להקשיב לאנשים – לא למזהמים

בתקנת האו"מ (COP 17) מוועידת דרבן , על הממשלות:

חדשות - 29 נובמבר, 2011
מהפכת אנרגיה ירוקה מתרחשת. כמות קריטית של אנשים שרק הולכת וגדלה הכוללת חברות ויזמים פרטיים, לקחו על עצמם להתמודד מול אתגר שינויי האקלים. הם משקיעים ומקדמים את חייהם ומובילים את עסקיהם ואת הכלכלה לקראת עתיד ירוק יותר. מאז סוף שנות התשעים, אנרגיות רוח ושמש התפתחו בקצב מהיר, מהיר יותר מאשר טכנולוגיות מזהמות.

לצערנו, המגמה הזו יכולה להתקדם בזכות עצמה רק עד שלב מסוים. ממשלות רבות לא עומדות באתגר האמיתי להבטיח עתיד ירוק יותר. הם נכשלו בהגנת אזרחים מפני הסכנה התמונה בשינויי האקלים ואפשרו במקום זאת, לתאגידים מזהמים לעמוד בדרכה של מהפכת האנרגיה הירוקה. כתוצאה מכך, יש כרגע מחסור בשיתוף פעולה בין לאומי שתפקידו להבטיח באופן יעיל וצודק את הגשמת החזון.

אין כרגע מדיניות נכונה בכל הנוגע לקידום אנרגיות מתחדשות, התחייבות לעצירת ביאור יערות, הבטחת מקורות מימון בינלאומיים ראויים שניתן להשקיע בפעולות לקידום בלימת שינויי האקלים. אלינו לדחוף לקידום חקיקה של תעסוקה הוגנת בתחום שימור הסביבה – כדי לעודד הפחתה של פליטות גזי החממה ובמקביל לעודד מעבר לכלכלה ירוקה המופעלת מאנרגיות נקיות ובטוחות – אם כל אלה לא יתרחשו במהרה, לא נחמוק משינויי אקלים הרי אסון.

מנהיגינו לא רואים במשבר הכלכלי העולמי הזדמנות לשנות השקעות, לשנות מדיניות של סבסוד מערכות אנרגיה המבוססות על דלקים פוסיליים, ובמקומם לקדם מערכות אנרגיה המבוססות על אנרגיות מתחדשות וברות קיימה. פוליטיקאים רבים משתמשים במשבר הפיננסי כעוד תירוץ לאי-נקיטת פעולה ולאי-מניעת שינויי אקלים הרי אסון. הפוליטיקאים עדיין מהססים כאשר הם צריכים לנקות עמדה בכל הקשור במיסוי פיננסי של השקעות פוסיליות, מיסוי שיש לו פוטנציאל גם להאט תחזיות מנופחות בשוקי ההון וגם לעודד מימון פעולות למניעת שינויי האקלים.חשיבה מוגבלת זו משמעותה הפסד של הזדמנויות היום אך היא בעיקר תגבה מחיר כבד בעתיד- כדוגמת חשבונות חשמל גבוהים, צמצום משמעותי במשרות וכמובן השפעות הרסניות של שינויי האקלים.

השילוב של שינויי האקלים עם תופעת ביאור יערות הוא שילוב קטלני. שימור יערות העד האחרונים בעולם הוא חלק עיקרי בהתמודדות עם משבר שינויי האקלים. כיום, כריתה של יערות עד היא הגורם אחראי לכ- 20% מפליטות גזי החממה בעולם. הדרך היחידה להבטיח עמידות ושקט בכל הנוגע לשינויי אקלים, היא באמצעות הפסקה מוחלטת של כריתת היערות. כלומר לשים סוף לכריתת יערות לשם שימושים מסחריים ולשמר קווי נוף שלמים לצד הבטחה של צריכה ברת קיימה ומבוקרת בכל הנוגע לביו-מסה ולחקלאות נבונה. היוזמות הפוליטיות שנועדו לספק תמיכה פיננסית להגנת היערות הן התפתחויות חיוביות. אך על המומנטום הפוליטי הזה חל איום כבד מצידם של חברות מזהמות, אשר מבטיחות לצמצם פליטות פחמן ובזול ומציעות לעשות זאת ידי פרויקטים, להפחתת פליטות פחמן כתוצאה מכריתת יערות.

ועידת האקלים של האו"מ מתקיימת באפריקה, מדינה בה שינויי האקלים כבר משפיעים על פיתוחים חברתיים וכלכליים ומאיימים בין היתר על הספקת המזון, על המגוון הביולוגי ובו בזמן גובים מחיר כבד בחיי אדם. כשנגיע לועידה, אף אחד לא יעז לטעון שאפריקה לא יכולה לקצץ בפליטות מזהמים. אם נרשה לאסון האקלים לקרות, הדבר לא יתרום לאינטרסים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים של אף מדינה.

הסכנה היא מיידית, הפתרון הוא ברור. אנשים דורשים פעולה, אך תגובות ממקבלי ההחלטות מראות מחסור בשאיפות ומגבלה בפעולה אפקטיבית.

האמת לאמיתה היא שתאגידים מזהמים, אשר מפעילים לובי חזק וגלובלי, נכשלו באימוץ המודל העסקי של המאה העשרים ואחת ומרוויחים משימור ה"סטטוס קוו". חברות אלו ממשיכות להשתמש בקשרים פוליטיים ובכוחם הכלכלי, כדי לעודד תמיכה פוליטית שתחסום את התקדמות החקיקה למען עתיד ירוק יותר. גופים אלו מעודדים בפועל עליה של סבסוד ציבורי לדלקים פוסיליים ומימון הפצת הספקות בדבר קיומה של תופעת שינויי האקלים.

בנוף הפוליטי הנוכחי, לא רק שפוליטיקאים רבים כושלים בהובלת השינוי בארצם וחוסמים את האפשרות להפוך לחלק מהפתרון, אלה הם גם תומכים בחברות והתאגידים מזהמים ומחזקים את הבעיה. בינתיים, אזרחים וגופים שונים אשר נקטו בצעדים למען בלימת תופעת שינויי האקלים, נשארו ללא מנהיגות פוליטית ועומדים בפני מאבק קשה. בועידת האו"מ קיימת תקנה אשר מכונה גם בשם "תקנת האזרחים"- על פי תקנה זו על הממשלות לספק הוכחה שהן שמות את האזרחים לפני הרווחים של חברות ותאגידים מזהמים.

עד כה, רוב הארצות המתפתחות כשלו בהצגת מנהיגות עולמית עליה התחייבו בוועידת האו"מ, זאת על אף עושרם, יכולתם ואחריותם. הן חייבות לשפר בדחיפות את צמצום פליטות הפחמן ולספק תמיכה כלכלית וטכנולוגית לקידום אנרגיה מתחדשת כפי שהבטיחו. בינתיים, כלכלות מתפתחות החלו לקדם פעולות למניעת שינויי האקלים, אך שבועת צמצום פליטות הפחמן עדיין דורשת שיפור. אם אנו רוצים לשמר את העלייה הטבעית של הטמפרטורה (על פי הערכות המדענים מתחת ל-2 מעלות, שלא נדבר על המספר המומלץ, 1.5 מעלות), על כל הממשלות להגדיל את שאיפותיהן.

יותר מכך, אנו צריכים שהממשלות יפסיקו להישבע בשבועות חסרות משמעות ויתחילו לקחת על עצמם התחייבויות אמיתיות. הן צריכות לעגן על פי חוק פעולות, דבר אשר מבטיח שקיפות ולקיחת אחריות. יותר מכך, חקיקה נאותה תגביל את כוחם של חברות ותאגידים ואת חברות הלובי של הגופים המזהמים בועידת דרבן. אלינו לאמץ את ההתחייבות השנייה בפרוטוקול "קיוטו" ולהשיג הסכמה למשא ומתן על הסכם חוקתי מחייב בשם הועידה אשר לא תאחר את שנת 2015. עד שנגיע לנקודה זו, על הממשלות להסכים לבדיקות עקביות, לאשר ולדווח על פליטות הפחמן ופעולותיהן לצמצם אותם בצורה שקופה, לבנות אמון הדדי והבנה בין ממשלתית ומתן מידע לאזרחים בנושא התמודדותן עם משבר האקלים.

אם פוליטיקאים לא ישנו את שאיפותיהם וימשיכו לסבסד מהכסף של משלמי המיסים, חברות ותאגידים מזהמים, העולם יהיה תקוע במערכת המקדמת את האינטרסים הצרים על חשבון האזרח הפשוט אשר יושפע קשות מתופעת שינויי האקלים. זלזול באמנת קיוטו וחקיקת חוקים חסרי היגיון, ללא שקיפות, רק יחזקו את ההזדמנויות של התאגידים הבינלאומיים אשר מרוויחים מהרס האקלים.

וועידת דרבן חייבת לאגד את העולם כולו כדי למנוע שינויי אקלים הרי אסון ואת המשך החלוקה לארצות מפותחות וארצות מתפתחות. על הממשלות להפסיק לחפש אשמים ולהשתמש בארצות אחרות כתירוץ לאי-עשייתן. במקום זאת, יש להתקדם במשא ומתן ובכך לשים בצד את אי-הנכונות ללקיחת אחריות והעשייה השווה מצד הממשלות.

לפני וועידת האקלים בקופנהגן, גרינפיס, יחד עם מגוון ארגונים לא ממשלתיים, קראו לעסקה הוגנת, שאפתנית וחוקית יחד עם ארצות מתפתחות, אשר מתחייבות לצמצם את הפליטות המזהמות ל-40% מתחת לרמת הפליטות משנת 1990 עד שנת 2020. בנוסף, לספק מימון בינלאומי לנושא האקלים בסך 150 מיליארד דולר ולהתחייב להוריד את תחזיות רמות הפליטות לשנת 2020 ב-15-30%.

העובדות אינן השתנו, ומאז ועידת האקלים בקופנהגן הזמן הולך ואוזל. הדחיפות להשיג מטרות אלו היא אף יותר גדולה. אנו עדיין קוראים למימוש עסקה זו, מכיוון שזוהי העסקה לה העולם זקוק, כדי לעשות צעד ראשון לקראת פתרון אמיתי. לצערנו, זה ברור שממשלותינו לא מוכנות להעביר את המדובר לוועידת דרבן ולכן, התקווה המציאותית היא שהממשלות ינצלו את ההזדמנות שמספקת תקנת האו"מ ויחליטו על הסכמה גלובלית וקריטית זו.

בתקנת האו"מ (COP 17) מוועידת דרבן , על ממשלות לספק:

אבני דרך למימוש פעולה אמיתית למען האקלים

בוועידת דרבן, על ממשלות להסכים על אבני הדרך הבאים למען הסכם גלובלי אליו העולם מחכה:

להגיע לשיא הפליטות הגלובליות המזהמות עד שנת 2015

על ממשלות להתחייב להגיע לשיא הפליטות המזהמות הגלובליות עד שנת 2015 ומשנה זו להפחית את הפליטות ב-80% לפחות ביחס לרמת הפליטות בשנת 1990. כל זאת עד שנת 2050. המלצה זו היא של הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים (IPCC) והיא ניתנה בניסיון לחסום את נתיב בלתי הפיך של נזק עצום כתוצאה משינויי האקלים. כל עיקוב של ההתחייבות הזו יגביר עלויות סביבתיות וכלכליות ויפחית את ההסתברות לפיה תהיה עליה טבעית של טמפרטורה אחת. משימה שהממשלות אימצו כמטרה בתקנת האו"מ (COP 16) בקנקון.

צמצום פליטות מזהמים: סגירת הפער בין פוליטיקאים למדע

על ממשלות לבסס תהליך יציב ומוגבל בזמן ולסגור את הפער בין התחייבויות נוכחיות לבין צמצום בפועל של פליטות מזהמים, זאת כדי למנוע שינוי אקלים הרסניים. בועידת האקלים בקנקון, הכירו כבר בעובדה שרמת השאיפות הנוכחית לא מספקת ולא מתאימה להמלצות המדענים. בדרבן, חייבים לסגור את הפער בין התחייבויות פוליטיות לבין המדענים שבודקים את שינויי האקלים.

על ממשלות גם לסגור את הפערים בחוקים הקיימים שכבר נחקקו כדי לצמצם פליטות מזהמים. זאת כדי להבטיח שהמטרות שהוצבו אכן יוסגו.סגירת הפערים כוללת שיפור החוקים בנושא מעקב ותיעוד של הפליטות המזהמות מהקרקע, שינוי פני הקרקע והמלחמה נגד כריתת היערות. דבר נוסף הוא הצורך להבטיח שיהיה מעקב נכון אחרי הרמה המותרת לפליטות הפחמן ולא יינתן היתר מוגזם עקב טעויות בחישוב.

להבטיח את המשך קיום אמנת קיוטו ולהסכים על אמנה נוספת ובה כלים חוקיים מחייבים

על ממשלות להבטיח את המשך פיתוחה של חקיקה מחייבת על מנת להלחם בשינויי האקלים. התהליך צריך להיות המשך מערכת החוקים שנקבעה באמנת קיוטו, זו היא הדרך היחידה להבטיח בהירות של החוקים ואת הצורך בכבוד הדדי להתחייבויות ולשיטות הספירה של פליטות הפחמן. אלינו לשמור על סטנדרטים בינלאומיים מינימאליים כדי ללמוד על הפליטות, כדי לקדם, לתמוך ולהבטיח היענות להתחייבויות.

ארצות מפותחות אשר לקחו חלק באמנת קיוטו חייבות להסכים למטרות ולהסכים להתחייבות שנייה באמנת קיוטו.

ארצות מפותחות אשר לא חברות באמנת קיוטו צריכות לקחת על עצמן התחייבות לצמצום פליטות מזהמות אשר תואמות להתחייבויות של מדינות מתפתחות אחרות. התחייבויות אלו חייבות להיחרט בתקנות האו"מ ולהיות נתונות להיענות מוחלטת.

להקנות תקציב בינלאומי למען המאבק בשינויי האקלים

על ממשלות לזהות מקור פיננסי עצמאי וממוקד, כגון המיסוי על תקצוב הפליטות, ולבסס תהליך במסגרת זמן מוקצב כדי להניע את אותם מקורות מימון.

עפ"י סקירת הדרישות הפיננסיות הנחוצות על מנת להגיע למטרות וועידת האו"מ בנושא שינויי האקלים (UNFCCC), הרמה הפיננסית חייבת להיות מדודה החל מ-2013 ועד 2020 והלאה, תוך כדי הבנה שמדינות מתפתחות התחייבו להניב 100 מיליארד $ כל שנה עד שנת 2020. יש להכיר במימון המפתח - מקורות מימון ציבוריים.

על ממשלות להסכים על מנגנון פיננסי עבור ארצות מתפתחות יחד עם מתן תמריצים להפחתת פליטות מזהמות מתחבורה בינלאומית (תעופה וים), זאת בעוד התייחסות למחויבויות משותפות ושונות. לדוגמה, ע"י מתן הנחות לארצות מתפתחות.

על ממשלות להסכים לסלק את כל תחליפי הדלקים הגולמיים ואנרגיות אטומיות במסגרת זמן מוגדר ולהסכים על תוכנית חברתית והוגנת.

הקמת מסגרת לעיבוד יערות בארצות מתפתחות

על ממשלות להבטיח מימון להתמודדות עם נושא ביאור היערות. זאת במסגרת מימון המלחמה בשינויי האקלים, וכדי לספק מימון בטוח וצפוי אשר יעצור את הרס היערות במדינות מתפתחות.

על תקנת האו"מ (COP 17) לפרוס אסטרטגיה אשר תעצור כריתת יערות ברמה בינלאומית (דרך מאמצי ניתור והתייחסות לאומית), מאחר שפרויקטים בין לאומיים פשוט משנים את מיקום כריתת היערות מאזור אחד של הארץ לשני.

על ממשלות לחזק את מאמצי השימור של זנים ביולוגים מגוונים וזכויות הילידים והקהילות המקומיות.

התייחסות לצרכיהן של ארצות וקהילות פגיעות

בנוסף לזיהוי מקורות מימון ארוכי תווך למען הסתגלות לשינויי האקלים, על ממשלות להגדיר מודלים וקווים מנחים להקמת "וועדת ההסתגלות" ופיתוח של התוכנית הלאומית להסתגלות.

על ממשלות להתחייב שתוכנית העבודה הזמנית בנושא אבידות ונזקים יתפתחו לפתרונות קבועים וארוכי תווך.

על ממשלות להתייחס להשפעות של שינויי האקלים תוך שימת דגש על הבטחת המזון בארצות מתפתחות.

הבטחת איגוד גלובלי למימון טכנולוגיות ואנרגיה

על ממשלות להסכים להפעיל את המנגנון הטכנולוגי עד 2012, כפי שנחזה בהסכמי קיוטו.

על ממשלות לתכנן מסגרת סביבתית, המשלבת טכנולוגיות אשר נמצאות במנגנון הטכנולוגי.

על הארצות המתפתחות המשתתפות בוועידה לזרז את הטמעת המנגנון הטכנולוגי למען הספק יעיל של המטרות.

על ממשלות להימנע מקידום פתרונות שווא, כגון לכידה ואכסון פחמן (CCS) או אנרגיית אטום דרך המנגנון הנקי והמפותח (CDM), ולהזמין מנגנון בינלאומי יעיל.

הבטחת שקיפות בינלאומית

על ממשלות להסכים לקווי מתאר רחבים אשר יקבעו ע"י הוועדה להערכה וביקורת (IAR) והוועדה הבינלאומית להתייעצות וניתוח מצב (ICA) בוועידת דרבן.

על הוועדה להערכה וביקורת להיענות ולמלא את אחד מפערי אמנת קיוטו – בעיקר את סעיף האזהרה על אי-ציות.

על והוועדה הבינלאומית להתייעצות וניתוח המצב לעזור למדינות מפותחות ולהתמקד במתן סיוע להשלמת פערים בכל הקשור לשיפור מערכות הדיווח שלהן.

על תהליכי שתי הוועדות להיות פתוחות לציבור, זאת לאחר ניתוח מצב ראשוני והשתתפות מובטחת ומלאה של ארגונים לא ממשלתיים (NGO).

בוועידת דרבן, על ממשלות בכל הארצות לאמץ קווים מנחים עיקריים ולקיים דוחות דו-שנתיים ולהפיץ את הפורמט כדי לקבל תמיכה של קהילות בארצות מפותחות. קווי מנחה אלו חייבים להיות מעודכנים ומפוקחים בצורה רגולטורית.

קווי המנחה לדוחות הדו-שנתיים צריכים לכלול דיווחים על תחליפים לדלקים פוסיליים ולשימושם.

הבטחת שקיפות, דמוקרטיה והשתתפות מלאה בתהליך וועידת האו"מ בנושא שינויי האקלים (UNFCCC)

לאזרחים יש זכות לדעת איך ממשלתם פועלת בכל הנוגע לנושא משבר האקלים.

ממשלות צריכות לשפר את שקיפות המשא ומתן בוועידת האו"מ בנושא שינויי האקלים ולהבטיח את השתתפות האזרחים.

על ממשלות לאסור גישה מועדפת לחברות ותאגידים מזהמים בתהליכים פוליטיים.

אוקטובר,2011.