הקוטב הצפוני בסכנה

זום

בקרוב ספינתנו, ה”אספרנזה”, יוצאת מגרמניה. הספינה תגיע למי האוקיאנוס הארקטי שב”סוולברד” לקראת סוף חודש מאי.

הקוטב הצפוני מתחמם בקצב מהיר, זאת בהשוואה לכל מקום אחר על פני כדור הארץ. העלמות שכבות הקרח על פני המים משבשת את פעילותם של מערכות אקולוגיות ימיות. דייגים רבים ממהרים צפונה כדי לנצל את המצב לצורכי דיג מסחרי, קודם לכן הדבר היה בלתי אפשרי. במקביל, העלייה ברמות דו-תחמוצת הפחמן משריפת דלקים פוסיליים ומהרס היערות משנה את ההרכב הכימי של האוקיינוסים ויוצרת איום חמור על החיים הימיים.

מבחן החומציות 

ספינתנו, ה-"Esperanza", והצוות שעל הסיפון, מצטרפים למדענים מובילים בנושא חקר השינויים בכימיה הימית. מדובר בשינוי הנקרא "חמצון הימים" והוא חלק ממסענו להצלת האוקיינוסים. על אף שההשפעה ההרסנית של דו-תחמוצת הפחמן (CO2) פחות מוכרת, היא עלולה לפגוע באקולוגיה הימית לא פחות משינויי האקלים. ההשפעה של חמצון המים צפויה לפגוע קודם כל ויותר מכל בקוטב הצפוני, אך למעשה היא מאיימת על כלל החיים בים שגם כך מתקשים להתמודד עם שינויי האקלים, עם דיג יתר ועם הזיהום.

מדי שנה סופגים האוקיינוסים כ-8 מיליארד טונות של דו-תחמוצת הפחמן, החומר הנוצר משריפת דלקים פוסיליים. השינוי בכימיה הימית כבר ניכר והוא גורם בעיות ביצירת קונכיות. ככל שיחמיר המצב, כך יגבר ההרס של המערכות האקולוגיות הימיות ויורע מצבם הכולל של האוקיינוסים. יכולת ההישרדות של אלמוגים, פלנקטון ויצורים ימיים חיוניים אחרים נתונה בסכנה חמורה. אם תימשך פליטת דו-תחמוצת הפחמן בקצב החזוי, עלולה רמת החומציות באוקיינוסים לעלות ב-120 אחוזים עד שנת 2060. ההרכב הכימי של הימים לא השתנה באורח כה קיצוני ומדאיג מזה 21 מיליון שנה.

אנו תומכים במכון המחקר הימי הגרמני "IFM-GEOMAR" (המכון למדעי הים ע"ש לייבניץ) שערך ניסוי ראשון מסוגו במטרה ללמוד כיצד משפיעה מערכת החמצון במים על מערכות אקולוגיות ימיות. ה-"Esperanza" תשנע מדענים, מעל 30 טון של ציוד מדעי, תשע מערכות ענק לניטור ימי (הקרויות 'מזוקוסמוס'), לאיי סוולבארד שבקוטב הצפוני. מדענים מתשע מדינות ישתתפו במחקר הגדול ביותר מסוגו עד היום בנושא חמצון האוקיינוסים. המחקר צפוי לספק סיבה מדעית נוספת לכך שחובה עלינו לצמצם במהירות ובהיקף משמעותי את פליטת ה-CO2 בכל העולם.

תחת לחץ

קרח דק

בשנת 2009 פרופסור פיטר וודהמס וצוותו חקרו את עובי הקרח בקוטב בעזרתה של אוניית גרינפיס "Arctic Sunrise". במהלך הקיץ, המשלחת שלנו תחשוף ותתעד את האיומים החמורים הנוספים לאוקיינוס האטלנטי. המסת קרח הים והתפשטות תעשיות הדיג לתוך אזור זה מסכנים את הסביבה הבתולית ואת בעלי החיים המיוחדים. בניסיון להשיג זכויות לדיג, נתיבי תחבורה חדשים, נפט, גז ומשאבי מחצבים, למדינות רבות יש אינטרס לשבת בחיבוק ידיים בזמן שהקרח נמס. ככל שנשרוף יותר פחם, נפט וגז, כך ימס הקרח יותר מהר ויקרב את כדור הארץ לאסון אקלימי קטסטרופאלי.

הקוטב כנכס של העולם

קוטב הדרומי ראוי להגנה. צריך להכריז עליו כאיזור לשימור ימי. צריך להקפיא את כל הפעילות התעשייתית באזור, כולל דיג. בשנת 1991, לאחר קמפיין ממושך של גרינפיס, 39 מדינות הסכימו לחתום על הסכם לפיו הם מתחייבים להפסיק את ניצול המינרלים במים לתקופה של 50 שנה. המשתמע מכך הוא שימור האזור והקצאתו לצרכי מחקר. זוהי דוגמא טובה כיצד צריך לנהוג בשטחים של הקוטב. הקוטב הדרומי הוא יבשת המוקפת בים, היצורים שחיים באזור הם חלק מהאוקיינוס והם מוקפים באדמה. לשניהם יש הרבה מן המשותף, שניהם פגיעים מאוד ורגישים להשפעות הנובעות מפעילות בני האדם. שניהם צריכים להיות מוגנים לנצח, שניהם באופן כללי עדיין לא ניזוקו ממגע יד אדם והם צריכים להישאר כך.

שלא ימס לנו בין הידיים: די לפחם

פליטות של פחמן לאטמוספירה גורמות להרס איזור המחיה של דובי הקוטב. אנחנו קוראים לממשלות להפסיק את השימוש בפחם, להתניע את מהפכת האנרגיה ולהקטין פליטות של פחמן דו-חמצני, רק כך נוכל למנוע את ההשפעות הקשות ביותר על שינויי האקלים, רק כך נוכל להציל את הקוטב הצפוני יחד עם החיות המדהימות שחיות בו, ביניהן דובי הקוטב וכלבי הים. הממשלות חייבות להכיר בהשפעתה ההרסנית של כל תחנת כוח פחמית שהיא מאשרת לבנות. אנחנו נהיה שם בשלושת החודשים הקרובים כדי להעיד על התוצאות ההרסניות של השימוש בפחם.