דף - 29 מרץ, 2007
חקלאות ימית מתפתחת בקצב מהיר, וכיום מהווה 30 אחוזים מכמות הצריכה בעולם של חלבון דגים.
בתעשייה טוענים שחוות פירות-ים מפחיתות את העומס על להקות הדגים בים הפתוח, אבל רבים מהזנים הגדלים בחוות הם טורפים, הצורכים דגים עד פי חמש מהמשקל של עצמם.
איזורי החוף של הים התיכון כבר חשופים מעל ומעבר להשפעות השונות, וקשה יותר ויותר למצוא אזורים שבהם לא נגעה יד אדם. מגזר החקלאות הימית מוסיף ללחץ, בדרישה מתמדת אחר אזורים עם איכות מים גבוה להקמת חוות נוספות. ההקמה של חוות דגים בקרבת בתי גידול חשובים ופגיעים, כמו שטחי מרעה של עשב-ים, מדאיגה במיוחד.
דיג הטונה בים התיכון הוא כבר מופרז, וכעת הוא מתפתח לתעשיה רווחית במיוחד המיועדת לשווקים היפנים – חוות טונה. להקות של דגי טונה צעירים מרוכזות במכלאות להאבסה. עד 25 קילו של פיתיון, לרוב מדגים המיובאים מדרום אפריקה, צפון האטלנטי ואמריקה, משמש לתוצר של קילו טונה אחד בלבד.
סיכון נוסף נובע ממעבר מחלות מדגי הפיתיון לזנים המקומיים, לדוגמה מה שקרה במפעלי פיטום טונה באוסטרליה. לתפוצת מחלות לאוכלוסיות דגים עיקריות, כמו לדוגמה אנשובי או סרדינים, עלולות להיות השלכות הרסניות עבור הדייגים המקומיים.
ישנן דאגות נוספות מחקלאות ימית בים התיכון, בין השאר איומים על מגוון צורות החיים כתוצאה מחדירה של זנים חדשים לאזור, ההשפעה שיש לפסולת האורגנית והכימית על הסביבה, והתחרות עם פעילויות אחרות בחופים.