תגובת גרינפיס ישראל לדוח מפל"ס

המשרד להגנת הסביבה אמנם עושה מאמצים על מנת להפחית את הזיהום, אבל מאמצים אלו לא שוקלים הרבה בכף המאזניים במדינה שמצטופפת ובוחרת בתעשייה הפטרוכימית כהשקעה אסטרטגית. הדו"ח מהווה קריאת השכמה לממשלה שצריכה לחזק את המשרד, להגדיל עבורו תקציבים ולייצר תקנים שחסרים כעת לניטור ואכיפה על פליטות מזהמים. רק כך המשרד יוכל להגשים את ייעודו ולהגן על הסביבה ועל הציבור.

הדו"ח חושף עבורנו תמונת מצב עדכנית עגומה במיוחד בישראל: בתי הזיקוק בחיפה מצפצפים על הציבור ועל הרגולטור ומשחררים חומרים מסרטנים לאוויר על מנת לזקק דלק ולייצא חלק ניכר ממנו מחוץ לארץ; מפעלים מזהמים נוהרים אל הנגב, אזור שהם מקבלים בו "חסינות" סביבתית; והתעשייה הפטרוכימית כובשת את הים – מעבר לפיתוח של מאגרי הגז תמר, לוויתן וכריש-תנין, משרד האנרגיה גם חותר להעניק עוד רישיונות חיפוש והפקה על חשבון המעבר לאנרגיה מתחדשת ונקייה.

בדו"ח גם חסרה הצגת הנתונים על חלקיקים נשימים עדינים מאוד, (Pm2.5)  שהם מהווים את מקור התמותה המוקדמת העיקרי מזיהום אוויר בישראל. תמוהה גם ההחלטה לא לכלול את הדליפות מאסדת תמר בטענה שהים והיבשה הם אזורים סטטוטורים שונים, כאשר מאידך מסבירים בהרחבה כיצד אסדות תמר ולוויתן לא מסוכנות לציבור תוך פירוט על אילו צעדים יינקטו באסדת לוויתן - אם נושא האסדות לא שייך למפל"ס, אז למה לפרט? בכל מקרה ובכל מרחק מהחוף, אסור שאסדת גז תזהם; נטל ההוכחה לגבי הזיהום לא חל על הציבור אלא על הרגולטור שצריך לנמק באופן יסודי כיצד יימנע את הזיהום והסיכונים מהאסדות.