פרויקט שמן הדקלים של הראקלס בקמרוּן בעצירה

חדשות - 27 מאי, 2013
ברוס ורובל, מנכ"ל 'הראקלס פארמז', טוען שהמאמצים שמשקיעה החברה שלו בשיטוח שטח נרחב מיערות הגשם הצפופים של קמרון במטרה לפתח מטעי שמן דלקים נולדו מתוך שאיפה לטפל 'בצורך הומניטרי דוחק'. ובכל זאת, השבוע נאלצה הראקלס להשעות את פעילותה בקמרון לאחר הוצאת צו מטרם משרד הייעור, המורה לחברה לעצור את עבודות הבירוא במשתלת טלנגאייה בחבל הדרום מערבי של המדינה.

 

גרינפיס נמנית זמן רב עם הגורמים הקוראים לוורובל והחברה שבראשה הוא עומד לומר את האמת על הפרויקט. עצירת העבודות היא רק ההוכחה העדכנית ביותר לכך שהמטע האמור לקום הוא תסבוכת אחת גדולה, על אף מאמציה של מכונת היח"צ הבלתי נלאית של החברה.

בניגוד לחוק הבינלאומי ונוכח התנגדות מקומית ואיום עצום על הסביבה המקומית, פרויקט הפיתוח הוא פשוט הפרויקט הלא נכון במקום הלא נכון וחייבים לעצור אותו.

היום, יחד עם ה- "Oakland Institute", פרסמנו דוח חדש החושף באופן מדויק את גודל הפער שבין מה שאומרים ורובל וחבריו לציבור לבין מה שהם אומרים למשקיעים הפוטנציאליים.

הדוח מבוסס על מידע שנאסף מתוך מסמכים סודיים של הראקלס ולפניכם כמה מהכזבים הגדולים ביותר שנחשפו בדוח Herakles Exposed (העומד לרשות המעוניין בקובץ PDF, דרך הקישור

הטענה: (הראקלס פארמז) קיבלה את כל הרישיונות והאישורים הממשלתיים כדי להתחיל בפעולות בשטח.

המציאות: הראקלס עדיין לא קיבלה מממשלת קמרון חוזה לחכירת הקרקע ומשום כך אין לה שום זכות לבצע עבודות פיתוח באזור. החברה מפירה את החוק הבינלאומי משנת 2010 והצו החדש מטעם משרד הייעור מוכיח שהראקלס רחוקה מקבלת כל הרישיונות הדרושים.

הטענה: חברת הראקלס אינה משלימה עם שחיתות.

המציאות: הראיות מצביעות בבירור על כך שהחברה נקטה פעולות כמו תשלומי שוחד, כלומר הצעת מתנות כספיות והבטחת תעסוקה כדי לקבל את הסכמתן של חלק מהקהילות המקומיות והממשלה לקדם את הפרויקט.

הטענה: במכתב פתוח בתפוצה רחבה משנת 2012, טען ברוס ורובל, מנכ"ל הראקלס, כי כל התמורה מהעץ שיופק בפעולות הבירוא המאסיביות של הפרויקט ייזקף לזכות ממשלת קמרון.

המציאות: בניגוד מוחלט לטענת ורובל שהתפרסמה, המצגות של הראקלס המיועדות למשוך משקיעים, אומדות את הכנסות החברה ממכירת עץ גולמי בסכום של 60 עד 90 מיליון דולר ומתגאות ב'תוספת הרווח'.  צר לנו על כל המשקיעים שהתפתו לתחזיות הרווח של הראקלס משום שהחוק בקמרון קובע כי רק חברות כריתה בעלות זיכיונות ורישיונות יכולות לסחור בעץ גולמי.  וכפי שכתב ורובל בכבודו ובעצמו, חברת הראקלס 'אינה חברת כריתה מסחרית'.

הטענה: בתפוקת שיא, הראקלס תייצר 34 טונות FFB של אשכולות דקלים להקטאר.

המציאות: אצל יצרניות שמן הדקלים המנוסות ביותר באפריקה, התפוקה עומדת על 26 טונות FFB להקטאר וברוב המטעים, התפוקה עומדת על פחות מ-20 טונות FFB בתפוקת שיא.

הטענה: המטע בקמרון כבר קיים ומבוסס.

המציאות: בעלון השקעות, מבטיחה החברה לברא מעל 10,000 הקטאר של שטח כדי לטעת 1.5 שתילים של דקל השמן. ואולם בתכתובת פנימית של העובדים נחשף כי הראקלס כלל אינה מסוגלת לברא שטח כה גדול וכי כבר עכשיו, השתילים מתעכבים במשתלה יותר מתשעה חודשים, כלומר העבודות אינן מתבצעות בקצב המוצהר.

אוקיי, אז הראקלס אינה החברה האמריקנית או הבינלאומית הראשונה שנוקטת שיטות עסקיות מפוקפקות בחו"ל...אם כך, מדוע זה חשוב כל כך?

משנת 2008 מתחוללת ביבשת אפריקה בהלת קרקעות אדירה, משום שחברות וממשלות רבות שואפות לייצר בהן סחורות, ביו-דלקים ומוצרי מזון בסיסיים ואף להקים מערך שליטה זר על משאבי טבע כמו עץ גולמי, מחצבים ומקורות מים. אזורי היערות הצפופים באגן הקונגו הם יעד מרכזי של חברות המחפשות קרקעות עשירות באזורים דלי אוכלוסייה.

אם יעלה בידה של הראקלס לממש את הפרויקט – על אף כל המעשים הבלתי חוקיים, ההשמדה המאסיבית של יערות, הרס הפרנסה של קהילות מקומיות והמצגות הכוזבות למשקיעים – משקיעים רבים אחרים עלולים לבוא בעקבותיה.

משום כך חייבים לעצור את הפרויקט הזה – ולעצור אותו לצמיתות.

אני רוצה לקחת חלק !

נושאים