם והגז שבנמצא אם אנחנו רוצים למנוע שינויי אקלים מסוכנים.
זה אומר שאנו חייבים להפחית את פליטת הפחמן דו חמצני ולהתחיל את המעבר משימוש בדלקים מאובנים, ולהשקיע עכשיו באנרגיות מתחדשות. גרינפיס מתייחס לזה כאל "הגיון הפחמן - carbon logic.
חברות הנפט כבר מצאו מספיק נפט שיכול לגרום לשינויי אקלים מסוכנים. אם הם יאפשרו גישה למלאי הקיים, ההשפעות על האקלים יכולות להיות קטסטרופיות. במקום לבזבז כסף בחיפוש אחר דלקים דינוזאורים, הם חייבים להתחיל להשקיע בעתיד, עכשיו - אנרגיה, נקייה וברת קיימא. להמשיך בעסקים כרגיל משמעו להמר על חייהם של מיליונים ולסכן בשיבוש מערכות אקולוגיות ואקונומיות.