להילחם ברעב בעולם: מי ראוי להערכתנו?

חדשות - 16 אוקטובר, 2013
היום הוא יום המזון העולמי, הזדמנות לשבח את מיליוני החקלאים ברחבי העולם הדואגים שיהיה מזון על שולחננו.

אתמול, כמה מהחקלאים הללו קיבלו את פרס ה- Food Sovereigntyשהוענק על ידי ה- US Food Sovereignty Alliance, הכולל חברי EAA, ה- Maryknoll Office for Global Concerns וה- Presbyterian Church (בארה"ב). פרס זה הוענק לאנשים אשר נלחמים לשמור על שליטה כיצד המזון מיוצר, נקודה חשובה, כאשר השנה פרס ה-2013 World Food Prize מוענק למובילים בתחום התעשייה הביוטכנולוגית.
פרסים אלה מסיבים את תשומת ליבנו לבעיה חיונית אולם מדגישים היבטים שונים מאוד של התגובה.

אחד מהזוכים בפרסם 2013 Food Sovereignty Prize היא קבוצה של 4 (G4) חקלאים המייצגים מעל 250,000 תושבי האיטי. המדובר בחקלאים בקנה מידה קטן מהאיטי אשר המהווים את הברית הגדולה ביותר של ארגוני האיכרים של האיטי וכוללים חקלאים קטנים המשלבים כוחות יחדיו בהאיטי (Tet Kole), תנועת האיכרים של Papaye, הקונגרס הלאומי של תנועות האיכרים ב-Papaye והתיאום האזורי של ארגונים באזור דרום מזרח. הם עמלים על מנת לבנות מחדש את מלאי הזרעים, האדמות והמערכות החקלאיות ולתמוך בזכויות האיכרים. במיוחד, ה-G4 דחתה תרומת זרעים היברידים חשובה מ-Monsanto לאחר רעידת האדמה ב-2010, במאמץ להשתלט על מערכות המזון שלהם, להציל את הזרעים הקריאוליים ולהגן על מחייתם של האיכרים. פרס ה-2013 World Food Prize מכיר ב"הישגים של יחידים אשר קידמו את הפיתוח האנושי באמצעות שיפור האיכות, הכמות או הזמינות של המזון בעולם". הפרס יתחלק השנה בין מנהל קריירה מ- Monsanto, מדען מ- Syngentaומדען בתעשייה הפרטית. באמצעות קידום זרעים ששונו גנטית ועסקי המזון, הפרס מביא בחשבון בעיקר את הגישות הכלכליות והטכנולוגיות של החברות לייצור מזון, אולם מזניח את ההשפעות החברתיות והסביבתיות של גישות אלה.

אני רוצה לעזור!


לא תמיד זה היה כך, ב-1995, למשל, הנס רודולף הארן זכה בפרס משום שמנע משבר מזון גדול באפריקה באמצעות מניעת התפשטות ה- Cassava mealybug. לאחר מכן, הארן שימש גם כסגן נשיא של ה- International Assessment of Agricultural Knowledge, Science and Technology for Development (IAASTD)) אשר קורא למעבר משמעותי לחקלאות ברת קיימא המבוססת על יצרנים קטנים עם התמקדות מיוחדת בצרכי הנשים העניות.
גישה זו שמה את האנשים במרכז תכנון בטיחות המזון ולא את התעשייה והתחום. זה אומר גם תמיכה ב-500 מיליון יצרני מזון בקנה מידע קטן ובתנועות החברתיות שלהם במאבק להשגת מערכות מזון הנשלטות על ידי הקליטה ומסייעות לשמור על הגיוון הביולוגי. המאמצים להילחם בעוני וברעב חייבים להתמקד על אלה המושפעים ביותר מכך ועל הגישה והשליטה שלהם במשאבים הטבעיים וזה צריך להיות במרכז המדיניות והפעולות.

הבה נחזור לבעיה.
כמעט 900 מיליון איש הולכים לישון רעבים.
לפני 2007, אירעה התקדמות איטית במלחמה נגד הרעב העולמי. אולם מאוחר יותר, כמה אירועים שהתרחשו בעולם הפסיקו או הפכו על פיה את ההתקדמות הזו, כולל עליות חדות במחירי המזון ב-2008, אי יציבות במחירי המזון שנגרמה בשל השקעות של שוק המניות בסחורות מזון ואנרגיה ורעב בקרן אפריקה בשנת 2011.
היום, בשנת 2013, כמעט כל אחד משבעה אנשים בעולם סובל מרעב כרוני – וזה לא כולל את אלה שסובלים מרעב בשל מצבי חירום "לטווח קצר" כגון אסונות טבע או מלחמה. רוב האנשים הסובלים מרעב ותת תזונה מתגוררים באזורים כפריים – בהם מיוצר מהזון – כאשר עד 60% מהם חי בעוני. הסיבות לרעב נעות מתנאי מזג אויר קיצוניים, מחזורי מחסור צפויים, אי יציבות במחירי המזון, חלוקה לא יעילה או מפלה של מוצרי מזון, שליטה תאגידית על מערכת המזון העולמית ומדיניות סחר בינלאומיות ועד לרעב כרוני והיעדר הגנה חברתית. כל הסיבות האלה יחדיו, מצביעות על כך שהמדיניות הלאומיות והבינלאומיות אינן מטפלות כראוי ולא מבטיחות את בטיחות המזון והתזונה.
כעת התגובה.

אנו מייצרים כמות מספיקה של מזון, אולם דפוסי הייצור, ההפצה והצריכה אינם ברי קיימא. שיעורי רעב גבוהים מתמשכים מצביעים על כך שרוב הגישות המקובלות לייצור מזון נכשלו. ארגונים לא ממשלתיים גדולים בתעשיית החקלאות לא הצליחו לפתור את אתגרי בטיחות המזון העולמיים. להיפך, פעולותיהם דרדרו את איכות האדמות שלנו, זיהמו את המים שלנו והפחיתו את המגוון הביולוגי באמצעות שימוש נרחב במדשנים וקוטלי חרקים כימיים ובאמצעות פעולות ברורות של גידול יחיד. שיטות ייצור מזון חקלאיות אקולוגיות בנות קיימא (הנקראות גם חקלאות אקולוגית) מבקשות להגדיל את היצרנות באמצעות שיפור תהליכים טבעיים וברי קיימא, בשימוש במקורות ידע מקומיים.
בניגוד לחקלאות התעשייתית והכימית, שהיא מערכת לינארית הנסמכת על תשומות חיצוניות יקרות (קוטלי חרקים, מדשנים סינטטיים וכיו.) החקלאות האקולוגית היא מערכת ייצור במעגל סגור, הממחזרת חומרים אורגניים לתוך האדמה על מנת להגדיל את הרכיבים התזונתיים עם הזמן, ובכך, מערכות המזון פחות תלויות במדשנים מבוסס דלק מאובנים. 

לפיכך, התשובה היא קידום הפוטנציאל של שיטות חקלאות ברות קיימא עם מדיניות המיועדות לשדרג ולהפיץ את המערכות המצליחות במונחים של יצרנות וגמישות מוכחים ולקשר מערכות אלה לשווקים אשר תומכים במחיה ובקהילות. זה לא רק ישמור על האדמות שלנו ומשאבים טבעיים אחרים לדורות בעתיד אולם גם יסייע להשיב את האדמות שהתכלו ולהגן את הגיוון הביולוגי שעדיין נשאר לנו. גישה הוליסטית ואקולוגית כזו בנושא בטיחות המזון נחוצה כיום יותר מתמיד. חקלאות אקולוגית היא דרך טובה יותר להילחם ברעב תוך הגנה על הסביבה וסיוע לשגשוג הקהילות.

להצטרפות למאבק למען קידום מזון מהונדס גנטית