בתור ישראלים אוהבי ים, נדמה שכבר לגמרי התרגלנו: חופי המדינה מלאים תמיד בפסולת וקצף הגלים מביא איתו פיסות פלסטיק שבורות המקשטות את המים בצבעוניות מלאכותית ומייאשת. במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, סקרה גליה פסטרנק את הפסולת בחופי ישראל בין השנים 2012-2018 וגילתה כי כמות פסולת הפלסטיק בחופי הארץ גבוהה יותר מכל מקום אחר בעולם. 90% מהפסולת בחופים שלנו היא פסולת פלסטיק לעומת הממוצע העולמי של 75% וכמות הכלים החד פעמיים מהווים 38% מפסולת הפלסטיק לעומת 22% בשאר העולם. אבל איך אומרים? ישראל ממש לא לבד.



מיליון טון פלסטיק נחים בקרקעית הים
כמעט 230,000 טונות של פלסטיק זורמים אל מי הים התיכון בכל שנה. דו"ח חדש של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע מעריך כי פלסטיק זורם אל הים מ – 33 מדינות השוכנות לחופיו וכי מיליון טון פלסטיק כבר הצטברו בקרקעיתו. כותבי הדו"ח מתריעים כי עד 2040, עשויה כמות הפלסטיק השנתית הזורמת אל הים לכל הפחות להכפיל את עצמה, אם לא יינקטו צעדים משמעותיים להפחתת פסולת פלסטיק לא מטופלת. הדו"ח אינו עוסק בפסולת פלסטיק שמקורה בתעשיית הדיג המהווה בפני עצמה, מקור גדול לזיהום פלסטיק בים.

94% מהפלסטיק בים התיכון מגיע מפסולת פלסטיק שאינה מטופלת כראוי. היא נכנסת לים בשלמותה או בצורת חלקיקי מאקרו פלסטיק בגדלים שונים ומצטברת במשקעים שבקרקעית הים. הנתון הזה אינו מפתיע נוכח העובדה ש – 67% מהפסולת בקרב ארצות אגן הים התיכון מטופלת באופן לקוי או אינה מטופלת כלל. 6% מזיהום הפלסטיק בים נובע ממיקרו פלסטיק הנשטף אל תוך המים. אבק צמיגים מהווה יותר מחצי מזיהום המיקרו פלסטיק ולאחריו סיבי טקסטיל, חלקיקי פלסטיק זעירים מתכשירי קוסמטיקה ולבסוף חלקיקי פלסטיק תעשייתיים. 

שלוש המדינות המזהמות ביותר – מצרים, איטליה וטורקיה, אחראיות לבדן על 50% מכמות פסולת הפלסטיק המוצאת דרכה אל מעמקי הים. אחריהן בסדר יורד נמצאות אלג'יריה, אלבניה, טוניסיה, אוגנדה, מקדוניה הצפונית, קניה ובולגריה. הפסולת מעשר המדינות הללו, מהווה 90% מסך פסולת הפלסטיק בים התיכון. ישראל, בשל שטחה וגודל האוכלוסיה המצומצמים יחסית, ממוקמת במקום ה – 20. לעומת זאת, נתונים ממבצעי ניקוי חופים מראים כי בהשוואת כמות הפלסטיק שנאספה בכל קילומטר של חוף, ישראל ממוקמת במקום השני, שנייה רק לטורקיה, עם 355 ק"ג פסולת פלסטיק שנאספו בקילומטר אחד בלבד.

בסמיכות לחופי אגן הים התיכון, ישנם מאות כפרים, עיירות או ערים בהם מתגוררים בני אדם בצפיפות משתנה. לכל מקום תרבות הצריכה שלו וכן מערך מוצלח יותר או פחות לטיפול בפסולת אולם המחקר מראה כי ערים ועיירות המרוחקות עד 23 ק"מ מחוף הים, אחראיות ל – 35% מסך זיהום המאקרו פלסטיק. 65% הנותרים נובעים מנגר עילי המזרים פסולת פלסטיק עמוק יותר מתוך היבשה, אל הסביבה הימית. את הנזק שגורם הנגר העילי, במיוחד בימי הגשם הראשונים של השנה, יכולנו לראות ממש בשבוע שעבר: הגשמים החזקים שירדו בערים אינם מצליחים לחלחל לאדמה עקב ריבוי האספלט והבטון. נחשולי המים זורמים דרך נקזים הממוקמים לאורך החופים כאשר הם סוחפים איתם אשפה מכל הסוגים, דלקים ושמנים, אבק צמיגים והפרשות בעלי חיים המזהמים את החופים ואת המים. 

העשירים מלכלכים יותר

נהרות רחבים הנשפכים אל הים מהווים נקודות מעבר לזיהום פלסטיק רב. נהר הנילוס הזורם ב – 8 מדינות אחראי לשינוע 55,000 טונות פסולת פלסטיק אל הים התיכון, בכל בשנה. נהר פו באיטליה ונהר רון העובר בשוויץ ומתחבר אל הים התיכון באזור מרסיי, אחראים גם הם למאות טונות האחד, של פלסטיק בשנה. בעוד שקל להבין את הקשר בין ערים ואזורי חוף המאוכלסים בצפיפות ובין כמויות פלסטיק גדולות הזורמות אל הים, באופן מפתיע (או שלא), הדו"ח מראה שדווקא מקומות בהם רמות הצריכה גבוהות, מתאפיינים בדרך כלל בזיהום מיקרו פלסטיק גבוה. למעשה, 8 מתוך 10 המקומות בעלי זיהום המיקרו פלסטיק הגדול ביותר, נמצאים במדינות בעלות הכנסה גבוהה ובניהם רומא מילאנו, ג'נבה, ולנסיה ומלגה.

כך למשל, בחישוב זיהום הפלסטיק הכללי לנפש, נמצאת מונטנגרו במקום הראשון עם הנתון המדהים של כמעט 9 ק"ג פלסטיק לאדם, המגיעים אל הים התיכון בכל שנה. טיפול לקוי בפסולת, צריכה גבוהה ואוכלוסייה קטנה החיה בקרבה לחופים, תורמים כולם לנתון הזה. אחריה, בפער ניכר, נמצאות מקדוניה הצפונית ואלבניה. 


עתיד הים טובע בפלסטיק
בהתבסס על הגידול השנתי בייצור פלסטיק העומד על 4%, צופים כותבי הדו"ח כי המשך "עסקים כרגיל" יוביל ל – 500,000 טונות של פלסטיק שיתווספו לים התיכון בכל שנה, בתוך 20 שנים בלבד.

"זיהום פלסטיק יכול לגרום נזק ארוך טווח למערכות אקולוגיות ביבשה ובים וכן למגוון הביולוגי. בעלי חיים ימיים מסתבכים או בולעים פסולת פלסטיק ויכולים למות מאפיסת כוחות או רעב" כך אמרה אחת החוקרות. "בנוסף, פלסטיק משחרר רכיבים כימיים כגון מרככים או מעכבי בעירה הזולגים אל הסביבה ויכולים לגרום נזק גם למערכות הטבעיות וגם לבריאות האדם, במיוחד בים חצי סגור כמו הים התיכון. כפי שהדו"ח מראה היטב, הצעדים הנוכחיים ואלו המתוכננים לצמצום פסולת הפלסטיק פשוט אינם מספיקים כדי למנוע את זיהום הים ואת ההשפעות החמורות שלו."

אז מה אפשר לעשות?


הדרך היעילה ביותר להפחתת זיהום הפלסטיק הנסחף אל הים היא לשפר באופן משמעותי את הטיפול בפסולת החל מהצעד הבסיסי ביותר – איסופה והרחקתה מהמים ומהסביבה הטבעית. שיפור תשתית הטיפול בפסולת ב – 100 המקומות המזהמים ביותר יפחית את כמות הפלסטיק המסיימת בים ביותר מ – 50 אלף טון בשנה. איסור מקיף על שקיות פלסטיק באגן הים התיכון יוביל להפחתה של 50 אלף טון נוספים. התמודדות עם בעיית הפלסטיק מצריכה אסטרטגיה מקיפה הכוללת שינויים רגולטוריים, ירידה בייצור עקב שינויים באורח החיים, חינוך, ניקיון נהרות והשוואת הטיפול בפסולת לסטנדרט הנהוג במדינות מפותחות. 


השבוע נחשפנו שוב למראות המחרידים המלווים מדי שנה את הגשם הראשון ברחבי הארץ, בהם כמויות פסולת אדירות נשטפות לחופי הים התיכון האהוב שלנו. כולם צריכים לעבוד יחד כדי לעצב מחדש תהליכי ייצור ושרשראות אספקה, להשקיע בחדשנות, לאמץ שינויים צרכניים ברי קיימא ולשפר את התשתיות כדי לסגור סוף סוף את ברז הפלסטיק ההרסני והאינסופי הנשפך אל הים. אך בראש ובראשונה עלינו לפעול עבור חוק שייצמצם אחת ולתמיד את השימוש בכמויות העתק של מוצרים חד פעמיים מיותרים כמו שקיות, סכו״ם, כוסות וקשיות מפלסטיק אותם מצאנו בשפע נשפכים לים.