פעילי גרינפיס מפגינים בבאלי בועידה הבינלאומית הדנה בשינויי אקלים.
מה צופן לנו העתיד?
שנת 2007 היתה השנה השביעית החמה ביותר בהיסטוריה. תופעות של שיטפונות ענק המטביעים בתים וכלי רכב, סופות הוריקן קטלניות הסוחפות איתן גגות בתים, כורתות עצים ומחריבות כל חלקה טובה, גלי חום ממושכים גם במדינות קרירות, הממיתים קשישים חולים ותינוקות, כבר הפכו עניין שבשגרה בשנים האחרונות. עפ"י הדו"ח המדעי המעודכן של האו"ם (דו"ח ה-IPCC), תופעות אלה הן רק ההתחלה. עליה של 2 מעלות צלסיוס בלבד בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ פרושה אסון.
הפעם האחרונה שנמדדו במדפי הקרח שבקטבים טמפרטורות דומות לאלו החזויות, היתה לפני 125,000 שנה. אז, תופעה זו גרמה לעליה של מפלס פני הים בגובה של 4 עד 6 מטר מהמפלס הנוכחי. כעת, פורסם כי הקוטב הצפוני צפוי להפשיר לגמרי בעונות הקיץ תוך 5-6 שנים!
אם אנחנו, בני האדם, נמשיך לייצר ולצרוך אנרגיה כפי שאנו נוהגים היום, כלומר, ב"תרחיש עסקים כרגיל", תוך פחות מ-10 שנים נגיע לנקודת האל-חזור, כבר לא נוכל לרסן את אסונות האקלים.
ממצאים מדעיים אלה הם המסקנה אליה הגיע הפאנל הבינלאומי של האו"ם לשינויי-האקלים המורכב מ-2500 חוקרים מ-130 מדינות שונות. החוקרים הכינו 6 מודלים שונים, המבוססים על 6 רמות שונות של תרחישי זיהום. לפי תחזיות אלה, אפילו תרחיש הביניים הינו תרחיש אימה. קביעתם, כי בני האדם אחראים לשינוי האקלים בוודאות של 90%, מחייבת נקיטת אחריות וצעדים מעשיים מתואמים ע"י מדינות העולם.
לשם כך, התכנסו מדינות העולם בבאלי שבאינדונזיה במטרה לגבש תוכנית פעולה משותפת לריסון הפליטות והתמודדות עם שינוי האקלים. ועידת באלי הינה המשך ישיר לפרוטוקול קיוטו, אשר תקופת המחויבות הראשונה שלו תסתיים ב-2012. בבאלי, התכנסו המדינות והחלו במשא ומתן באשר למחויבויות השונות אשר ייקחו על עצמן, משא ומתן שצפוי להימשך במהלך השנתיים הקרובות עד לועידת קופנהגן שתיערך לקראת סוף 2009.
הפוליטיקה של שינוי האקלים בועידת באלי
לצד מדינות כמו גרמניה וצרפת אשר גילו מנהיגות והצהירו על מחויבותן לצמצם את הפליטות ב- 40% עד 2020,היו גם מדינות אשר בלטו בסרבנותן לקחת אחריות ולנקוט בצעדים ממשיים.
ארה"ב היתה הבעייתית מכולן, ולטענת באי הועידה, היא לא פספסה אף הזדמנות להשתמש בטקטיקות "מתחת לחגורה", לנסות לחבל בהליך ואף לפוצץ את הדיון כולו לקראת מועד הסיום.
ארה"ב שלחה לועידה נציגים בכירים שישאו וייתנו. המוטיב המרכזי שהוביל אותם היה היתכנות כלכלית של ההתחייבויות. לאורך כל הדרך האמריקאים העדיפו להתעלם מהדרישות הנובעות מהקביעות המדעיות החד-משמעיות באשר להיקפי הצמצום הנדרש והעדיפו לכרוך את השיקולים הכלכליים כתנאי לקיום ההתחייבות לצמצום הפליטות. כמו כן, את היקף הצמצום הם תלו ב"נסיבות לאומיות" ודרשו גמישות בהיקף צמצום הפליטות. ניכר היה שהשפה אותה מדברים האמריקאים שונה מאד מיתר משתתפי הועידה. האמריקאים לאורך כל הדרך נפנפו במסלול עוקף ועידה – כנס כלכלי לשרי המדינות השונות – שם יוכלו לשים את הכלכלה במרכז, כפי שניסו במסגרת המו"מ בועידת באלי ולא כל כך הצליחו.
בשלב מסוים הגיבה פפואה ניו-גינאה בכעס על "משחקיה" של ארה"ב והודיעה בחריפות – או שארה"ב תיקח חלק אמיתי וכנה במאמץ לבלימת שינוי האקלים, או שתפנה את הזירה ולא תשתתף בועידה בכלל.
דרום אפריקה – יצאה בדרישה המלווה בהתחייבות עצמית.
כמוה, גם מדינות מתפתחות נוספות, כסין, הודו וברזיל שהחלו להצהיר על נכונותן להשקיע בצמצום הפליטות, כל אחת כפי יכולתה. הם הגדילו לעשות כאשר הגיעו עם תוכניות מפורטות עם יעדים כמותיים, הניתנים למדידה אשר הציבו לארה"ב רף גבוה בהרבה ממה שהיתה מוכנה לו. אך לצד התחייבות זו דרשו מדינות אלה מן המדינות המפותחות כולן, ובכללן ארה"ב, לעשות את כל המאמצים מצדן לצמצום הפליטות ולתמוך בפיתוח נקי במדינות המתקשות ביותר.
לבסוף, נשארה ארה"ב חלק מהועידה אך הצליחה בכל זאת להשפיע ולהחליש את כוחו של ההסכם שהתגבש.
היא שזרה בטקסט מינוחים כגון "נסיבות לאומיות" אשר יסייעו להתחמק ממחויבות אמיתית והתנתה את העמידה ביעדים ב"ישימות כלכלית" ו-"כלכלה בת-קיימא".
אך לצד הסרבנות של ארה"ב היו גם מדינות שהסכימו להתחייב ואף להוביל את המהלך ולשמש מודל לחיקוי.
האיחוד האירופי התחייב לצמצום של 30% מן הפליטות עד 2020. האיחוד האירופי ציין את הנחישות והמיידיות הדרושה כדי להתמודד עם ממצאי הדו"ח האחרון של האו"ם על שינוי האקלים. לדבריו, יש להכיר ברף 2 המעלות ולוודא שעד שנת 2050 יצומצמו הפליטות בחצי (50%). האיחוד האירופי גם הודיע שיקצה קרן מיוחדת לתמיכה בצמצום הפליטות וסיוע למדינות הנזקקות לתמיכה טכנולוגית.
הולנד לדוגמא, הצהירה על נכונותה לקחת חלק מוביל במאמץ לצמצום הפליטות. היא הצהירה כי עד שנת 2030 היא תצמצם 30% מן הפליטות וכי בשנת 2020 20% מהחשמל שלה ייוצר מאנרגיה מתחדשת. הולנד גם מוכנה להשקיע 50 מיליון יורו בפיתוח אנרגיה בת-קיימא במדינות מתפתחות.
ניו זינלד הודיעה כי 90% ! מהחשמל שלה ייוצר מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2025 וקראה להגבלת הקמתן של תחנות כוח פחמיות. כמו כן, ציינה כי ישנן מדינות המוגדרות ע"י פרוטוקול קיוטו כמתפתחות בעוד שהן עשירות יותר מניו-זילנד. ניו-זילנד קראה לשיפור האיזון וההוגנות של אמנת האקלים במסגרת המשא ומתן שיסתיים ב-2009.
השורה התחתונה
הבשורה שיוצאת מבאלי היא מפת דרכים חדשה אשר לפיה על המדינות המפותחות לנקוט בצעדים להשגת יעדי צמצום פליטות בהיקפים של 25-40% עד 2020. מדינות מתפתחות אינן חפות מחובות. עליהן להראות צעדים מעשיים ואפקטיביים לצמצום פליטות והן תוכלנה להיעזר בתמיכה טכנולוגית ופיננסית מהמדינות המפותחות.
בכדי לסייע למדינות המתפתחות ימשיך "מנגנון הפיתוח הנקי" ויוגדל מס' הפרויקטים הקטנים שיקבלו תמיכות מהאו"ם. כמו כן, הוחלט להכיר בפרויקטים של ייעור מחדש במוקדים קריטיים כגון, אזורי יערות הגשם, כמצמצמי זיהום. באמצעות הכרה זו יוכלו גם מדינות מתפתחות לתרום את חלקן בצמצום הזיהום.
לצד התמיכה ישנן גם סנקציות.
בנוסף, הוכר הצורך להקים קרן הסתגלות עבור מדינות הנפגעות מאסונות אקלים. קרן זו תמומן על ידי מס זיהום שיוטל על מדינות מזהמות.
השפעת תוצאות באלי על מדינת ישראל
מדינת ישראל אשר חתמה ואישררה את פרוטוקול קיוטו 'נהנתה' עד היום מההנחות שניתנו למדינות מתפתחות בשל הגדרתה ככזו באותה אמנה. עם זאת, רווחת הדעה כי ישראל לא תוכל עוד להסתתר מאחורי תווית זו, במיוחד לאור צעדיה להצטרפות לארגון ה-OECD.
מעתה, תחנות הפחם המזהמות אשר עליהן ישראל כל כך מסתמכת בייצור החשמל שלה, יחלו להוות אפשרות יקרה יותר מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, עולות קרנן של טכנולוגיות האנרגיה המתחדשת ובכלל זה הטכנולוגיה הסולארית אשר ישראל היתה חלוצה בפיתוחה.
ראוי לה למדינת ישראל לקחת חלק פעיל במשא ומתן הבינלאומי המתנהל ולהירתם כמדינה בעלת מפתח לפתרון בעיה עולמית.
הכותבת – נילי גרוסמן, משמשת כמנהלת קמפיין האנרגיה ושינוי האקלים בגרינפיס ים-תיכון, ישראל.
תיאור הפוליטיקה של ועידת באלי נמסר באדיבות אנשי גרינפיס בינלאומי שהשתתפו בועידה בתרגום מאנגלית. הנתונים המדעיים – העדכון הרביעי של דו"ח ה-IPCC.