המשאבים של הים התיכון נמצאים בסכנה בשל מגוון גורמים; דיג יתר (overfishing), דיג מכמורת (bottom trawling), דיג ברשת הקפה, חקלאות ימית, חדירת מינים פולשים, זיהום, קידוח בחיפוש אחר גז ונפט, כרייה, שיט מסחרי, שינוי אקלים, תיירות וצפיפות אוכלוסין.

התחממות כדור-הארץ

Divers from Greenpeace together with scientists from Silliman University, a community members from Apo Island, Marine Protected Area Management Board, dive wardens of Apo Island unfurled banners with a message to "Save our Seas" in Apo Island, Dauin Negros Oriental. The Marine Protected Area (MPA) of Apo Island was destroyed caused by Typhoon Pablo in December 2012. An increase in the severity of extreme weather events is one of the predicted effects of climate change.  The documentation of the reef check in Apo Island is part of the activities around the visit of the Greenpeace ship Esperanza which arrived in the Philippines."התחממות כדור הארץ מביאה לעליה בטמפרטורה של מי הים, גורמת לשינויים במגוון צורות החיים, מחמירה את סחף החופים, וגורמת לשינוי בזרמים ובמליחות. גובה פני הים במאה הבאה (2100) עלול לעלות בכ- 30 עד 100 סנטימטרים. שינויי טמפרטורה של 0.1 עד 0.5 מעלות צלזיוס במים העמוקים מספיקים בכדי שיתחוללו שינויים משמעותיים בשונות הפונקציונלית ובעושר של המינים.

במקום שאזור הים התיכון יסבול משינויי אקלים רציניים, האזור יכול לתפוס חלק מרכזי בפתרון. יש פוטנציאל אנרגיה מתחדשת אדיר בארצות הים התיכון, במיוחד אנרגיה סולארית, ורוב היכולת הזאת לא מנוצלת. במידה וארצות הים התיכון יתחייבו לפתח את יכולות האנרגיה המתחדשת שלהם, השפעות שינוי האקלים על הים וסביבתו יכולות להצטמצם ותהיה תרומה לפתרון הגלובלי.

חדירת זנים

לחדירה של זנים או מינים "חוצנים" עלולות להיות השפעות רציניות על הסביבה הימית, בתחרות עם זנים מקומיים על מזון ומרחב מחייה, ובשינוי המבנה של קהילות בבתי הגידול השונים.

השחרור המכוון של זנים חדשים, יכול להיגרם כתוצאה מייבוא דגים לאזור (למשל במטרה להקים חוות גידול או אקווריום), שבהמשך מתפשטים למים בסביבה הקרובה. לדוגמה, ההתפשטות של האצה הירוקה הטרופית (Caulerpa taxifolia) מתוך המקום אליו היא יובאה, האקווריום במונקו, הביאה לכיסוי של 40 מיליון מטרים רבועים מחופי הים התיכון.

השחרור הלא צפוי של זנים קורה לעתים תכופות דרך כלי שיט, שאיתם "תופסים טרמפ", בתוך המים במאזנים או כלכלוך הנצמד לגוף האונייה. ה- Mnemiopsis leidy ממשפחת המסרקניים, חדרה לים השחור מצפון אמריקה דרך המים במאזנים של ספינה. היא הגיעה לכמות ביומסה שחרגה מעל כמות הדיג השנתית שעולה ליבשה, הגדילה את כמות הדיג המופרז שכבר הספיק לפגוע בזכות עצמו בסביבה האקולוגית, וכמעט וגרמה לקריסה של הדיג בים השחור.

 

 

זיהום

הים התיכון הוא אחד מהאגנים החצי-סגורים המזוהמים ביותר בעולם. אלפי טון של פסולת רעילה נשפכים ישירות לתוך הים על ידי התעשייה. גורמי סיכון נוספים כוללים שיט מסחרי, זיהום אורבני וחקלאי וההשפעות השונות של התיירות. 

מתכות כבדות ומזהמים אורגנים עמידים (POPs) מהווים גורמי סיכון בלתי-הפיך לבריאות ולסביבת החי בים. ריכוזים גבוהים של כספית, קדמיום, אבץ ומשקעי עופרת נמצאים ב"נקודות-חמות", בדרך כלל אותם האזורים ה"זוכים" לכמויות גדולות של שפכים תעשיתיים, פסולת מוצקה וביוב. החומרים הללו יכולים לנדוד למרחקים של אלפי קילומטרים, מעבר לגבולות מדיניים, הרחק מהמקור שלהם.

זה גורם סיכון בריאותי רציני ביותר באזורים בהם דגים מהווים חלק אינטגרלי מהתפריט התזונתי ובאותם האזורים שבהם רבים תלויים בים למחייתם.

הובלה ימית


The Greenpeace Esperanza bears witness to the French purse seine vessel Morne Blanc in the Indian Ocean.The Greenpeace ship Esperanza continues on an expedition in the Indian Ocean to peacefully tackle unsustainable fishing. With some tuna stocks in the Indian Ocean, such as Yellowfin, on the brink of collapse due to overfishing, the expedition is exposing destructive fishing methods which contribute to overfishing and harm a range of marine life including sharks and juvenile tuna.חלק מנתיבי השיט המסחרי העמוסים ביותר בעולם עוברים דרך הים התיכון. יש הערכות
לפיהן בכל שנה עוברים דרך הים התיכון כ- 220,000 כלי שיט מעל 100 טון – בערך שליש מכלל תנועת הסחר הימי בעולם. ספינות רבות נושאות איתן מטענים מסוכנים, ובמקרה של תקלה התוצאות תהיינה נזק חמור לסביבה הימית.

השאריות משטיפת מיכליות כימיקלים ופסולת שמנים הם מקור משמעותי לזיהום ימי. הים התיכון מהווה 0.7 אחוז מכלל השטח המכוסה מים בעולם, והוא מקבל 17 אחוז מזיהום הים העולמי. בכל שנה בין 100,000 עד 150,000 טון של נפט גולמי מוזרם במתכוון לים במסגרת פעילויות ההובלה הימית.

קרוב ל- 370 מיליון טון של נפט מועבר בכל שנה בים התיכון (יותר מ- 20% מסך הכל הגלובלי), ובסביבות 250 עד 300 מיכליות נפט חוצות את הים כל יום. דליפות נפט לא רצויות קורות לעתים תכופות בממוצע של 10 דליפות לשנה. דליפת נפט גדולה יכולה להתרחש בכל רגע בכל מקום בים התיכון.

תיירות

היעד התיירותי הפופולרי ביותר בעולם, השילוב הייחודי בים התיכון של אקלים נוח, רצועת חוף יפה, היסטוריה עשירה ותרבויות שונות, מושך קרוב לשליש מהתיירות הבין-לאומית.

תיירות היא אחד ממקורות הפרנסה החשובים ביותר עבור רבות ממדינות הים התיכון. התיירות גם תומכת בקהילות קטנות באזורי חוף ואיים, ומספקת אלטרנטיבה לפרנסה הרחק מריכוזי אוכלוסיה עירוניים. למרות היתרונות הכלכליים שהתיירות מספקת לאזור, היה לה תפקיד מרכזי בהתדרדרות החופים והסביבה הימית.

פיתוח מואץ ובניית תשתיות קיבלו תמיכה ועידוד מצד הממשלות בארצות הים התיכון בכדי לאפשר ביקור מספר רב של תיירים כל שנה. הפיתוח העירוני הצפוף יתר על המידה גרם לבעיות רציניות של סחף וזיהום במקומות רבים לאורך חופי הים התיכון.

תיירות, שלעתים תכופות מרוכזת באזורים שבהם יש חיי טבע עשירים, יוצרת איום רציני לבתי גידול של מיני בעלי חיים של הים התיכון הנמצאים בסכנת הכחדה, כמו למשל צבי-ים וכלב-ים נזירי.

 

 

חקלאות ימית

                                חקלאות ימית מתפתחת בקצב מהיר, וכיום מהווה 30 אחוזים מכמות הצריכה בעולם של חלבון דגים.

בתעשייה טוענים שחוות פירות-ים מפחיתות את העומס על להקות הדגים בים הפתוח, אבל רבים מהזנים הגדלים בחוות הם טורפים, הצורכים דגים עד פי חמש מהמשקל של עצמם.

איזורי החוף של הים התיכון כבר חשופים מעל ומעבר להשפעות השונות, וקשה יותר ויותר למצוא אזורים שבהם לא נגעה יד אדם. מגזר החקלאות הימית מוסיף ללחץ, בדרישה מתמדת אחר אזורים עם איכות מים גבוה להקמת חוות נוספות. ההקמה של חוות דגים בקרבת בתי גידול חשובים ופגיעים, כמו שטחי מרעה של עשב-ים, מדאיגה במיוחד.

דיג הטונה בים התיכון הוא כבר מופרז, וכעת הוא מתפתח לתעשיה רווחית במיוחד המיועדת לשווקים היפנים – חוות טונה. להקות של דגי טונה צעירים מרוכזות במכלאות להאבסה. עד 25 קילו של פיתיון, לרוב מדגים המיובאים מדרום אפריקה, צפון האטלנטי ואמריקה, משמש לתוצר של קילו טונה אחד בלבד.

סיכון נוסף נובע ממעבר מחלות מדגי הפיתיון לזנים המקומיים, לדוגמה מה שקרה במפעלי פיטום טונה באוסטרליה. לתפוצת מחלות לאוכלוסיות דגים עיקריות, כמו לדוגמה אנשובי או סרדינים, עלולות להיות השלכות הרסניות עבור הדייגים המקומיים.

ישנן דאגות נוספות מחקלאות ימית בים התיכון, בין השאר איומים על מגוון צורות החיים כתוצאה מחדירה של זנים חדשים לאזור, ההשפעה שיש לפסולת האורגנית והכימית על הסביבה, והתחרות עם פעילויות אחרות בחופים.

דיג

המצב של להקות הדגים באיזור הים התיכון מדאיג ביותר. ישנן עדויות ברורות לכך שישנה ירידה ניכרת באיכות ובגודל השלל. באזורים רבים מיני חיים גדולים ובעלי תוחלת חיים ארוכה יותר כבר נעלמו לגמרי מהמלאי המסחרי.

הערכות שבוצעו לאחרונה מטעם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) מצאו שחלק  עיקרי מענף הדיג באיזור, כמו למשל טונה כחולת סנפיר, טונוס גדול, קוד, דג חרב, מרלין, קופון אדום  ודניס, נמצאים תחת איום. לפי  הסוכנות הסביבתית האירופאית, מעל 65 אחוזים מסך כל הדגה בים התיכון חורגים מעבר ליכולות הביולוגיות.

דגי ים גדולים כמו טונה ודג-חרב היו במשך אלפי שנים מקור עיקרי לדיג. בשנת 1999 פרסם גרינפיס דו"ח החושף את הממצאים לפיהם כמות הטונה כחולת הסנפיר ירדה בכ- 80 אחוזים בעשרים השנים הקודמות. בנוסף על כך, המצב לא השתפר הודות לדיג פיראטי, דיג של אוכלוסיות דגים צעירות., וחוות דגי הטונה שצצות לאחרונה. להקות הדגים מתדלדלות עד לכדי רמות סיכון.

הגודל קובע

למרות ההגבלות שישנן על גודל, הדיג המופרז מביא לתפיסת דגים קטנים מתמיד. ההגנה על הדגה הצעירה באוכלוסיות יעד של מכמורות, קריטית לקיום בר-קיימא. אך למרות זאת ההגבלות מופרות באופן גלוי, כפי שדוגמה חשף גרינפיס לא מזמן בחקירה בשוק הדגים ביוון.

דיג לא מבוקר גם תורם למצב - לדוגמה דגי חרב - לעתים קרובות מידי דגים צעירים מהווים חלק עיקרי מהשלל. במקום לצוד דגים קטנים מהמידה שאפילו לא ניתנה להם ההזדמנות להתרבות, עלינו להגן על איזורי הטלת הביצים וגידול הצאצאים של זני דגים מהים התיכון.

שלל-נלווה

שיעור השלל שממנו נפטרים נמצא בטווח של 20 עד 70 אחוזים בהתאם לעומק המים ולעונה. דגים שאינם דגי המטרה ודגים צעירים מדי מושלכים חזרה לים שהם מתים או גוססים.

דיג לא-חוקי, לא-מבוקר ולא-מדווח

Greenpeace retrieve another FAD from the Indian Ocean. The FAD was inspected by an ROV before divers entered the water to inspect the FAD underneath the surface. THe aggregation device was taken onboard the Esperanza and fully dismantled by the ship's crew.The Greenpeace ship Esperanza continues on an expedition in the Indian Ocean to peacefully tackle unsustainable fishing. With some tuna stocks in the Indian Ocean, such as Yellowfin, on the brink of collapse due to overfishing, the expedition is exposing destructive fishing methods which contribute to overfishing and harm a range of marine life including sharks and juvenile tuna.העדר מערכות ניהול אפקטיביות ולחץ מסחרי הולך וגדל על משאבי הדיג המתדלדלים, תרמו לצמיחתה של תעשית דיג לא-חוקי, לא-מבוקר ולא-מדווח (IUU). דוגמה טובה ניתן למצוא בשימוש המופרז במכמורות בים התיכון, שנמשך למרות האיסורים.

מכל ארצות הים התיכון, ספרד היא היחידה שאימצה את תכנית הפעולה הלאומית למאבק בבעית הדיג הלא חוקי, שנקבעה בתכנית הפעולה הבין-לאומית של של ה- FAO

אין רישום איזורי של כלי שיט למטרות דיג ואין מימון של תשתיות שבעזרתם יהיה ניתן לאכוף את החוקים שנועדו למאבק בדיג הלא חוקי בים הפתוח.

מכמורות

Captive Bluefin Tuna inside a transport cage.Med Tuna Campaign, Esperanza, 2006.השימוש במכמורות, שלעתים מגיעות לאורך של 10-12 קילומטר, זוכה לביקורת כבר זמן רב בעיקר בגלל הבעיה של שלל-נלווה. בעלי חיים ימיים גדולים יותר, כולל צבי ים בסכנת הכחדה, דולפינים ובטאים כמו מנטה-ריי, חשופים במיוחד לאיום הזה.

משנת 2003 נקבעו מספר תקנות במטרה לאסור שימוש במכמורות בים התיכון, כך שהשימוש בהם הפך ל"בלתי חוקי בעליל". אולם בזמן שחלק מצי המכמורות עבר ארגון מחדש, חלק אחר גדל והתפתח במהירות.

מרוקו הודתה שהיא מפעילה צי של למעלה מ- 300 כלי שיט עם מכמורות. בנוסף ישנו הצי האיטלקי, שבו 90-100 כלי שיט, הצי הטורקי עם 45-100 כלי שיט והצי הצרפתי עם 45-75.

 

נושאים