הטוויטר הרג את האקטיביזם?

חדשות - 9 אוקטובר, 2010
זה זמן רב שאנחנו בגרינפיס משתמשים באינטרנט כפלטפורמה לפעילויות המוניות.בזמן האחרון סוג זה של אקטיביזם סופג הרבה “אש”,ולמרות שחלק מהביקורות מבוססות על השערות מבוססות, אני מרגיש כי קראתי דברים רבים בנושא ואני רוצה לתרום את חלקי לדיון.

פעילי גרינפיס משתמשים באינטרנט בשטח

אחת הביקורות הנפוצות נגד אקטיביזם ברשת היא שהוא לא יכול להחליף את האקטיביזם האמיתי בסגנון הישן. תשובתי לכך היא: ברור!

המאבק נגד חברת נסטלה עזר לפעילות של גרינפיס דרך הרשת לצבור ניסיון ולייצר תקדים לשאלה- איך לבצע דברים בצורה נכונה בשיטה זו. עם זאת, אם נדמה לכם שגרינפיס הפסיקה לגמרי את סוג הפעילות הישירה הלא אלימה שביצע בעבר? לדעתי לא. אפילו אם הינו מוצאים את נוסחת הקסם שהיתה גורמת לכל הקמפיינים שלנו ברשת להצליח (ולא מצאנו בינתיים), לא היינו מפסיקים לנקוט בפעולה ישירה כדי להגן על הכדור שלנו. ובואו לא נעמיד פנים שלהשיב ל"ציוץ" ששלחנו בטוויטר, נחמד ככל שזה יהיה, לא משתווה לטיפוס על מיכלית נפט באוקיינוס הקפוא למשך מספר שעות. העניין הוא, שאיש לא טען אחרת.

מעקב אחרי גרינפיס ב"טוויטר", או לחיצת לייק בפייסבוק הם אולי כמו שמלקולם גלדוול העיתונאי טוען, "חיבור חלש", אבל הם קשר כלשהו בכל זאת, ואפילו זה עוזר.

קשרים חלשים מתחזקים. אני התחלתי את מעורבותי בגרינפיס כשקראתי פרסום בבלוג. לאחר מכן השארתי תגובה. אחר כך הצטרפתי לפורום מקוון, הפכתי למתנדב בקבוצה מקומית, אספתי חתימות ברחובות ושכנעתי אנשים לתרום את הגרושים האחרונים שנשארו להם בארנק. אז, התחלתי להתנדב בגרינפיס הבינלאומי, קיבלתי משרה קטנה כמתלמד ולאחר מכן עבודה של ממש. אני מחשיב את עצמי בר מזל להיות מסוגל לעבוד למען מטרה טובה בכל יום. אני לא שוכח שמה שמשך אותי לכל זה מלכתחילה היה בלוג פשוט, לפני 5 שנים.

נכון שתרומות גדולות תורמות יותר,אבל בנושאים החשובים איתם אנחנו מתמודדים (המאבק בשינויי האקלים, ככל הידוע לי, הוא אחד המאבקים היותר חשובים שניצבים בפני בני דורי), אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לדחות מישהו. כך שדחיית קשרים "חלשים" משום שהם לא מספיק "חזקים" תהיה טיפשית מבחינתנו כמו שיהיה זה טיפשי לדחות את תרומתו של ילד מקופת החיסכון שלו משום שאנחנו צריכים יותר כסף ממה שהוא מסוגל לתת. מעשה כזה יהיה מעליב, נוקשה, בלתי אחראי, ולמעשה - לא יעיל.

ע"י הכפשת אמצעים שמייצרים קשרים חלשים, כמו טוויטר, פייסבוק ובלוגים, אומר לסגור את עצמך בפני אנשים שעלולים יהיו לרצות קשרים חזקים יותר בעתיד. גם זה לא יעיל.

המדיה החברתית היא כלי שמתפתח בלי הפסקה, ואין לנו מושג טוב יותר מכל אחד אחר לאן מועדת ההתפתחות הזו. לעיתים אנחנו מצליחים, וקמפיין שבו השתמשנו הרבה באקטיביזם ברשת הופך להיות ענק. כשהתחלתי בגרינפיס קמפיין GreenMyApple הוצג כדוגמא המושלמת לכך. היום, כל מה ששומעים עליו זה נסטלה.

בשנה הבאה, אני מנחש שזה יהיה משהו אחר‪.‬

בסופו של הקמפיין, קל יותר לראות את המרכיב שחולל את השינוי. כמובן שעכשיו נראה שקמפיין נסטלה הצליח בגלל המוני תומכים שביקשו מהחברה לשנות את מקורות שמן הדקלים בדף הבית שלהם בפייסבוק. לפני ההשקה לעומת זאת, חשבנו שאוראנג-אוטנים מחוץ למשרדי נסטלה וסרטון וידאו חכם (וקצת מעורר גועל) יעשו את העבודה, הופתענו כשתומכים מכל עבר הסתערו על העמוד של נסטלה בפייסבוק. אין לנו כדור בדולח, ולמען האמת אין לנו מושג אם היינו מנצחים את המאבק מול נסלטה כל כך מהר אם התומכים המדהימים שלנו לא היו מתערבים בצורה כזו. אז התשובה שלי לשאלה האם אני חושב כמו העיתונאי הבריטי מיכה וייט, ש"קליק-טיביזם" הורס את האקטיביזם: לא. ההפך הוא הנכון, הוא עוזר.(ודרך אגב אני שונא את המילה "קליק-טיביזם").

אני מאמין גדול באקטיביזם ברשת. אני לא חושב לשנייה שהוא יחליף את האקטיביזם הלא מקוון. המדיה החברתית מציעה לנו כלים נוספים לאקטיביזם. בואו נשתמש בהם בחוכמה.

נושאים