שינויי אקלים הם סוגייה של צדק – שישה תרשימים מסבירים מדוע

מאמר זה נכתב על ידי פרופ׳ סוניה קלינסקי מאוניברסיטת אריזונה והתפרסם באתר the conversation ופורסם מחדש בהתאם להנחיות זכויות יוצרים

שינויי האקלים פגעו ברחבי העולם בשנת 2021 עם גלי חום, בצורת, שריפות וסופות קיצוניות. למרבה הצער, אנו עדים לכך שבדרך כלל אלו שהכי סובלים מהשפעות שינויי האקלים הם אלה שעשו הכי פחות כדי לגרום להם.

על מנת למגר את שינויי האקלים ולהגן על האוכלוסיות הפגיעות ביותר בפניו,  חשוב להבין מה מקור הפליטות הללו, במי שינויי האקלים פוגעים וכיצד שני הדפוסים הללו משתלבים עם צורות אחרות של אי צדק.

אני לומדת את דילמות הצדק שמציבים שינויי אקלים והמדיניות בנושא, ושימשתי כמשקיפה במשא ומתן בנושאי האקלים כמשקיף מאז שנת 2009. הנה שישה תרשימים שעוזרים להסביר את האתגרים.

מהיכן מגיעות פליטות גזי החממה? 

אחת הדרכים הנפוצות לחשוב על אחריותה של מדינה לשינויי האקלים היא להסתכל על פליטת גזי החממה שלה לנפש, או לאדם.

לדוגמה, סין מהווה כיום פולטת גזי החממה הגדולה ביותר לפי מדינה. יחד עם זאת, לסעודיה, איחוד האמירויות, ארה"ב, אוסטרליה וקנדה יש יותר מפי שתיים מהפליטות לנפש בסין. ולכל אחת מהן יש יותר מפי 100 פליטות לנפש מאשר לכמה מדינות באפריקה.

ההבדלים הללו חשובים מאוד כאשר אנו מתייחסים לסוגיות של צדק.

מרבית פליטות גזי החממה נובעות משריפת דלקים פוסיליים לייצור חשמל, חנויות, בתים ובתי ספר וייצורי סחורות ושירותים, כולל מזון, תחבורה ותשתיות, ואלו רק חלק מהדוגמאות.

ככל שהפליטות של מדינה גדולות יותר, הן פחות קשורות לדברים החיוניים לרווחת האדם. מדדי רווחת האדם עולים במהירות רבה עם עליות קטנות יחסית בפליטות, אך לאחר מכן מתאזנים. המשמעות היא שמדינות עם פליטות גבוהות יכולות להפחית את הפליטות שלהן באופן משמעותי מבלי לפגוע ברווחת האוכלוסיות שלהן, בעוד שמדינות בעלות הכנסה נמוכה ופליטות נמוכה יותר לא יכולות.

מדינות בעלות הכנסה נמוכה טוענות במשך שנים שבהקשר שבו יש להפחית באופן דרמטי את הפליטות העולמיות בחצי המאה הקרובה, לא יהיה זה צודק לדרוש מהן לקצץ בהשקעות חיוניות בתחומים שמדינות עשירות יותר כבר השקיעו בהם, כמו גישה לחשמל, חינוך ושירותי בריאות בסיסיים, בעוד אלו במדינות העשירות ממשיכות ליהנות מאורח חיים עם צריכה גבוהה של אנרגיה ומוצרי צריכה.

מי אחראי לפליטות ההיסטוריות של גזי חממה? 

הסתכלות על הפליטות הנוכחיות בלבד מחמיצה היבט חשוב נוסף של אי צדק אקלימי: פליטת גזי חממה מצטברת עם הזמן.

פחמן דו חמצני נשאר באטמוספירה במשך מאות שנים, והצטברות זו מובילה לאפקט החממה ולשינויי האקלים. היסטורית חלק מהמדינות והאזורים נושאות באחריות רבה יותר לפליטות מצטברות מאחרות.

לדוגמה, ארצות הברית פלטה יותר מרבע מכלל גזי החממה מאז שנות ה-50, בעוד שכל יבשת אפריקה פלטה רק כ-3%.

אנשים היום ממשיכים ליהנות מעושר ותשתיות שנוצרו עם אנרגיה הקשורה לפליטות אלו לפני עשרות שנים.

הבדלי הפליטות בתוך מדינות

היתרונות של דלקים מאובנים היו לא שוויוניים גם בתוך מדינות.

מנקודת מבט זו, חשיבה על צדק אקלים דורשת תשומת לב לדפוסי עושר. מחקר של המכון לאיכות הסביבה של שטוקהולם ואוקספם מצא כי 5% מאוכלוסיית העולם הייתה אחראית ל-36% מגזי החממה בין השנים 1990-2015. המחצית הענייה ביותר של האוכלוסייה הייתה אחראית לפחות מ-6%.

דפוסים אלה קשורים ישירות להיעדר גישה  של עניי העולם לאנרגיה ולהרגלי הצריכה הגבוהה של העשירים ביותר הכוללים טיסות יוקרתיות, החזקת שני בתים ותחבורה אישית. הם גם מראים כיצד מספר פעולות הנעשות על ידי מספר ״בזבזנים״ גבוהים יכולים להפחית את השפעת האקלים של אזור.

באופן דומה, למעלה משליש מפליטות הפחמן העולמיות מדלקים מאובנים ומלט במהלך חצי המאה האחרונה ניתן לייחס ישירות ל-20 חברות, בעיקר יצרניות של נפט וגז. זה מפנה את תשומת הלב לצורך בפיתוח מדיניות המסוגלת להטיל אחריות על תאגידים גדולים על תפקידם בשינויי האקלים.

מי ייפגע יותר משינויי האקלים?

ההבנה מהיכן מגיעות הפליטות היא רק חלק מדילמות הצדק האקלימי. מדינות ואזורים עניים מתמודדים לעתים קרובות גם עם סיכונים גדולים יותר כתוצאה משינויי אקלים.

כמה ממדינות איים קטנות, כמו טובאלו ואיי מרשל, מתמודדות עם איומים על עצם הישרדותן עם עליית מפלס הים. חלקים מאפריקה שמדרום לסהרה,האזור הארקטי ואזורים הרריים מתמודדים עם שינויי אקלים מהירים הרבה יותר מאשר חלקים אחרים בעולם. בחלקים מאפריקה, שינויים בטמפרטורה ובמשקעים משפיעים באופן ישיר לביטחון התזונתי של התושבים.

רבות מהמדינות והקהילות הללו נושאות באחריות מועטה לפליטת גזי חממה המצטברת ומניעה את שינויי האקלים. יחד עם זאת, יש להם הכי מעט משאבים זמינים כדי להגן על עצמם.

השפעות האקלים – כגון בצורת, שיטפונות או סערות – משפיעות על אנשים בצורה שונה בהתאם לעושר שלהם ולגישה למשאבים ולמעורבותם בקבלת החלטות. תהליכים שדוחקים אנשים לשוליים, כמו אי צדק גזעני וקולוניאליזם, גורמים לכך שאנשים מסוימים במדינה או בקהילה נוטים יותר מאחרים להיות מסוגלים להגן על עצמם מפני נזקי האקלים.

אסטרטגיות להסכם אקלים צודק

כל נושאי הצדק הללו הם מרכזיים במשא ומתן בוועידת האקלים בגלזגו של האו"ם ומחוצה לה.

דיונים רבים יתמקדו במי צריך להפחית את הפליטות וכיצד יש לתמוך בהפחתות של מדינות עניות. השקעה באנרגיה מתחדשת, למשל, יכולה למנוע פליטות עתידיות, אבל מדינות בעלות הכנסה נמוכה זקוקות לסיוע כספי.

מדינות עשירות איחרו לעמוד בהתחייבותן לספק 100 מיליארד דולר בשנה כדי לסייע למדינות מתפתחות להסתגל לאקלים המשתנה, ועלויות ההסתגלות ממשיכות לעלות.

חלק מהמנהיגים גם שואלים שאלות קשות לגבי מה עליהם לעשות מול נזקים בלתי הפיכים? כיצד על הקהילה הגלובלית לתמוך באנשים המאבדים את ארצות מולדתם ואורח חייהם?

יש לטפל בכמה מהנושאים החשובים ביותר מנקודת מבט של צדק באופן מקומי ובתוך מדינות. אי אפשר להתמודד עם גזענות מערכתית ברמה הבינלאומית. יצירת תוכניות מקומיות ולאומיות להגנה על האנשים הפגיעים ביותר, וחוקים וכלים אחרים כדי להטיל אחריות על תאגידים, יצטרכו להתרחש גם בתוך מדינות.

דיונים אלה הם חלק בלתי נפרד מהפתרונות הנדרשים למיגור משבר האקלים, בוועדות האקלים ומחוצה להם. 

Sonja Klinsky is an Associate Professor and Senior Global Futures Scientist at Arizona State University

This article is republished from The Conversation under a Creative Commons license. Read the original article.