קיימות סביבתית וצדק חברתי: עשו את החשבון

זום

רקס וויילי, ממיסדי גרינפיס

בשעה שהחברה האנושית דועדת להשגת קיימות אקולוגית וצדק חברתי על כדור הארץ, עומדים אנו בפני שני אתגרים חמורים. ראשית, האנשות צורכת יתר על המידה את היכולת הביולוגית של כדור הארץ.  שנית, האנשות סובלת מפער עצום בין עשירים לעניים.

תומכי השוק החופשי הפונדמנטליסטים טוענים כי פער זה ייסגר וכדור הארץ ישתקם בעקבות צמיחת הכלכלות, אולי בעזרת משרות "ירוקות".  אך גישה זאת של "עסקים כרגיל" אינה תואמת את המציאות האקולוגית.

עשו את החשבון

לפי מידע שנאסף ע"י האו"ם, ארגון Global Footprint Network וד"ר ווליאם ריישט מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, הצריכה האנושית הכוללת חורגת כבר היום מהיכולת של כדור הארץ ב 30 אחוזים. תהליחך זה מכונה "הגזמה ביולוגית" (biological overshoot ) . לפי הערכת האו"ם ישנה הידרדרות שנתית בשירותים שהטבע מעניק לאנושות : יערות,  דגה,  מים טריים ואוויר נקי. ככל שהאוכלוסיות האנושיות והצריכה שלהן הולכים וגדלים, גדלה גם הההגזמה הביולוגית הכוללת.

בינתיים, 15% העשירים צורכים כ 85% מן המשאבים והאנרגיה. ה"עשירים" כוללים את כל מי שיש לו בית, עבודה, תחבורה, גישה לחינוך, מקלחות חמות, דלק זמין ומזון כל יום: אלו החיים בעולם הנקרא "מפותח". אם ברשותכם הדברים הנ"ל אתם חלק מ 15% העשירים אשר צורכים את רוב משאבי העולם.

שינוי חברתי מורכב  מיותר מאשר הנתונים הביופיזים, אבל כל אקולוג רציני או תומך בצדק חברתי חייב לדעת איך ההגזמה בצריכה מצמצמת את האפשריות שלנו להשגת קיימות סביבתית ושוויון חברתי.

בואו נעשה את התחשיב:

חוקי הטבע

נתחיל עם העובדות:

• סך הצריכה האנושית = 130% מקיבולת (יכולת) כדור הארץ. 2.    15% העשירים  צורכים 85% מן המשאבים, ו-85% העניים צורכים 15% מסך המשאבים. אם נגדיר צריכה ברת קיימא ושוויונית לאדם כיחידה אחת של משאב  זאת אומרת שבממוצע 100 בני אדם צורכים 130 יחידות
• כדי להיות ברת קיימא הצריכה של 100 בני אדם חייבת להיות רק 100 יחידות משאב. במצב של צדק חברתי, כל אדם יצרוך רק יחידה אחת של משאב.  אבל כמובן לא כך מתנהל עולמנו. כאמור, הצריכה האנושית הכוללת של 100 בני אדם ממוצעים שווה ל 130 ולא ל-100. אם העשירים  (15% ) צורכים 85% מן הכל, הם למעשה צורכים 110 יחידות (130 X 85% = 110). העניים (85% מן האנושות) צורכים רק 20 יחידות מכלל המשאבים.

לכן:

• האדם העשיר הממוצע צורך 15 / 110 = 7.333 יחידות משאב
• האדם העני הממוצע צורך 85 / 20 = 0.235 יחידות משאב
• אז איך אנו מסתדרים?  לא משהו! האדם הממוצע במדינה מפותחת צורך פי 30 מאדם ממוצע בין העובדים העניים, המנוצלים והמוני הרעבים.  ובינתיים אני צורכים כבר יותר אנרגיה וחומרים  מן היכולת השנתית השל כדור הארץ לספק.
• וכן, אם אנו חפצים בעולם של אקולוגיה ברת קיימא וצדק חברתי, עלינו להתמודד תחילה עם כמה עובדות קשות. על האנושות לצרוך פחות משאבים.
• עלינו לצמצם את סך הצריכה האנושית הממוצעת  של 100 בני אדם מ-130 ל-100, ולאחר מכן עלינו לחלוק את 100 היחידות של משאב אשר ביכולת כדור הארץ לספק.

אילו יכולנו להשיג זאת, כל אחד היה צורך יחידה אחת של משאבים. שזאת הכמות הסבירה מבחינה סביבתית, והשוויונית מבחינה חברתית. אך כידוע במצבנו כיום, אנו צורכים יותר מיכולת כדור הארץ, והעשירים לוקחים כמעט הכל.

דרך אחרת להבין זאת היא לדמיין את האנושות כמשפחה אחת של שבעה אנשים. משפחה זאת מרווחה 100,000 דולר בשנה אך מוציאה 130,000 דולר.  אדם בודד במשפחה מוציא 110,000 דולר לבדו.

מציאות נושכת

לפי תחשיב זה, אנו רואים שכדי להשיג קיימות סביבתית וצדק חברתי, על העשירים לצרוך רק 1/7  מרמת צריכתם כיום.  אם זה יקרה,  עניי העולם יכלו להגדיל את צריכתם בערך פי ארבע.

זאת בעצם המציאות הביולוגי והפיסקלית העומדת בפנינו.

לפי שיטתנו הכלכלית הנוכחית, השגת קיימות סביבתית וצדק חברתי נראים בלתי אפשריים. אך לצרוך פחות ולחלוק עם האחר הם לא פחות מהגינות בסיסית. זאת צורת ההתנהגות שאני אמורים ללמד את ילדנו.

אני שומעים מאלו האמורים להנהיג אותנו, כמובן, כי זה לא מעשי מבחינה פוליטית ולוגיסטית. כך, אני חיים באשליה שנגרום לעולם שוויוני יותר ע"י הגדלת כל הכלכלות עד שהמדינות העניות והמתפתחות ישיגו עושר גדול יותר, ונעשה את הכלכלות לברות-קיימא ע"י ייצור מוצרים "ירוקים", מכוניות היברידיות ואנרגיות מתחדשות.

אילו היה כדיר הארץ מאגר בלתי נדלה שיכול לספק "כיורים" בלתי נדלים לכל האשפה שלנו, זאת הייתה תוכנית הגיונית. אך כדור הארץ אינו בלתי נדלה, הוא בעל יכולת וקיבולת סופיים בהחלט.

נניח שנרכך את המכה עבור העולם העשיר. אנחנו יכולים לחיות במסגרת היכולת כדיר הארץ אם העשירים יצמצו את צריכתם במחצית, ואז והעניים יכלו להכפיל את צריכתם השוטפת.

כך זה היה פועל לפי התחשיב:

• העשיר הממוצע היה צורך 3.67 יחידות משאב, במקום 7.33. ואז העני הממוצע יכול לצרוך 0.53 יחידות משאב (יותר מכפלים) במקום 0.235.
• בעזרת משוואה זאת בלבד ניתן להאכיל את מיליארד הרעבים בעולם, ולשים קץ לרעב העולמי.
• לכן,  המשואה עבור 100 בני אדם תראה כך:
• צריכת העשיר: 15 X 3.67 יחידות משאב = 55 יחידות משאב
• צריכת העני: 85 X 0.53 יחידות משאב = 45 יחידות משאב
• סך הכל: 100 יחידות משאב בממוצע עבור 100 בני אדם.

אילו השגנו את השינוי הפשוט הזה בדגם הצריכה האנושית, יכולנו להתקיים במסגרת קיבולת הנשיאה של כדור הארץ. האם זה קשה לדמיין? האם זה הוגן? היחס בין העשיר הממוצע לבין העני הממוצע במצב כזה יהיה בערך 7-1.  זה הרבה יותר שוויוני מן היחס הקיים כיום של 30-1. כדי להשיג את זה, על העשירים לוותר רק על מחצית מצריכתם. זה ניתן להשגה בעיקר ע"י הפסקת הבזבוז, ההתיישנות המתוכננת, אריזות הפלסטיק, החופשות האקזוטיות ומטוסי הסילון, והגורם הבזבזני מכל המצאות האדם: מכוניות פרטיות.

הפונדמנטליסטים אשר תומכים בתיאורית הצמיחה לא יקבלו זאת מפני שהם מדמיינים עולם בו הם יכולים להוסיף ולהתעשר ולצרוך יותר ולא פחות. אך המציאות הביו-פזיקלית קובעת את הגבולות.  לא ניתן לשכתב את חוקי הביולוגיה והפיזיקה לנוחיותנו.

נותרו שתי בעיות

אפילו אם יכלה האנושות לבצע שינוי פשוט זה - העשירים מצמצמים את צריכתם למחצית, העניים מכפילים את צריכתם, ואני משיגים קיימות סביבתית - עדיין עומדות בפנינו שתי בעיות:

ראשית כל, אנו גודלים כל שנה בכ-75 מיליון בני אדם חדשים לאוכלוסית כדור הארץ .  באילו משאבים הם ישתמשו? כדי לחיות חיים ראויים, יזדקקו האנשים החדשים הללו לשירותי תשתיות השווים בערך לאלו של מדינה כמו כצרפת, גרמניה או מצרים, וזאת בכל שנה.

הצמיחה באוכלוסיית בני האדם היא בעיה של אקולוגיה ושל צדק חברתי כאחד.  משאבי כדור הארץ הם סופיים. זו מפתיע בעיני שלהרבה אנשים קשה לקבל עובדה זאת. כיוון שהגענו כבר להגזמה ביולוגית בצריכה, הגידול באוכלוסייה האנושית דוחף אותנו לפי התהום.

אנו מתמודדים עם תפוקות נפט ודגה מצטמצמות. לא רבים מבינים שתפוקות אלו (לראש) הגיעו לשיא בשנות ה 70, לפני 30 שנה. בכל יום שעובר, אנו מוסיפים בני אדם ומדלדלים את המערכת האקולוגית. ללא קשר לעושרו במניות בבורסה, האדם הממוצע מתרושש מבחינה ביו-פיזיקלית.

כדי להשיג קיימות סביבתית וצדק חברתי, עלינו לייצב את האוכלוסייה. אנו "שוברים את הגב" של עולם הטבע בתביעתנו לצמיחה ללא גבולות של האוכלוסייה והצריכה.  למזלנו ניתן לייצב את האוכלוסייה ע"י יישום של שלושה נושאים פשוטים לטובת כל העולם: זכויות הנשים, אמצעי מניעה וחינוך.

האתגר השני העומד לפנינו הוא שאנחנו חולקים את כדור הארץ עם מיליוני זנים נוספים של יצורים חיים. למאכלסי העולם הלא-אנושיים יש זכות לחיים ולמקום-מחיה בדיוק כמונו. יותר מכך, האנושות סומכת על יתרונות המגוון הביולוגי והסימביוסה בתוך המערכת האקולוגית.

אסור לנו לתכנן תרבות אנושית שתחסל כל נישה שנותרה בכדור הארץ, כל נהר ויער, כל פינה באוקיאנוס וכל מרחב פתוח. עלינו לשמר כל דונם של שטח טבעי-פראי שעדיין קיים על פני כדור הארץ.

החיים עם צמיחה טבעית

הצמיחה איננה רעה, היא פשוט לא נצחית. בטבע כל צמיחה מסתיימת. חיים חדשים יכולים להחליף את הישנים. אך אין מצב בטבע של צמיחה ללא גבול. כפי שציין ד"ר אלברט ברטליטאט מאוניברסיטת קולורדו: " לאחר ההגעה לבגרות, צמיחה נוספת היא השמנה או סרטן." בעולם סופי, לא ניתן להתגבר על הצריכה המוגזמת ע"י צמיחה. לפני שנים הגיע יערן קנדי בשם מרב וולקינסון אל האי הקטן שלנו בקולומביה הבריטית.  הוא בא להסביר לנו כיצד הוא התפרנס במשך 50 שנה מן היער בו גדל. היער היה  בריא  ועם יותר עצים מאשר היו כאשר התחיל להיות יערן. כאשר צעדנו בין העצים, הוא הסביר את הניואנסים של האדמות השונות, זריעה טבעית, קצבי צמיחה של העצים, קצבי כריתה וקריטריונים לכריתה. אז הוא נעמד ואמר  "זה בעצם ממש פשוט, כל מה שצריך זה לכרות פחות מן הצמיחה השנתית."

זהו  השיעור לאנושות ברמה הגלובאלית. עלינו פשוט ללמוד לחיות בתוך היכולת והקיבולת של האי הבודד שלנו בחלל, כדיר הארץ. כדי להשיג זאת, על העשירים ללמוד לחיות בשלום עם סגנון חיים נמוך צריכה.

אתם מוזמנים להיכנס לאתר "Ecolog" ולהעיר הערות ולדון בכתבה