מאת פריה פילאי פעילת גרינפיס וזכויות אדם בהודו
אני פריה פילאי, פעילת גרינפיס הודו ,ובבוקר ה-1.11.15 הגעתי לשדה התעופה בדלהי בדרכי ללונדון. הוזמנתי להשתתף בכנס פרלמנטרי בנוגע להשפעתה של חברת כריית פחם אנגלית על קהילות מקומיות בהודו. רשות ההגירה עצרה אותי, והמזוודה שלי הורדה מהמטוס. שוטר ההגירה טען שהדבר נעשה בהוראת ממשלת הודו, לא ניתנה שום סיבה נוספת. באותו יום בו מספר ראשי מדינות ומיליוני אנשים צעדו בשם חופש הביטוי, קבעה המדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם תקדים מאוד לא דמוקרטי.
כעורכת דין וכאקטיביסטית, האירוע הזה שכנע אותי להיאבק אפילו יותר למען שוויון וחופש במדינה שלי.
פריה פילאי במהלך הפגנה למען חופש הביטוי
אני מתגוררת ועובדת ב Mahan משנת 2011. מהאן הוא אחד מיערות הסאל העתיקים והגדולים באסיה, אשר חלק ניכר ממנו הוקצה לאחרונה לכרייה. משמעות הדבר הוא שקהילות מקומיות המתגוררות ביער ותלויות בתוצרתו למחיה יאלצו לעזוב את בתיהם, יחד עם אלפי מינים של חיות נדירות שימצאו את מותן. בנוסף, האוויר, האדמה והמים באיזור יזדהמו.
חברי הקהילה במהאן הקימו את שמורת " Mahan Sangharsh Samiti " כדי להגן על היערות ועל זכויות קהילות היער המעוגנות בחוק שבטי ושוכני היער מ-2006. השמורה הוקמה כדי לעצור את חברת הפחם "מהאן קואל" בשותפות עם Hindalco ו-Essar הבריטית.
כעובדת במהאן הוזמנתי ע"י הפרלמנט הבריטי לצורך הסברה על קהילות היער במהאן. אני ושותפיי למאבק באנו במגע עם כל המפלגות הגדולות,הפוליטיקאים והפקידים הרלוונטיים בהודו בנושא, ואנו ממשיכים לעשות זאת מאז.
התקשורת עם גורמים בעלי השפעה היא חלק מעבודתי בגרינפיס, אך גם נובעת מאחריות אישית, כאזרחית בחברה דמוקרטית. האם המקצוע שלי הוא מה שמנע ממני לטוס באותו יום? בטוח שלא, זה נוגד את החוקה. לפרלמנט הבריטי יש את הזכות להיות מיודע על פעילות של חברה בריטית מחוץ למדינה, ולי יש את הזכות לספק את המידע הזה ולהציג השלכות חברתיות וסביבתיות של הפרויקט, מדובר בחופש הביטוי. המעשה לא היה התקפה על הממשלה ההודית או הפרה של החוק, אז למה נמנע ממני לעזוב את הודו?
בתקשורת דווח שהשם שלי סומן ברשימת הנוסעים. ברשימה בדרך כלל מסומנים אנשים מבוקשים שברחו, חשודים בפשע הרוצים לברוח מהארץ או אנשים שיש צו בית משפט נגדם. אני אמא לילד בן 9 ובשלוש השנים האחרונות חייתי הרחק ממשפחתי עם הקהילה במהאן כדי להציל את היער שלהם, שלו הם קוראים בית. במקום להוציא אזהרה נגדי, הם צריכים לבקר במהאן ולדבר עם הקהילות המקומיות, האם עבודה עם קהילות היער היא פשע? האם המאבק שלי להגנה על זכויות היסוד הוא הסיבה שמנעו ממני לעזוב את הודו? ואם כך- האם אנחנו באמת יכולים לקרוא לעצמנו דמוקרטיה? לא יכול להיות שאלו הסיבות להחלטת הממשלה לא לאפשר לי לעלות על המטוס, מכיוון שהם נוגדות את החוקה.
אני ממשיכה לחפש אחר הסיבה לתצוגת הכוח הזו. הממשלה ממשיכה בחקירה התקשורתית שלה מבלי ששמענו בגרינפיס דבר ישירות מהם: טענותיה חסרות הבסיס של הממשלה ההודית הן שארגונים חברתיים פוגעים בתמ"ג של המדינה. כמובן שאין בזה שום הגיון - כיצד יש בכוחנו להזיק? נוסף על מעטה של שתיקה והתנערות מאחריות ריחף מעל הנציגים הרשמיים שממשיכים להצהיר שאינם יודעים במה מדובר.
אני ממשיכה עם ראש מורם בעבודתי לתמוך בזכויות, שוויון וחופש. זהו אינו המחסום הראשון שבו נתקלנו, וגם לא האחרון. זהו מאבק מול כוחות גדולים וחזקים, והתמיכה הרבה שאני מקבלת נותנת לי את החוסן הנפשי להמשיך.