הים התיכון מוקף 20 מדינות ובעל חופים בשלוש יבשות (אירופה, אפריקה ואסיה). באגן הניקוז שלו חיים מעל 130 מיליון איש, אשר חולקים קו חוף של 46000 ק"מ. קצב גידול האוכלוסין סביב הים התיכון גבוה. אזור הים התיכון מהווה את אחד היעדים התיירותיים המובילים בעולם: הוא מארח 100 מיליון מבקרים מדי שנה. הים התיכון הוא הים בעל מגוון המינים הגדול ביותר, והוא מהווה בית למספר מינים הנמצאים בסכנת הכחדה. זיהום סביבתי, דייג בלתי מבוקר ובנייה גורמים להרס של בתי גידול טבעיים אלה. כימיקלים רבים המשמשים לייצור מגוון חומרים לשימוש ביתי ותעשייתי, מהווים איום גדול לאזור ולחיים בו. חומרים אלו כוללים פלסטיקים, מרככים פלסטיים ('פלסטיסייזרים'), חומרי אריזה, חומרי הדברה, דשנים, ממיסים ומגוון חומרים מסוכנים נוספים. תעשיות רבות הממוקמות לאורך החוף מזרימות באופן קבוע אלפי טונות של פסולת רעילה ישירות למים. אגן הים התיכון הינו היום אחד האגנים הסגורים למחצה המזוהמים ביותר בעולם (EEA 1995).
מכיוון שהוא סגור למחצה, תחלופת המים של הים התיכון עם הימים הפתוחים מוגבלת ולכן הוא רגיש מאד להצטברות מזהמים. זמן ההתחדשות של מי הים התיכון מוערך בשמונים שנה .
שפכים רעילים ממפעל בישראל יזהמו את הסביבה המשותפת למדינות האזור, בה במידה שיזהמו אותה שפכים המגיעים ממפעל בטורקיה או מצרים, או אפילו אחד מאותם אתרי הטמנת אשפה ידועים לשמצה, המצויים לאורך קו החוף הלבנוני. החי הימי יזוהם באופן דומה ממגוון מקורות, מכיוון שהוא נודד סביב לאזור. עובדה זו הופכת לסיכון בריאותי עבור תושבי האזור בו דגים הם חלק משמעותי בתפריט המקומי, ואנשים רבים תלויים בים למחייתם.
אמנת ברצלונה להגנת הים התיכון מזיהום
כל מדינות הים-התיכון אימצו עד כה את האמנה להגנת הים התיכון מזיהום שנחתמה בברצלונה ב1976- על-מנת להגן מפני:
- זיהום ממקורות ומפעילות יבשתית
- שפיכת נפט ופסולת
- זיהום מחקר וניצול קרקעית הים והמדף היבשתי
בשנת 1995 תוקנה האמנה כך שתכיל את העקרונות החיוניים המיידים ואת החיסול המלא של מקורות הזיהום כמטרה המוחלטת. גרסה זו אושרה עד כה רק בידי מדינות (מונקו ותוניסיה). התיקון לא יכנס לתוקף עד שלא יאושר על-ידי מהמדינות החברות. בנוסף לכך, ישנן אמנות נוספות הדרושות אישרור כדי שיכנסו לתוקף:
- וקול LBS להגנת הים התיכון מזיהום ומפעילות יבשתית.
- פרוטוקול HW למניעת זיהום הים התיכון משינוע בין-גבולות של פסולת רעילה והטמנתה.
- פרוטוקול למניעת וחיסול זיהום הים התיכון כתוצאה מזריקת פסולת ספינות ומטוסים ומשריפות בים.
- פרוטוקול הנוגע לאזורים מוגנים ולשונות ביולוגית בים התיכון.
הים התיכון הוא אחת המערכות האקולוגיות המאוימות ביותר בעולם
הים התיכון סובל משפיכת פסולת תעשייתית, חקלאית וממרכזים עירוניים. יחידת הים התיכון של האו"ם מדדה את ריכוזי המזהמים הרשומים להלן במאות נקודות מדידה באזור: מתכות כבדות, חמרי הדדברה אורגנו-כלורים,, קוטלי עשבים, תרכובות זרחן-אורגני ומיקרו-אורגניזמים פחמימנים ופתוגנים. כל אלו מהווים תערובת רעילה ומסוכנת. הממשלות צריכות להתמודד עם העובדות האמיתיות ולעשות משהו לגבי המצב. אנשים עשויים להשתכנע מהבטחות ריקות של פוליטיקאים, אך הדבר אינו מרשים את הטבע. ישנן ראיות מוצקות לסימנים ברורים של פגיעה בבריאות הים ולשינויים שחשים אנשים לאורך החופים:
- קשיי רביה חמורים של דגה, כדוגמת טונה, מקרל אפור, קיפון אפור.
- קשיי רבייה ותמותת עופות ים
- מחלות לא מוכרות התוקפות אוכלוסיות דגים, גם באזורים מרוחקים כמצרים ותוניסיה.
- הצטברות מסוכנת של כספית בטונה ובסרדינים ובשוכני קרקעית.
- תמותת דולפינים
- דהאוקסיגנציה (סילוק חמצן) ממים באזורי חוף רבים
- פריחת אצות החונקת את מי החופים באזורים רבים של הים
- רצועות חוף ארוכות המכוסות בזיהום כבד.
- מחלות אנושיות - שלשולים, מחלות עור, כולרה, טיפוס ועוד.
מפרץ חיפה לדוגמה מזוהם באופן חמור. מפעלים משחררים פסולת ישר לים או לנחל הקישון הנשפך לים. הממשלה ניסתה עד כה רק להרחיק את הבעיה לעומק המרוחק יותר של הים. גרינפיס הצליח להדגיש את בעיית שפיכת הבוצה החומצית הרעילה. המאבק הביא להבטחה להפסקת הזיהום עד סוף 1996. כאשר המשיך הזיהום ב1997-, פעלה גרינפיס שוב בצורה ישירה ורגועה. דבר זה הביא להבטחה נוספת להפסקת הזיהום עד סוף 1997, הרשויות הישראליות הפרו שוב את הבטחתם ואישרו למפעלי "חיפה כימיקלים" המשך שפיכה של כ60,000- טון בוצה עד ה10- באוקטובר 1998.
אותן רשויות מגינות על תכנית לבניית מערכת צינורות שיזרימו פסולת תעשייתית לים. ברור שהיישום של העקרון "לא בחצר האחורית שלי" מנוצל כאן לצורך שפיכת פסולת רעילה למים הבין-לאומיים. הדבר אינו מהווה פתרון, רק הרחקת הבעיה לאזורים אחרים.