דוב קוטב "הומלס" שרוע על הרצפה במהלך הדיונים על האקלים בפוזנאן, פולין בחמישי לדצמבר 2008
אנחנו לא נאמר כלום, לא נעשה כלום, לא נתחייב לכלום, לא נתחבר עם אף אחד מהצדדים ונקווה להדוף כל התחייבות שתיכפה עלינו - ובגדול נתעלם מהמהלך ונקווה שנצא מזה בשלום.
ממש גאונות במשא ומתן. נחישות כזו עוד לא נראתה במחוזותינו.
כדאי שכולנו נזכור היטב את 'הרוח היזמית' הזו בבואנו לבחור בבחירות הקרובות לכנסת. הרי זה בדיוק מה שמצוי בראש מעייניו של כל אחד משרי הממשלה בימים אלה - אולי פרט ליושב בראשה. זו כנראה גם הסיבה שאף שר בממשלת ישראל לא הטריח את עצמו עד פולין, כי הרי מקומו בפריימריז חשוב בהרבה. אותו שר עלול להיזכר במשבר האקלים בפעם הבאה שינסה לסדר לעצמו חופשה באחד מהאיים האקזוטיים שייעלמו ראשונים תחת מפלס פני הים עם המסת הקרחונים.
אגב, אותן מדינות איים אינן פסיביות כלל, להיפך. הן מאיצות במדינות המפותחות לקבוע לעצמן יעדי צמצום פליטות שאפתניים ובתוך כך מוכנות גם לקחת על עצמן אחריות גדולה על אף משאביהן הדלים.
האם יתכן שיש לנו איזה מידע מודיעיני שמשבר האקלים יפסח על ישראל בבואו לשטוף בשיטפונות ובהצפות את כל האזור? האם מישהו גילה שרק ישראל חסינה מפני מדבור והתייבשות מקורות מי-שתייה? האם מיליוני פליטי האקלים שיחפשו מחסה לא יידפקו על שעריה של מדינת ישראל?
האמת היא שההיפך הוא הנכון. אזור המזרח התיכון הוא אזור מועד ומפגעי האקלים שאנו חווים כבר היום בדמות התייבשות מקורות מי-שתייה ומדבור עלולים להחריף ולהתלוות למגמה עולמית של מחסור במזון, מחסור במי-שתייה בקנה מידה עולמי ובעיית מיליוני פליטי אקלים. העלייה העולמית במחירי המזון היא אולי הסנונית הראשונה.
כאילו לא די בהתעלמותו של השר להגנת הסביבה מהוועידה, שר האוצר בר-און, הודיע לאחרונה כי הוא אינו מוכן להכליל את האנרגיה המתחדשת במסגרת תכנית ההאצה הכלכלית. לתפיסתו המשבר הכלכלי לא מאפשר השקעה באנרגיה מתחדשת. הוא צריך את הכסף לדברים אחרים.
העובדה שפרויקטים סולאריים (ייצור חשמל מאנרגיית השמש) יניבו רווח כלכלי מוכח למשק הישראלי וייצרו אלפי מקומות עבודה חדשים לא ממש משפיעה עליו.
עמדתו של שר האוצר מזכירה לי סיפור על שני מוכרי נעליים שנסעו לבדוק את השוק באפריקה: אחד דווח לאשתו שלא נועלים שם נעליים ולכן אין למי למכור ואחר החליט לנצל את האפשרות העסקית ואמר: "יש פה כל כך הרבה הזדמנויות. אף אחד פה לא נועל נעליים." בסופו של דבר, השני גם הצליח למכור אלפי זוגות נעליים.
המציאות היא אותה מציאות, השאלה היא מה אתה עושה איתה.
כצפוי, אל גור והלורד ניקולס סטרן (מחבר דו"ח סטרן בנושא הרווח וההפסד של משבר האקלים) דומים יותר למוכר הנעליים השני. הם נשאו כל אחד בנפרד נאומים רבי השראה בדבר ניצול ההזדמנות של המשבר הפיננסי לתועלת הטכנולוגיות הירוקות. הם לא רואים בהשקעה בטכנולוגיות הירוקות הפסד על אף מחירן ההתחלתי היקר. הם רואים בכך הזדמנות לרווח כפול - רווח סביבתי ורווח כלכלי.
גם ישראל, שהייתה חוד החנית בפיתוח טכנולוגיה סולארית מתקדמת יכולה לרתום לתועלתה את המשבר הכלכלי ולהירתם לפתרונו של המשבר האקלימי. מנקודת מבט של מצליחנים, ישראל מחזיקה בידיה את אחד המפתחות המבטיחים ביותר לפתרון משבר עולמי. יש בידינו טכנולוגיה סולארית מתקדמת ומוכחת ויש לנו גם את המוח הישראלי בכדי להמשיך לפתח פתרונות מתקדמים יותר באותו תחום. יש לנו שפע של שמש ישראלית לוהטת, גם בחורף, בכדי להתחיל ליישם את הפתרונות הללו באופן מיידי ומכאן הדרך לייצוא נרחב קצרה.
בעוד שהיזמים הישראלים זוכים לקיפוח מתמשך, היזמים הגרמנים זוכים לטיפוח מתמשך ממשלתם.
זה לא בכדי שגרמניה משקיעה כל כך הרבה בטיפוח התעשייה הסולארית שלה. זה לא בגלל שפע השמש שיש לה (שליש מעוצמת קרינת השמש הישראלית), זה פשוט זיהוי הזדמנות צעד או שניים לפני כולם.
תארו לעצמכם מה היה קורה לו החלוצים שבנו את המדינה, שייבשו את הביצות, היו נוקטים בלשון : "השתגעתם?! יש פה מלא ביצות! לא שווה להשקיע."
עכשיו נשאלת השאלה איזה סוג של מוכר נעליים יהיה שר האוצר הבא? האם הממשלה הבאה תהיה יזמית ובעלת מעוף או שמא תבוסתנית וקורבנית?