צפון קוריאה לא לבד

דף - 24 ספטמבר, 2008
העולם עוקב בדריכות אחר צפון קוריאה וניסיונותיה המחודשים להשגת נשק גרעיני. נשאלת השאלה, מה ההבדל בין ארצות הברית ורוסיה, שלהן עשרות אלפי פצצות גרעין ובין צפון קוריאה. התשובה: אין ממש הבדל, למעט הסטטוס של המדינות באמנה לאי הפצת נשק להשמדה המונית (להלן – האמנה).

פיצוץ גרעיני

האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, בה חברות רוב כמעט מוחלט של המדינות בעולם, קובעת כי רק מדינה שערכה ניסוי בנשק גרעיני עד שנת 1967, רשאית להמשיך ולהחזיק בנשק גרעיני (בכפוף כמובן לשאיפות המושמעות מדי פעם על הצורך להפחית את מספר ראשי הנפץ הגרעיניים ועד לחיסולם בכלל). למעשה כיום חמש מדינות מוכרות כמדינות גרעיניות ולמרבה הפלא, אותן המדינות הן גם החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: ארצות הברית, רוסיה, סין, אנגליה וצרפת.

עוד באמנה - האיסור המוחלט על מדינות, חברות באמנה שאינן מוגדרות כמדינות גרעיניות, לשאוף להשגת נשק גרעיני. הגזר - המדינות הגרעיניות יסייעו, לפי סעיף 4 לאמנה, למדינות שאינן גרעיניות להשיג אנרגיה גרעינית. על פי סעיף זה למשל, איראן טוענת שיש לה את הזכות להמשיך ולפתח מתקנים גרעיניים, כל זמן שהם מוגדרים כמתקנים לאנרגיה גרעינית.

שלוש מדינות החברות באמנה, הואשמו על ידי גורמים שונים בניסיונות להשגת נשק גרעיני: צפון קוריאה, איראן וסוריה. שלוש מדינות מחזיקות בנשק גרעיני ואינן חברות באמנה: הודו, פקיסטן וישראל.

מדינה נוספת, גרעינית גם היא החברה באמנה לאי הפצת נשק, פתחה לאחרונה בסדרת פעולות המעלות את המתח העולמי ומזכירה לכולנו את ימי המתח שקדמו לסוף המלחמה הקרה. המדינה היא כמובן רוסיה.

כתבים ואנליסטים שונים כותבים בשבועות האחרונים על התחדשות תחושת האיום העולמית. הפחד החדש מפני הגרעין. כמובן שהם מתמקדים במדינות שכיכבו בזמן זה או אחר ברשימת "ציר הרשע" של ארצות הברית. אבל האמת היא שאיום גרעיני ריחף מעל כולנו מהיום שבו בוצע הניסוי הראשון בנשק גרעיני ומאז המין האנושי נמצא בסכנת הכחדה.

"פצצת השלום" שאמורה הייתה למנוע מלחמות מכיוון שהאיום הפך פשוט גדול מדי, לא רק שלא מנעה מלחמות, אבל עצם קיומה בידי מספר מדינות, דוחף מדינות אחרות לרצות ולהשיג את אותו הנשק. הודו ופקיסטן, שאינן חברות באמנה, מאוימות זו על ידי זו באמצעות כמאה פצצות גרעין. ארצות הברית ורוסיה מחזיקות ביחד מעל לעשרים אלף ראשי נשק גרעיניים. ישראל מחזיקה בכמה כאלו (על פי מקורות זרים) ואיראן אינה רוצה להישאר מאחור.

האמנה לאי הפצה הפכה לגוף חסר שיניים המתנהל מדיון לדיון תוך הפחתת השאיפות שלו עצמו ולא יוכל להתקדם רחוק כל זמן שארצות הברית ורוסיה אינן מוכנות להפחית משמעותית את מספר הפצצות שברשותן כצעד ראשון להתפרקות כללית.

בנוסף, הגזר - סיוע למדינות החברות באמנה בפיתוח אנרגיה גרעינית, הפך לאחרונה לממתק להמונים, בסיועה האדיב של ארצות הברית, שחותמת בימים אלו על הסכם נפרד עם הודו (מדינה גרעינית שאינה חברה באמנה) לפיו תסייע להודו לפתח תוכנית גרעין אזרחית.

במעשה יחיד זה, הפכה ארצות הברית את האמנה החשובה הזו לחסרת משמעות. צריך להבין, שהאמנה שואבת את מרב כוחה מהסכמת המדינות החברות בה. אין לה מקלות, אך יש לה גזרים. ברגע שהיכולת הבלעדית לחלוקת הגזרים נלקחת ממנה - כוחה נחלש בצורה משמעותית.

אז צפון קוריאה לא לבד: רוסיה, איראן, הודו, פקיסטן וישראל מלחיצות את העולם לא פחות. הסיבה שהגרעין שלהן מלחיץ יותר מאשר הגרעין שבידי אנגליה, ארצות הברית, סין וצרפת היא, שהתקשורת מחבבת אותן פחות.

נשק גרעיני צריך להלחיץ מעצם קיומו. אין פצצה גרעינית טובה, מכיוון שההשלכות של פצצה גרעינית, או של מלחמה גרעינית, הן גלובאליות ואיומות ומכיוון שאין אדם, ממשלה או מדינה שניתן לסמוך עליה בעיניים עצומות ואף פעם אין לדעת לאן או לידי מי תיפול הפצצה.

והשאלה החשובה ביותר - אם אין כוונה להשתמש בנשק הזה? מדוע היום ברחבי העולם מספיק פצצות כדי להשמיד את העולם עשרות פעמים?

תשובה הגיונית - אין. וגם אסור שתהיה. אין שום הגיון באיום מתמשך על קיומו של המין האנושי.

הירושימה אחרי ההפצצה

אלברט איינשטיין אמר פעם שהוא לא בטוח כיצד תיראה מלחמת העולם השלישית, אבל שמלחמת העולם הרביעית תתבצע באמצעות מקלות ואבנים. אם מנהיגי העולם אינם מסוגלים להימנע ממלחמות, צריך למנוע מהם את האפשרות לקחת איתם למטה את שאר האנושות. צריך להצטרף לקריאת עשרות גופים בין לאומיים לפירוק הנשק הגרעיני העולמי. לא לנו ולא להם. לאף אחד.

שרון דולב

מנהלת קמפיין גרעין בגרינפיס ים תיכון