צינור פסולת תעשייתית הזורם לקישון
בדיקות מעבדתיות שערך ארגון גרינפיס בנחל הקישון, מצביעות על שיעור גבוה של מתכות כבדות ומזהמים אורגניים. גם על פי נטורי רשות נחל הקישון, חקר ימים ואגמים ואגף ים וחופים של המשרד לאיכות הסביבה, מזרימים המפעלים לנחל (במישרין או בעקיפין) חומרים מסוכנים ורעילים שהזרמתם לים אסורה ע"פ אמנת ברצלונה. מדינת ישראל חתמה על אמנה זו ואף חוקקה חוקים כדי ליישם את החלטות האמנה (חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח 1988).
במשך השנים הזרימו מפעלי התעשייה באזור את שפכיהם לקישון תוך הפרת החוק (הוראות נציב המים 1978), והפכוהו למזוהם בנחלי ישראל. בראשית שנות התשעים, עקב הלחץ הגובר לניקוי הנחל, יזם מפעל 'חיפה כימיקלים' תוכנית להקמת צינור ארוך לעקיפת הקישון והזרמתם של השפכים הלא מטופלים ישירות למפרץ חיפה. פרויקט זה אמור היה להעביר כ- 6000 מטר קוב שפכים רעילים ללב מפרץ חיפה מדי יום. ביצועו היה מסכן את המערכת האקולוגית של מפרץ חיפה כולו תוך סיכון בריאותם של תושבי האזור.
גרינפיס ים תיכון - וכן איגוד הדייגים, פתחו במהלך 1995 בקמפיין משותף כדי "לעצור את הצינור". על מנת לחשוף את הזיהום הקשה של הקישון ומפרץ חיפה ולעודד את הציבור להתגייס למאבק בזיהום ובמדיניות המאפשרת אותה, יזם גרינפיס שורה של פעילויות, ביניהן לקיחת דגימות ובדיקתם במעבדת גרינפיס באוניברסיטת 'אקסיטר' באנגליה, פעולות מחאה , הבאת דגימות ממי הקישון לשרים בכנסת, החתמה על עצומה והסברה ציבורית נרחבת.
ב- 1996 החליט השר לאיכות הסביבה (יוסי שריד) לא לאשר את בניית הצינור ולחייב את 'חיפה כימיקלים' למצוא פתרון יבשתי לשפכיהם.
כיום, חוזרים רשות נחל הקישון והמשרד לאיכות הסביבה לתוכנית 'צינור עוקף קישון' כחלק מתוכנית שיקום הנחל. בשלב ראשון ידרשו המפעלים לטפל בשפכיהם לרמה שתקבע ע"י המשרד לאיכות הסביבה ורשות נחל הקישון. עמידה בטיפול מקדים זה יהווה תנאי להזרמת השפכים ה"מטופלים" לים דרך צינור עוקף קישון.
החלק המרכזי בתוכנית עליו חולק גרינפיס הוא הכוונה להזרים את השפכים המטופלים ישירות למפרץ חיפה בצינור ארוך. סיבת ההתנגדות היא הכרזת המשרד לאיכות הסביבה בכנס בנושא תוכנית שיקום הקישון (אפריל 2000) שיקבעו תקנים פחות מחמירים לשפכים שיוזרמו לים מאשר אם היו מוזרמים לנחל והחשש, כי לאחר בניית צינור מוצא ימי, במקרה של תקלה, יאפשרו הרשויות למפעלים להזרים שפכים לא מטופלים לים. לעומת זאת, מעבר לטכנולוגיות ייצור נקי והזרמת שפכים נקיים לנחל, לא תאפשר מתן הקלות למפעלים מחשש לפגיעה בנחל המשוקם, ותעזור לרשויות באכיפת התקנים על המפעלים המזהמים.
חשוב לזכור שפתרון בעיית השפכים יעלה כסף והרבה ! עקרון "המזהם משלם" הוא אחד מאבני היסוד בדרך לפתרון כל בעיה סביבתית אבל המזהמים בכלל והתעשייה בפרט לא אוהבים להוציא כסף על מתקנים שלא מביאים רווחים. המשרד לאיכות הסביבה ורשות נחל הקישון יזדקקו לתמיכת הארגונים הירוקים והציבור הרחב על-מנת לחייב את המפעלים להוציא את הכספים הדרושים ובכך לקחת אחריות לנזק שהם גורמים. עלות השיקום של הנזק המצטבר שיצרו המפעלים במשך שנים גם הוא רחוק מלהיות זניח ויידרש לחץ כבד על-מנת לגרום למפעלים לשלם על נזקי העבר. לתעשייה חייב להיות ברור שמי שהרוויח במשך שנים על חשבון בראות הציבור ואיכות הסביבה חייב לשאת בהוצאות שיקום הנזק.
הזיהום המתמשך של הנחל גרם לכך שהמשקע שמצטבר בקרקעיתו מכיל ריכוזים גבוהים של מזהמים ורובו מוגדר רעיל. כיוון שמשקע זה חייב להיחפר מדי עונה בכדי למנוע הפרעות לזרימה והצפות, נוצר מצב בו כמויות אדירות של משקע מזוהם / בוצת קרקעית מצטברת בבריכות שנבנו לצורך זה על גדות הנחל.
בדגימות שנלקחו ע"י גרינפיס מאחת מבריכות האגירה ( ב 1998) , ונבדקו במעבדות הארגון באוניברסיטת אקסיטר באנגליה, נמצאו מתכות כבדות ומזהמים אורגניים שונים שמחייבים התייחסות לבוצה זו כחומר רעיל. כיוון שריכוזי המזהמים גבוהים מאוד במשקע זה, יש לטפל בו כפסולת רעילה לכל-דבר ושוב עולה בעיית המימון. משנות התשעים המוקדמות ועד היום, לא נמצא עדיין פתרון מקובל לטיפול בבוצה זו
לזיהום, קרי התעשייה, לא מקובל על המפעלים ואין סיכוי שימצא מקור אחר.
בנוסף לתעשייה המזהמת סובל הנחל מעיכוב גדול בלוחות הזמנים של התרחבות מכון הטיהור של חיפה והסביבה. כבר שנים שמכון זה, שהיה מהראשונים והמתקדמים בישראל, לא עומד בעומס השפכים העירוניים המוזרמים אליו. הזיהום האורגני הכבד שגורם המכון לנחל הופך את הקישון לגוף מים נטול חמצן ולמפגעי ריח קשים ביותר.
גרינפיס דורש כי:
- המפעלים יחויבו להפסיק להזרים שפכים לנחל באופן מיידי.
- יבוטל רעיון המוצא הימי והשפכים יטופלו לרמה שתאפשר החזרתם לנחל.
- המפעלים ישלמו את עלויות הטיפול בשפכים כולל עלויות טיפול מרכזי במידה ויהיו כאלה.
- למפעלים תהיה יכולת אגירת שפכים למקרה של תקלה ובשום מקרה לא תאושר הזרמת שפכים לנחל.
- המפעלים יממנו את עלות השיקום של הנזקים ההיסטוריים, כולל הטיפול בבוצת קרקעית הנחל.