הים התיכון, כמו שאר הימים והאוקיינוסים על כדור הארץ, מצוי בסכנה. קידוחי גז ונפט הרסניים, התחממות כדור הארץ, שינויים כימיים בהרכב המים עקב ספיחה מוגברת של פחמן דו-חמצני, זיהום פלסטיק, שפכים תעשייתיים, פיתוח מואץ ותעשיית דיג קטלנית מהווים כל אחד מהם איום חמור על המערכת האקולוגית הימית. אולם מזה עשורים שגורמים אלה מאיימים על הים שלנו במקביל. מחצית מאוכלוסיית בעלי החיים הימיים ובהם יונקים, ציפורים, מיני דגים ורכיכות, נכחדה ב-45 השנים האחרונות, ו-80% מהזיהום הימי הגלובלי נגרם מפעולות המתרחשות על היבשה. פעילות אנושית מאיימת באופן יסודי על בריאותה ורווחתה של המערכת הימית – בין אם זו הלבנת אלמוגים מסיבית או העלייה בגובה פני הים – מערכות אקולוגיות ימיות שלמות, משתנות במהירות מדאיגה, חלקן באופן בלתי הפיך.
תומכים במסע המחקר של מפרשית ״וויטנס״ של גרינפיס בישראל
אלה חמשת האיומים הגדולים ביותר על הים התיכון.
משבר האקלים – מציאות חדשה של ים מתחמם
90% מההתחממות שהתרחשה על כדור הארץ בחמישים השנים האחרונות התרחשה בים, כאשר הים התיכון מהווה את הים שמתחמם במהירות הגדולה בעולם – כ-20% מהר יותר מאשר הממוצע הגלובלי. טמפרטורת הים התיכון עלתה בכמעט 3 מעלות תוך 30 שנה בלבד, ומגיעה בחודש אוגוסט ל-32 מעלות. נתונים מהשנים האחרונות מראים כי חלקו המזרחי של הים התיכון, בו נמצאים חופי ישראל, הוא אחד האזורים החמים ביותר באגן הים התיכון כולו. למעשה, מחקרים שנעשו כבר לפני שני עשורים מצאו כי הים התיכון, המצוי מבחינה גיאוגרפית ואקלימית באמצע הדרך בין ים ממוזג לטרופי, מתחיל לעבור תהליך של טרופיקליזציה.
במחקר שפורסם ב-2021 נמצא כי מגוון הרכיכות האנדמיות (מקומיות) בים התיכון, וספציפית בחופי ישראל, קרס בעשורים האחרונים בכ-90% במה שנחשב לאובדן המינים הימי הנרחב ביותר מסוגו בעולם. לדברי מוביל המחקר "מצאנו מדבר, שממנו נעדרו אפילו המינים השכיחים יותר בים התיכון". במקום המינים המקומיים, בהם החילזון ארגמון שלא נמצא כלל בחופים, נמצאו מינים פולשים רבים שהגיעו מהים האדום או האוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ, המותאמים למים חמים יותר. הדבר נכון לא רק לגבי רכיכות אלא גם לסוגים שונים של אצות, קיפודי ים, ספוגים ועוד. קיפודי ים לדוגמה, היו נפוצים בעבר בשוניות הרדודות לאורך החופים בישראל אולם היום כמעט ולא ניתן למצוא אותם. ניסויים הראו כי קיפודי הים המקומיים מתים ב-30.5 מעלות ואין להם סיכוי לשרוד את הקיץ הישראלי כבר עכשיו.
כמעט 1000 מינים פולשים כבר הגיעו לים התיכון. נוכחותם המתעצמת מתחרה על משאבים מקומיים וחלקם גם ניזונים ממינים אנדמיים ובכך מביאים לירידה דרמטית בהיקף האוכלוסייה של מינים אלה. מין פולש מוכר ומעיק הן כמובן המדוזות. נחילי מדוזות המכילים מאות אלפי פרטים, היו בעבר אירוע של פעם במספר שנים אולם מתרחש היום בכל קיץ, ולמשך זמן ארוך יותר. למדוזות השפעה לא רק על מינים מקומיים אלא גם על קהילות חוף הנסמכות על דייג ותיירות. שינויים אלה במגוון הביולוגי צפויים להחמיר עם המשך ההתחממות הגלובלית. בעוד שלהשפעות משבר האקלים על הים אין פתרון מהיר, אנחנו יכולים ומוכרחים להפחית את הלחץ האנושי על הים שנובע ממגוון איומים, אחד הגדולים שבהם הם קידוחי נפט וגז.
קידוחי גז ונפט
ניצול תעשייתי של הים בידי תעשיית הנפט והגז החל כבר ב-1897. בתחילה נוצלו איזורים רדודים ולאחר מכן, בשנות ה-60 של המאה הקודמת, החלו המאגרים הנגישים להתדלדל והחיפושים והקידוחים, יחד עם התפתחות הטכנולוגיה, החלו להכנס עמוק יותר ויותר אל תוך הים. כיום, מתקיימים כדבר שבשגרה, קידוחי גז ונפט תת ימיים במים עמוקים (מעל 200 מטר) ובמים עמוקים מאוד (מעל 1000 מטרים) ברוב חלקי העולם. כולנו מכירים את תמונות הזוועה מאירועי דליפת נפט וכימיקלים לים אבל האמת היא, שהפעילות השוטפת לחיפוש והפקה של נפט וגז בים מסבה לאוקיינוסים נזקים חמורים לא פחות.
הנזקים לסביבה הימית מתחילים כבר בשלב החיפושים, עם עריכתם של סקרים סייסמיים שמטרתם לסקור את הגיאולוגיה של קרקעית הים על מנת לאתר מרבצי נפט וגז. חוץ מזיהום אור ותנועה גוברת של כלי שיט, הסקרים יוצרים פיצוצים ברמות רעש משתנות כשבמקרים מסויימים, גלי הקול הורגשו במרחק של כמעט 4000 קילומטר מכלי השיט הסוקר. מרבית המחקרים על השפעתם של הסקרים הסייסמיים נעשו על יונקים ימיים אך בהחלט ייתכן שרעשים אלה משפיעים באופן משמעותי גם על דגים וחסרי חוליות. מבין ההשפעות הקשות על היונקים הימיים נמצא כי הסקרים משבשים דפוסי אכילה, התרבות, מנוחה ונדידה. רעשי הפיצוצים מכסים צלילים המשמשים לתקשורת וניווט וגורמים לנדידה מקומית הימנעותית, סטרס פיזיולוגי וכן פגיעה זמנית או קבועה ביכולת השמיעה. מחקרים מראים כי פגיעה שמיעתית זו יכולה להתרחש אפילו במרחק של 100 קילומטר ממוקד הרעש, כאשר התנהגות הימנעותית נצפתה במרחקים גדולים יותר.
זיהום אור הנגרם מתאורה מלאכותית באתרי הקידוח או הדלקת לפיד לנידוף גזים, עשוי לשבש מגוון תהליכים אקולוגיים המתרחשים בשכבת המים העליונה כגון דפוסי נדידה של פלנקטון או משיכה של מינים טורפים גדולים וציפורים. הנחת התשתית הפיזית דוגמת עוגנים וצינורות, גורמת להרס ישיר של בתי גידול וצמחייה וכן הפרעה לקרקעית הים שתתבטא בשיקוע (סדימנטציה) מוגבר. עוגנים הנגררים על הקרקע לאיזורי הקידוח, גורמים נזק חמור לבתי גידול רגישים אותם יוצרים ספוגים ואלמוגים כאשר קורוזיה ודליפה של צינורות, מסכנות את עולם החי והצומח בעומק הים בחשיפה לזיהום הרסני.
תהליך הקידוח גורם גם הוא למגוון נזקים, החל משפכים, בוץ קידוחים וכימיקלים אחרים, דרך ריכוזים גבוהים של מתכות, מינרלים ופחמימנים. חלקיקי סלע הניתזים בהליך הקידוח עשויים לכסות את קרקעית הים בעובי של עשרות מטרים ובטווח של בין 100-500 מטרים מאתר הקידוח. השפעות אקולוגיות של הקידוחים על אוכלוסיות מינים מקומיות, נצפו במרבית המקרים ב-200-300 מטרים שמסביב לראש הבאר, אולם השפעות על מינים רגישים יכולות להיות גם בטווח של 1-2 קילומטר. כל אלה, נזכיר, הם נזקים שאינם נגרמים מתקלות או דליפות אלא מהליכים שגרתיים לחלוטין שלא ניתן לצמצם את השפעתם ההרסנית על הסביבה הימית.
עתה, מבקש משרד האנרגיה לפתוח את הים התיכון לעשרות אתרי חיפוש וקידוח חדשים: מבין 16 אתרי קידוח שכבר קיבלו רישיונות חיפוש אותם לא ניתן לשלול – לפחות שלושה קידוחים חדשים מתוכננים להתחיל כבר בחודשים הקרובים. 13 האתרים הנוספים כבר קיבלו רישיונות, וסכנת הקידוח בהם מרחפת מעל הים התיכון, לרבות קידוח מתוכנן בקרבה מסוכנת להפרעת פלמחים – תופעת טבע תת ימית נדירה ורגישה. כלומר, כ-6,000 קמ"ר בים התיכון נמצאים בסכנה מיידית כבר השנה, ו-9,000 נוספים בשנים הקרובות, רובם ככולם מיועדים לייצוא. אין כל ספק כי פתיחת אתרי קידוח רבים כל כך ברצועת החוף הישראלית הקטנה, תוביל לפגיעה בלתי הפיכה במערכת אקולוגית ייחודית ורגישה, הנתונה כבר עכשיו ללחצים הולכים וגוברים עקב פעילות אנושית בים ומשבר האקלים.
זיהום פלסטיק
אנחנו הישראלים אוהבים פלסטיק.
במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, סקרה גליה פסטרנק את הפסולת בחופי ישראל בין השנים 2012-2018 וגילתה כי כמות פסולת הפלסטיק בחופי הארץ גבוהה יותר מכל מקום אחר בעולם – 90% מהפסולת בחופים שלנו היא פסולת פלסטיק לעומת הממוצע העולמי של 75%. אולי באופן מפתיע, ישראל, בשל שטחה וגודלה המצומצמים יחסית ממוקמת במקום ה-20 בקרב המדינות המזהמות ביותר באגן הים התיכון. לעומת זאת, נתונים ממבצעי ניקוי חופים מראים כי בהשוואת כמות הפלסטיק שנאספה בכל קילומטר של חוף, ישראל ממוקמת במקום השני, שנייה רק לטורקיה, עם 355 ק"ג פסולת פלסטיק שנאספו בקילומטר אחד בלבד.
במילים אחרות, הים התיכון נחנק מפלסטיק – כמעט 230,000 טונות של פלסטיק זורמים אל הים בכל שנה, עם מעל מיליון טונות פלסטיק שכבר נחים בקרקעיתו. מדענים מתריעים כי בתוך שני עשורים, כמות הפלסטיק השנתית הזורמת אל הים צפויה לכל הפחות להכפיל את עצמה. נתונים אלה אינם מתייחסים לפסולת פלסטיק מתעשיית הדיג המהווה 10% מפסולת הפלסטיק הגלובלית בים. זיהום פלסטיק וציוד רפאים הם איום קיומי של ממש על בעלי חיים ימיים: דו"ח מ-2014 מצא כי לפחות 136,000 יונקים ימיים גדולים ממעל 340 מינים ובהם אריות ים, דולפינים ולוויתנים מתים בכל שנה כתוצאה מהסתבכות בציוד דיג נטוש באוקיינוסים. לצד יונקים אלה ישנו מספר בלתי ניתן להערכה של עופות ימיים, צבי ים ומינים ימיים נוספים.
פסולת הפלסטיק מבלבלת בעלי חיים התרים אחר מזון, ואלה סובלים מחסימות בדרכי העיכול, קרעים בקיבה ולעיתים גוועים ברעב, במיוחד גוזלי עופות צעירים שאימותיהם מאכילות אותם בפלסטיק. פלסטיק אותר בלפחות 331 מינים, ומחקרים שונים מראים כי מספר זה נמצא בעלייה. מוערך כי עד 2050, 99% ממיני העופות הימיים ו-95% מהפרטים של מינים אלה – יעכלו פלסטיק. לוויתנים הנשטפים לעיתים אל החוף, מתגלים עם עשרות קילוגרמים של פסולת פלסטיק בבטנם.
אני רוצה לעזור
דיג תעשייתי
על פי דו"ח האו"ם, 90% מאזורי הדיג בעולם נמצאים לקראת או לאחר קריסה עקב דיג יתר, המסכן באופן ממשי את שרשרת המזון בים ואת המגוון הביולוגי. ציי ספינות דיג עצומות, ובהן גם מכמורות דיג המגרדות את קרקעית האוקיינוסים עם רשתות ענק, מרוקנות את הים מדגים באופן הפוגע ביכולת ההחלמה וההתחדשות הטבעית של מינים אלה. על פי אותו דו"ח, מצב הדגה בים התיכון והים השחור הוא הגרוע בעולם. כשני שלישים מאוכלוסיות מיני הדגים המסחריים מצויים בניצול יתר הפוגע בהתחדשותן.
על פי נתוני החברה להגנת הטבע, דג הדקר הידוע גם בשם לוקוס, אחד מהטורפים החשובים בים שקיומו חיוני למערכת האקולוגית המקומית, פחת בים התיכון בלא פחות מ-94% בין השנים 1980-2013. 52% ממיני דגי הסחוס נתונים בסכנת הכחדה וישנה ירידה של 41% באוכלוסיית היונקים וטורפי העל. כ-3000 צבי ים, המצויים כולם בסכנת הכחדה, נלכדים בציוד דיג בכל שנה בישראל. כ-50% מהשלל אותו דגות המכמורות הוא שלל לוואי של מינים לא מסחריים כמו כרישים, אלמוגים, דגים צעירים ועוד, המושלכים מתים בחזרה אל הים. בעשור האחרון נרשמה ירידה של 25% בשלל הדיג הכולל בים התיכון וגם בישראל. רפורמה בענף הדיג עליה הכריזה המדינה ב-2016, נועדה להתמודד עם המצב המחמיר בים התיכון אולם הרפורמה אינה מיושמת במלואה ואילו הים התיכון ממשיך להתרוקן.
תומכים במסע המחקר של מפרשית ״וויטנס״ של גרינפיס בישראל
פיתוח אנושי בחופי הים
ישראל, כמדינה קטנה וצפופה, פולשת עם תוכניות פיתוח ובנייה גם לרצועת החוף. לפני מספר חודשים הוחלט על ידי ועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה שלא לאשר תוכנית ממשלית להקמת חמש מעגנות (מרינות) חדשות לאורך החופים שכן "חוף הים הוא נחלת הכלל ומשאב מוגבל". אולם ראשי ערי החוף רואים במעגנות הזדמנות לפריחה כלכלית ותיירותית והתוכנית טרם נגנזה באופן סופי. הקמת מעגנות אלה תצמצם עוד יותר את שטחי החוף ותביא לחסימה של זרם החול הטבעי, מה שיוצר מחסור בחול בחופים סמוכים וכן מסכן את יציבות המצוק החופי. מספר רב של שוברי גלים חדשים מתוכננים לקום באשקלון, נתניה והרצליה, כאשר מול חופי נתניה בלבד מתוכננים 12 שוברי גלים.
על פי מחקר שנערך על ידי חוקרים באוניברסיטת קליפורניה ואוניברסיטאות מלבורן וקווינסלנד, ישראל נמנית על קבוצת המדינות בהן כמעט ולא שרדו חופים בהם נותרו מערכות חוף טבעיות שלמות. בנייה ותאורה מלאכותית, דיג יתר, זיהום פלסטיק ושפכים, השפעות משבר האקלים וקידוחי גז – הופכים את הים שלנו לפגיע יותר מתמיד.
תומכים במסע המחקר של מפרשית ״וויטנס״ של גרינפיס בישראל