תחנת כוח גרעינית בצ'רנוביל אחרי האסון.
הסיבה המרכזית בגללה הוחלט על נקיטת צעד זה היא בעיקר האמונה כי הקמתו של כור גרעיני הינה תשובה הולמת לבעיות האקלים, להתחממות הגלובלית ולתופעת שינויי האקלים. האומנם?
התשובה היא: ממש לא. לא זו בלבד שאנרגיה גרעינית היא מסוכנת לאדם ולסביבה, היא גם אחת התעשיות המזהמות ביותר בשלבי הפקת האוראניום, היצור וכמובן בשלב הפסולת הגרעינית ש"חיה" ומסוכנת משך עשרות ומאות אלפי שנים. נכון להיום, שנת 2007 בואך 2008, לא נמצאה אף דרך יעילה או מספקת לפירוקה או אחסונה של פסולת גרעינית.
אנרגיה גרעינית היא גם יקרה ביותר. מחירי האוראניום עלו פלאים בשנים האחרונות ובניית כור גרעיני מחייבת ידע רב, זהירות מרבית, מקצועיות, הכוונה נכונה וכמובן- יד אחראית על ההגה. אך מעבר לכך, השימוש באנרגיה גרעינית דורשת מאיתנו הבטחה בלתי אפשרית שלעולם לא נוכל לעמוד בה: ההבטחה כי לעולם לא תהיה רעידת אדמה, הפצצה, אסון טבע או תאונה. כי טעות האנוש הקטנה ביותר יכולה להפוך אותנו, את כולנו, לצ'רנוביל 2. צ'רנוביל- האסון הגרעיני הנורא ביותר, אשר הפך לשמה השני של תעשיית הגרעין ולסמל של חוסר הביטחון והיעדר האחראיות שבתעשייה זו.
בצ'רנוביל של היום, 21 שנים אחרי האסון, ישנם שטחים שלמים שיישארו לא ראויים לחיי אדם למשך 900 השנים הקרובות. נשאלת השאלה, האם בישראל הקטנה שלנו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להקצות אזור שכזה? תאונה בסדר גודל זהה בישראל, אפילו אם "נזרוק" את הכור לשבטה "הרחוקה" שבדרום, תהווה את סופה המוחלט של מדינת ישראל ולא תותיר כאן חלקה אחת טובה לחיי אנוש.
גם אם נתעלם לרגע מהעובדה שישראל הינה במצב מלחמה תמידי וכי הוספתו של מתקן אסטרטגי רגיש נוסף המשמש כמטרה נייחת, לא ישפר את מצבנו, אין לשכוח כי ישראל "יושבת לה" על השבר הסורי האפריקאי הידוע בחוסר יציבותו ובתנודותיו המשמעותיות. הרי רק לפני כמה חודשים, בעקבות רעידת אדמה, כור חדיש מהדור השלישי שביפן, דלף, סיכן ועודנו מסכן מיליוני בני אדם באזור.
בנוסף, הפעלת כור גרעיני דורשת כמויות אדירות של מים לקירור ליבת הכור. ישראל כידוע לא התברכה בכמויות מים גדולות ולכן במסגרת תעשייה זו בישראל, עושים שימוש במי תהום שלנו ומזהמים אותם כליל. בדיוק כפי שקרה וקורה עדיין עם מי התהום באזור הנגב- דימונה והמכתש הקטן.
כורים נבנים לרוב ליד אוכלוסיות מוחלשות ולא בכדי. כמעט תמיד ניתן לראות עלייה במקרי הסרטן של התושבים המקומיים, גם כאשר לא נרשמות תקריות דליפה רציניות. גם בישראל מן הסתם יש כוונה להקים את הכור ליד אוכלוסיה כזו: מוחלשת, חלשה, שלא יכולה להגן על זכויותיה או אינה מודעת להן. מעניין אם הייתה עולה כלל ההצעה להקים כור גרעיני כזה באזור תל אביב או השרון. אנחנו כחברה וכמדינה איננו יכולים להתעלם מכך. ואפילו אם לא נצליח לגייס אכפתיות וחמלה כלפי אותן האוכלוסיות, העובדות הן ברורות: בישראל הקטנה – תקרית גרעינית רצינית – תפגע באוכלוסיה כולה. בכולנו.
אז האם מישהו כאן יכול להבטיח לנו שזה לא יקרה? סמוך על סמוך? ראש הממשלה? שר התשתיות? בחזרה אליכם.
שרון דולב
הכותבת הינה מנהלת מאבק הגרעין בגרינפיס ים תיכון