שמן הדקלים נפוץ באלפי מוצרי מזון וקוסמטיקה, בהם משחת השיניים של קולגייט, קרם הפנים של נאוטרוג'ינה ודוריטוס. שמן הדקלים הוא אוניברסלי ונפוץ באלפי מוצרים שאנחנו צורכים יום-יום. כריתת יערות לשם נטיעת עצי דקל הינה גורם מרכזי לשרפות שפרצו במדינה אשתקד.
הביקוש ההולך וגובר לשמן דקלים כמקור זול לשמן צמחי וכמקור עתידי לדלק מעודד גדיעת יערות עד באינדונזיה כדי לפנות שטחים למטעי דקלים. כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני שאוגרים היערות משתחרר, ותורם להתחממות כדור הארץ. שמן דקלים הוא מוצר רווחי יותר מסויה או גידולים חקלאיים אחרים והוא מקור השמנים הצמחיים הגדול בעולם.
הבדיקה שלנו כללה 14 חברות ענק גלובליות שהן הצרכניות העיקריות של שמן הדקלים, והמדיניות המוצהרת שלהן היא הגעה ל־0% צריכת שמן דקלים שהפקתו פוגעת ביערות. רבות מהן חתמו על התחייבות האו"ם לסיום השמדת יערות עד 2030. בדיקתנו העלתה כי שום חברה לא ידעה למפות את מקורות הפקתו של שמן הדקלים שהיא צורכת למעט פררו האיטלקית, יצרנית פררו רושה וממרח נוטלה, שידעה לאתר 100% מאספקת שמן הדקלים שלה עד רמת החקלאי.
נבדקו שלושה פרמטרים: 1. שימוש בחומרי גלם ממקורות אחראיים, ממטעים שמתחשבים באיכות הסביבה. 2. דיווח שקוף, כלומר דיווח ברור לגבי מקורות השמן. 3. יצירת שינוי בתעשייה כולה ע"י השתתפות ביוזמות משותפות שיבטיחו שהשמן מגיע ממקורות סביבתיים. מבין שלושת הפרמטרים, השימוש בחומרי גלם ממקורות אחראיים היה המשפיע ביותר על הציון.
החברות שזכו לציונים הגבוהים ביותר הן נסטלה ופררו. פררו קיבלה ביקורת רק בתחום השקיפות, מכיוון שנמצא כי היא אינה חושפת את שמות המטעים שמהם היא רוכשת שמן דקלים. אנו ממליצים לפררו לפרסם תוכנית פעולה מחייבת לביקורות לגבי חומרי הגלם של ספקי המשנה שלה. ענקית המזון נסטלה מציגה שיעור גבוה מאוד של שמן דקלים ממקורות מזוהים, במיוחד ביחס לכמות הגבוהה של שמן דקלים שהיא צורכת. עם זאת, המיפוי שלה אינו מלא ושקוף מספיק לציבור. אנו ממליצים לנסטלה להגדיר לוחות זמנים ברורים לבקרה על אספקות שמן הדקלים, וכן לחשוף את החברה לביקורת חיצונית על ידי גורם בלתי תלוי.
בתחתית הדירוג מוקמו החברות קולגייט־פלמוליב, ג'ונסון אנד ג'ונסון ופפסי. ג'ונסון אנד ג'ונסון, שמייצרת מוצרי טיפוח רבים על בסיס שמן דקל, אינה יודעת לאתר מהיכן לקוחים מקורות האספקה של שמן דקל במוצריה. עם זאת, יש לציין לחיוב כי היה בחברה מקרה אחד של הפסקת עבודה מול ספק שנחשד כי אינו עומד בסטנדרטים סביבתיים. בנוגע לפפסי אין שום עדות לרכישת שמן דקל ממקורות ידידותיים לסביבה. ואילו, קולגייט־פלמוליב קיבלה את הציון הנמוך ביותר בכל קטגוריה שנבדקה. יצרנית מוצרי הטיפוח האישי אמנם מציגה מדיניות רשמית לשימוש בחומרי גלם שאינם פוגעים ביערות, אך לא הצליחה להציג ראיות למדיניות הזו בפועל. כמו כן היא אינה יכולה לזהות שום חלק מאספקת שמן הדקל שלה אפילו לא ברמת המטע שבו הוא גדל, אינה מספקת שום שקיפות לגבי מקור חומרי הגלם שלה, ואינה חברה בשום יוזמת רוחב בעלת השפעה ברורה על מצב מקורות שמן הדקל עבור חברות מוצרי הצריכה באופן כללי.
יותר מ- 31 מיליון דונם מיערות אינדונזיה נכרתו משנת 1990. תעשיית שמן הדקלים היא גורם מרכזי לכריתת היערות, המאיימת על בעלי החיים בהם, ביניהם האורנג-אוטן. לפי ההערכות, עלות השריפות הגיעה ל- 16 ביליון דולר והעשן הרעיל השפיע על מיליוני בני-אדם, עד למדינות השכנות מלזיה וסינגפור. יותר מ- 500 אלף איש באינדונזיה דיווחו כי סבלו ממחלות נשימה חריפות כתוצאה מזיהום האוויר. השריפות גרמו גם לפליטות אדירות של גזי חממה בחודשים אוקטובר ונובמבר האחרונים שעלו על ממוצע הפליטות בארה"ב.
לפי נתוני האו"ם, אינדונזיה היא היצרנית הגדולה ביותר בעולם של שמן דקלים ליצוא, וחברות הקמעונאות הן הצרכניות העיקריות של אותו שמן דקלים זול שמיוצר במחיר סביבתי גבוה מאוד. ההשפעות העיקריות של השמדת יערות הגשם הם שחרור גזי חממה בהיקף גבוה, הקטנת כמות הצמחייה בעולם וחיסול בתי הגידול של בעלי חיים רבים. בשנת 2015 גרמו חקלאי הדקלים באינדונזיה לשריפות היער החמורות ביותר במדינה מזה 20 שנה, אשר פגעו באיכות האוויר בכל דרום- מזרח אסיה. בימים מסוימים בחודשי אוקטובר ונובמבר 2015 פלטו שריפות היער של אינדונזיה יותר גזי חממה מזו שפלטה כל ארצות הברית משימושי תחבורה ותעשייה. בספטמבר 2015 הוכרז מצב חירום לאומי באינדונזיה בשל איכות האוויר הירודה שמקורה בשריפות מסוג זה. 28 מיליון בני אדם הושפעו מאותו גל זיהום חסר תקדים, ועלויות תיקון הנזקים הוערכו ב 35-47 מיליארד דולר. גל הזיהום השפיע בעיקר על אינדונזיה, מלזיה וסינגפור.