הקוטב הצפוני הוא רעיון מתמטי, נקודת ההתכנסות דמיונית של קווי האורך של כדור הארץ, שאף הם דמיוניים. ואולם הקוטב הצפוני, כנקודה נייחת, נופל בדיוק באמצע האוקיאנוס הארקטי והקרח הצף עליו נתון להשפעותיהם של כוחות כמו הרוח, זרמי הים ומחזור הגאות והשפל. תנועת הקרח הזאת קרויה סחיפה.
בשבוע האחרון, אנו חיים על פני האוקיאנוס הקפוא הזה וכמו כל צוות אחר שמגיע הנה, אנו משחקים בחתול ועכבר עם הסחיפה ונעים על משטח שמשתנה ללא הרף בניסיון להגיע לגג העולם. מדי יום אנו חותרים צפונה בכל הכוח אך למחרת בבוקר, מוצאים את עצמנו בדיוק בנקודה שיצאנו ממנה אתמול.
המסע שלנו החל 30 ק"מ מהקוטב הצפוני, כאשר תנועת הסחיפה של הקרח לוקחת אותנו לכיוון צפון מזרח, כיוון שמבחינתנו היה מועיל מאוד. אולם מהיום השני, חל שינוי בכיוון הרוח והקרח החל לנוע לכיוון דרום מזרח ואנו התחלנו להיאבק עם הסחיפה, ממש כאילו אנו נמצאים על הליכון עצום של קרח.
חוסר הוודאות בקוטב הוא כל כך גדול שעכשיו, אחרי כמעט שבוע של סקי שטח, הסחיפה לכיוון דרום מזרח (שמסתכמת בכ-10 קילומטרים ביום) קיזזה כמעט לגמרי את ההתקדמות שלנו והאירוניה היא, שעל אף שעברנו מעל 30 קילומטרים על פני הקרח, עדיין נותרנו במרחק של 25 קילומטרים מהקוטב הצפוני. בהתחשב בזרמים וברוחות ובאילוצי האספקה והזמן, הסברתי לצוות כי לא נוכל להגיע אל היעד מהנקודה שבה אנחנו נמצאים. לכן יצרנו קשר עם בסיס בארניאו והתברר לנו כי הם מוציאים ביום שישי אחר הצהריים מסוק לכיוון הקוטב הצפוני. הם הסכימו לעשות תחנה בדרך כדי לאסוף גם אותנו, והורידו אותנו בנקודה טובה יותר שנתנה לנו סיכוי להגיע לקוטב הצפוני ולהבטיח שנבצע את המשימה שנטלנו על עצמנו. טרמפים על גג העולם – מי היה חושב?
אני נזכר בעצה שנתתי לסיירים הצעירים והאמיצים האלה, לפני שיצאנו לדרך: "את הסביבה הארקטית חייבים להכיר ולכבד. ככל שתמהרו להבין את מקומכם באזור הזה, כך תגיעו מהר יותר להארה קוטבית." והם בהחלט מגיעים לכלל הבנה של כל מה שחייבות גם חברות הנפט להבין: לא ניתן לנבא מה יקרה במקום הפראי והקסום הזה ובוודאי שלא ניתן לשלוט בהשתלשלות הדברים.
איש לא מגיע לביקור באוקיאנוס הארקטי וחוזר ממנו מבלי לגלות כמה וכמה דברים על עצמו ודברים רבים על האזור הצפוני ביותר של עולמנו. והנה אנחנו כאן, בקטע האחרון של מסענו להשקעת קפסולת זמן ובה כמעט 3 מיליון שמות על קרקעית הים, כ-4.3 קילומטרים מתחת לקוטב הצפוני. כל חברי הצוות מפתיעים אותי השכם והערב ומרשימים אותי במחויבות שלהם, במודעות שלהם למיליונים שתומכים במשימתם, באחריות שלהם כלפי מי שעוקב אחר העניינים מרחוק.
אין ספק שזה היה מסע מופלא. ומסביבנו הערבוביה הקפואה ונופי הקרח הלבנים והחמורים, מישורי הקרח השטוחים ומדי פעם בריכה של מי קרח – כל תוואי השטח שנאלצנו לחצות בסענו. עד כה, הצוות הזה של גרינפיס בהחלט היה מדהים.
כבר 12 שנים אני מגיע לנקודה הזאת, לקוטב הצפוני ובכל פעם אני נפעם מחדש. ובמהלך אותן 12 שנים, חזיתי בהתפוררות ההדרגתית של האזור. עכשיו יש הרבה יותר קרח דק; בקיץ שעבר נתקלנו בשטחים גדולים של מים פתוחים, במקום שבעבר היה קרח ובמקומות שבהם ציפינו למצוא קרח רב-שנתי, שהוא המקור הראשוני של קרח הים. השנה נתקלנו בשפע רב של קרח בן שנה. ובשפע של בקעים פתוחים. והקרח הדק הזה הוא הסימן המובהק לכך שמהלך הדברים משתנה כאן, בחוג הארקטי.
והנה אנחנו כאן, בלב לבו של האזור הקסום הזה שעלינו להגן עליו, בהכנות אחרונות לקראת קדיחת חוק קטן בקרח למען הדורות הבאים, לא לצורך ניצול משאבי הטבע אלא כדי להציב על קרקעית הים את קפסולת הזמן שלנו המכילה את משאלתם של מיליונים – להגן על האזור הזה למען כל היצורים החיים על כדור הארץ.
זהו מסר לעתיד – האם פעלנו בזמן? האם נוכל להציל את החוג הארקטי מכליה בגלל דיג יתר וחיפושי נפט? יהיה זה רגע מופלא, כשנצליח להניח את הקפסולה שהבאנו על קרקעית הים, למען האנושות, כמסר לעתיד.
אריק פיליפס הוא נשיא איגוד מדריכי הקוטב הבינלאומי ומן המדריכים המובילים בעולם. מלבד מסעות לאורך ולרוחב גרינלנד, שפיצברגן ואלסמיר איילנד, ערך אריק מסע על מגלשי סקי מרוסיה ועד הקוטב הצפוני ומהקוטב הצפוני לקנדה. אריק ביקר בקוטב הדרומי חמש פעמים וחצה את אנטארקטיקה מהחוף ועד הקוטב הדרומי שלוש פעמים. הוא שימש כמדריך קוטב במסע 'השלכות אקלימיות' של גרינפיס לגרינלד ובדרך כלל מתגורר בהובארט שבאוסטרליה, שם הוא מנהל את חברת Icetrek Expeditions להדרכת מסעות לקוטב הצפוני והדרומי.