את/ה נמצא כאן:
פחם נקי?!? מראות בוצת הפחם הגדולה שדלפה לתוך נהרות המספקות מי שתייה במדינת טנסי, ארה"ב. 2009
הגדלת תמונה
יש שיפוטיות עצמית גדולה בתפילות ה"אשמנו..בגדנו..." יהיה מי שיאמר, שיפוטיות מזככת.
השאלה היא איך חשבון הנפש הזה הפרטי מתורגם לרמה הלאומית.
אלברט איינשטיין אמר פעם "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין".
אולי באמת, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא – האם אני טוב ביחס לאחרים? אלא האם אני מספיק טוב ביחס למה שאני יכול להיות?
האם אנחנו מנהלים את חיינו כפי שאנחנו רוצים?
האם אנחנו חותרים להגשמת השאיפות שלנו, נאמנים למי שרצינו תמיד להיות?
אם נתבונן על עצמנו מהצד, האם כך נרצה שיזכרו אותנו אחרי לכתנו? ומה נותיר אחרינו?
אם כל אחד מאיתנו "הטובים" יתעלה על עצמו, אין ספק שחומת הרוע והשרירות תתפורר במהירה.
גם בעלי השררה, היושבים בכיסאותיהם המרופדים חווים חשבון נפש.
דין וחשבון כפול. לעצמם ולנו –שהפקדנו בידיהם את נכסינו.
את האוויר הנקי, את המים הצלולים, את הבריאות, את החינוך, את ניהול המדינה על כל הכרוך בה.
הפקדנו בידיהם בנאמנות את הנכסים היקרים לנו מכל, אך לא לעולם חוסן.
כמו כל אדם, גם בעל השררה, ייתן את הדין.
לא כל נבחרי הציבור מאירים את דרכנו ומשמשים דוגמא אישית.
ויהיו שיסבירו שיש אילוצים, ושר אינו יכול תמיד לעשות ככל העולה על רוחו, גם מנהליה של חברה ממשלתית לא... על כך אמר גתה "אין אדם יכול תמיד להיות גיבור, אבל יכול הוא תמיד להיות אדם".
"להיות אדם פירושו לקבל אחריות" אומר בפשטות אנטואן דה סנט-אכזופרי (מחבר "הנסיך הקטן").
נדמה לי שמחובתנו כבני אדם בעלי אחריות להזכיר לנבחרי הציבור כי הינם משרתי ציבור וכמשרתי ציבור עליהם לבטא מינימום נדרש של אנושיות ואחריות.
הציניקנים יאמרו שזה אבוד.
הם יצטרכו לסלוח לי, להרים ידיים מראש זו חוכמה קטנה מאד.
רבים מתנאי המחייה והחברה להם אנו זוכים היום ורואים כמובנים מאליהם, הם פרי של מאבקים ציבוריים ארוכי שנים. ביטול עידן העבדות, המאבק בגזענות, שוויון זכויות לנשים, ובכלל ביטול העריצות והשלטון הטוטאליטרי.
כל אלה ניתנו לנו על מגש של כסף על ידי מנהיגים אמיצים וציבור אחראי שדבק באמונתו ובמשימתו עד שהכריע את הכף לטובתנו.
כשזוכה פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג, נעמד בפני ההמונים ונאם את נאומו המפורסם "יש לי חלום" הוא לא ידע שעשרות שנים אחר כך יהיה נשיא אמריקני שחור. הוא לא ידע. אבל הוא האמין שכך צריך להיות.
גם אם לא הצליח למגר את הגזענות ולמחוק את זכרה מעל הגלובוס, מיליונים חבים לו את חייהם ואיכות חייהם.
אם נוותר על אותן זכויות, אם נרים ידיים, נכרסם במו ידינו בזכויותינו הדמוקרטיות.
זו אחת הסיבות שהיה לנו כל כך חשוב שכל אחד ואחת מאתנו ישתמש בזכותו/ה הדמוקרטית להגיש התנגדות. זו גם הסיבה שהיה לנו כל כך חשוב שכל אחד ואחת ישמיע את קולו/ה בשימוע הציבורי.
בפתחה של השנה החדשה נוכל להביט בהשלמה ובגאווה על הישגי השנה החולפת ולאחל לעצמנו שהשנה הבאה תהיה שנה של התקדמות ניכרת אל עבר מי שאנחנו שואפים להיות כפרט וכחברה.
אני מאחלת לכולנו שנה של התקדמות ושגשוג, שנה טובה הנושאת פירות בשלים לנו ולדורות הבאים אחרינו.
השאלה היא איך חשבון הנפש הזה הפרטי מתורגם לרמה הלאומית.
אלברט איינשטיין אמר פעם "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין".
אולי באמת, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא לא – האם אני טוב ביחס לאחרים? אלא האם אני מספיק טוב ביחס למה שאני יכול להיות?
האם אנחנו מנהלים את חיינו כפי שאנחנו רוצים?
האם אנחנו חותרים להגשמת השאיפות שלנו, נאמנים למי שרצינו תמיד להיות?
אם נתבונן על עצמנו מהצד, האם כך נרצה שיזכרו אותנו אחרי לכתנו? ומה נותיר אחרינו?
אם כל אחד מאיתנו "הטובים" יתעלה על עצמו, אין ספק שחומת הרוע והשרירות תתפורר במהירה.
גם בעלי השררה, היושבים בכיסאותיהם המרופדים חווים חשבון נפש.
דין וחשבון כפול. לעצמם ולנו –שהפקדנו בידיהם את נכסינו.
את האוויר הנקי, את המים הצלולים, את הבריאות, את החינוך, את ניהול המדינה על כל הכרוך בה.
הפקדנו בידיהם בנאמנות את הנכסים היקרים לנו מכל, אך לא לעולם חוסן.
כמו כל אדם, גם בעל השררה, ייתן את הדין.
לא כל נבחרי הציבור מאירים את דרכנו ומשמשים דוגמא אישית.
ויהיו שיסבירו שיש אילוצים, ושר אינו יכול תמיד לעשות ככל העולה על רוחו, גם מנהליה של חברה ממשלתית לא... על כך אמר גתה "אין אדם יכול תמיד להיות גיבור, אבל יכול הוא תמיד להיות אדם".
"להיות אדם פירושו לקבל אחריות" אומר בפשטות אנטואן דה סנט-אכזופרי (מחבר "הנסיך הקטן").
נדמה לי שמחובתנו כבני אדם בעלי אחריות להזכיר לנבחרי הציבור כי הינם משרתי ציבור וכמשרתי ציבור עליהם לבטא מינימום נדרש של אנושיות ואחריות.
הציניקנים יאמרו שזה אבוד.
הם יצטרכו לסלוח לי, להרים ידיים מראש זו חוכמה קטנה מאד.
רבים מתנאי המחייה והחברה להם אנו זוכים היום ורואים כמובנים מאליהם, הם פרי של מאבקים ציבוריים ארוכי שנים. ביטול עידן העבדות, המאבק בגזענות, שוויון זכויות לנשים, ובכלל ביטול העריצות והשלטון הטוטאליטרי.
כל אלה ניתנו לנו על מגש של כסף על ידי מנהיגים אמיצים וציבור אחראי שדבק באמונתו ובמשימתו עד שהכריע את הכף לטובתנו.
כשזוכה פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג, נעמד בפני ההמונים ונאם את נאומו המפורסם "יש לי חלום" הוא לא ידע שעשרות שנים אחר כך יהיה נשיא אמריקני שחור. הוא לא ידע. אבל הוא האמין שכך צריך להיות.
גם אם לא הצליח למגר את הגזענות ולמחוק את זכרה מעל הגלובוס, מיליונים חבים לו את חייהם ואיכות חייהם.
אם נוותר על אותן זכויות, אם נרים ידיים, נכרסם במו ידינו בזכויותינו הדמוקרטיות.
זו אחת הסיבות שהיה לנו כל כך חשוב שכל אחד ואחת מאתנו ישתמש בזכותו/ה הדמוקרטית להגיש התנגדות. זו גם הסיבה שהיה לנו כל כך חשוב שכל אחד ואחת ישמיע את קולו/ה בשימוע הציבורי.
בפתחה של השנה החדשה נוכל להביט בהשלמה ובגאווה על הישגי השנה החולפת ולאחל לעצמנו שהשנה הבאה תהיה שנה של התקדמות ניכרת אל עבר מי שאנחנו שואפים להיות כפרט וכחברה.
אני מאחלת לכולנו שנה של התקדמות ושגשוג, שנה טובה הנושאת פירות בשלים לנו ולדורות הבאים אחרינו.
