כבר למעלה ממאה שנים אנשים מסתמכים על דלקים מאובנים כגון נפט, פחם וגז לצרכיי האנרגיה שלהם. כיום, בכל רחבי העולם, בני האדם והסביבה חווים את התוצאות. התחממות כדה"א, הנגרמת כתוצאה משריפת דלקים מאובנים, היא הבעיה הסביבתית החמורה ביותר איתה אנו מתמודדים כיום. מלדה קסקין (מתאמת קמפיין אנרגיה, גרינפיס ים תיכון) חולקת את השקפתה.
הגרף העולמי של פחמן דו-חמצני נכנס לאזור האדום. מדעני אקלים מדברים יותר ויותר על סכנות מתגברות של התפרצויות לא ליניאריות של שינויי אקלים: סממנים של הרס מערכות אקולוגיות, המסה של אזורי הקוטב, אובדן של שוניות אלמוגים, התפרצויות מתאן ועוד. גלי החום האחרונים ומותם של אלפי בני אדם באירופה היוו דוגמא כואבת לכך.
בהשוואה לארצות עשירות ותעשייתיות, מדינות מתפתחות ועניות עם הבעיות הכלכליות והחברתיות הקשות נמצאות בסיכון גדול אף יותר. מיליוני אנשים מתמודדים עם סכנות הקשורות לשינויי אקלים כגון בצורות, שרפת יערות, סערות, הצפות, עליית גובה פני הים, מחסור במים, רעב, מלריה; והם פליטים אקולוגיים בפוטנציה. בע"ח וזני צמחים מראים סימנים שהם אינם מסוגלים להתמודד עם שינויי האקלים וההתחממות. מדענים מזהירים מפני האפשרות של "בצורת בו-זמנית" מה שיכול היה להיות המצב בבצורות שנצפו בין השנים 1998 ו- 2002 ו"רגישות אקלים" גבוהה מה שאומר ששינוי אקלים יכולים בקרוב לקרות בקצב מהיר ותוקפני יותר ממה שחשבנו בתחילה.
עכשיו זה ברור שעשור אי העשייה אחרי שועידת האו"ם על שינויי אקלים (UNFCCC) אשר נחתמה בריו דה ג'נרו בשנת 1992 הכפיל את הקריטיות בהפחתת CO2. וזה 6 שנים אחרי שגרינפיס פרסם דו"ח מדעי שנקרא "הגיון הפחמן" "Carbon Logic". התחממות כדה"א ושינויי אקלים עלולים להגיע בסופו של דבר לנקודה ממנה אין חזרה, אם העולם ישתמש אפילו ב- ¼ מעתודות הדלקים המאובנים. לכן במקום לדאוג לצמצום הדלקים המאובנים בעתיד, עלינו לפעול עכשיו והיום למען מעבר חלק מההתמכרות לדלקים מאובנים לפני ששינוי האקלים יהפכו לבלתי הפיכים.
שינויי אקלים יכולים להיתפס כהכרזת מלחמה מצד האנושות על כדור הארץ עם המשך השימוש באנרגיה ה-לא ברת קיימה הנוכחית, לקיים את אורך החיים המערבי הבלתי מתקיים. בתקיפה וכיבוש של אפגניסטן ועירק ע"י ארה"ב, הפגנת כוח לגניבת דלקים מאובנים כגון נפט וגז הייתה ותמשיך להיות אחת מהסיבות המרכזיות לעימות ומלחמות. בחירת דרכי אנרגיות ידידותיות המבוססות על מקורות אנרגיה מתחדשים ויעילים היא הדרך לצאת ממעגל מרושע זה.
כמובן,יש התנגדות רבה לפתרון זה מצד תעשיות הדלקים המאובנים וממשלות הבובות שלהן. נפט, פחם, תעשיות ממונעות, החלו בשיטת ה-Greenwash (מניפולציה תקשורתית שתכליתה חזות ירוקה לתוכן רעיל) ויצרו לובי בשנות ה- 90 שמנע מהציבור ללמוד את האמת על התחממות כדה"א ואפילו היום ברוב חלקי העולם כל קשר בין אסונות טבע ודלקים מאובנים נשמר מהציבור.
ממשל בוש פרש ב- 2001 מאמנת קיוטו 1997 ומדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה, וערב הסעודית חיבלו בכל אימוץ מטרה עולמית או אמצעים חוקיים מחייבים להגן על האקלים בועידת כדה"א ביוהנסברג שנערכה ב- 2002 (הועידה העולמית לפיתוח בר קיימה - WSSD). לרוע המזל, קבלת החלטות לגבי אנרגיה ברמה העולמית איננה מחויבת לכללי הגיון או לצורכי כדה"א או אנשים רגילים, אלא לאובססיות הגדילה ותאוות הבצע של תאגידים עשירים. הפתרונות לכאורה כגון החדרת 2CO לאדמה או מתחת לפני הים, בניית כורים גרעיניים או אפילו פתרונות סוף הצינור כגון שתילת עצים, למעשה מבזבזים זמן יקר וכסף שאמור להיות מושקע בפתרונות אמיתיים כגון אנרגיה ממקורות מתחדשים ויעילים.
למרות כל זה, הם לא יכלו להרוג את תהליך קיוטו. היום, העולם מחכה לאישרורה של רוסיה את האמנה על מנת שזו תיכנס לתוקף. קיוטו היווה את הצעד החוקי הראשון להגנה על האקלים ברמה עולמית וחייב שיפור. כתגובה לכישלון ה- WSSD ב- 2002 לכל תוכנית פעולה למען עתיד בעל אנרגיות מתחדשות, מדינות כמו ברזיל והאיחוד האירופי החלו את ה"קואליציה של המוכנים" Coalition of the Willing (COW). כיום היא גדלה לקואליציה של 82 מדינות והיא נקראת "קואליציית יוהנסבורג לאנרגיה מתחדשת" (JREC). הועידה הראשונה של ראשי מדינות על אנרגיה מתחדשת ש JREC תארגן תתקיים בבון (1-4.6.2004) מספקת את התקווה אותה אנו צריכים בדיון על שינויי אקלים.