מדעני האקלים הבכירים בעולם הגישו לפני ימים אחדים את תוכנית ההצלה שלהם לאנושות, ישירות לממשלות שלנו. זהו דו"ח עב כרס בנושא פתרונות אקלים שניתן ויש להוציא לפועל ברגע זה ממש.
כאן אנחנו נכנסים לתמונה: אנחנו צריכים לוודא שהדו"ח הזה לא נגנז. צריך לדבר עליו בכל פינה בעולם, והכי חשוב – לפעול על פיו.
נקודת המוצא כבר מוכרת לכולנו: פעולות האקלים שממשלותינו והמגזר הפיננסי נקטו בהן ממשיכות להיות מעט מדי ומאוחר מדי. אנחנו צריכים הרבה, הרבה יותר ומהר. אין עדיין אף לא מדינה אחת שעושה מספיק. העשור הזה הוא קריטי, אנחנו יכולים להציל או להרוס את כדור הארץ.
אז מהי הפעולה הדרושה כרגע? להלן 6 מסקנות מדו"ח ה-IPCC שאנחנו חושבים שכדאי לדעת:
1. יש בידינו את הפתרונות שאנו צריכים על מנת להגביל את ההתחממות ל- 1.5 מעלות צלזיוס!
אלה החדשות הטובות ביותר – יש לנו כבר עכשיו את הפתרונות לצמצם יותר ממחצית הפליטות העולמיות תוך 8 שנים בלבד. משם נוכל לעבור לאפס פליטות נטו, כפי שנדרש כדי לעמוד ביעד הסכם פריז שקבע כי יש להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס. בעשור הקריטי הזה עד 2030, התרומה הגדולה ביותר להפחתת פליטות נטו תגיע מאנרגיית השמש והרוח, שימור ושיקום יערות ומערכות אקולוגיות טבעיות אחרות, חקלאות ומזון ידידותיים לאקלים ויעילות אנרגטית. יותר ממחצית הפוטנציאל עד 2030 מגיע עם עלויות נמוכות (מתחת ל-20 דולר לטון) או אפילו עם עלויות שליליות שבצידן רווח. משמעותן של עלויות מתחת לאפס היא שהשקעה בפתרונות (שמקורם בשמש וברוח) תביא לחיסכון בעלויות בהשוואה להמשך עסקים כרגיל, כפי שהם מתנהלים כיום.
2. נוכל להרוויח הרבה יותר עם הרבה פחות
עד 2050 קיים פוטנציאל עצום באסטרטגיות שיכולות לצמצם את הפליטות ב-40-70% בהשוואה למדיניות הנוכחית. האמצעים לכך הם תכנון ושימוש מחדש בתשתיות, קידום ואימוץ טכנולוגיה, שיפור גורמים חברתיים-תרבותיים המאפשרים ומתגמלים דרכי חיים בנות-קיימא. לדוגמה: ערים שניתן ללכת בהן ברגל ולנסוע באופניים, ניידות חשמלית משותפת, בתים המקיימים את עצמם, תזונה צמחית בריאה, המנעות מטיסות, צריכה הדורשת פחות פחות משאבים בתהליך המחזור, שיפור השימוש החוזר. במקום להשאיר את דרכי החיים המקיימות הללו ליחידים ולבחירותיהם האישיות, אנו זקוקים למערכות המקדמות בחירות ידידותיות לאקלים הנגישות לכולם, תוך מתן עדיפות לזכויות ולצרכים של אלה שטרם נהנים מיתרונות הפיתוחים החדשניים. לרבע העני ביותר של האוכלוסייה ברחבי העולם חסרים בתים שניתן לחיות בהם, ניידות ומזון. הם יזדקקו לאנרגיה, קיבולת ומשאבים נוספים כדי להבטיח רווחה לאדם.
3. יש להקצות משאבים בדחיפות לפתרונות ולא לבעיות
כדי להשיג את ההפחתה הנדרשת בפליטות, זרימת ההשקעות השנתיות לאנרגיה נקייה, התייעלות, תחבורה, חקלאות ויערות יצטרכו לגדול פי 3-6 עד 2030. יש מספיק הון גלובלי ונזילות כדי לסגור את פערי ההשקעה, אבל אנחנו עדיין לא בכיוון הנכון. נכון להיום, כסף ציבורי זורם יותר לדלקי מאובנים מאשר לפתרונות אקלים, עקב תמריצים לא מתאימים הן מחוץ למגזר הפיננסי והן בתוכו. הסרת סובסידיות מדלקי מאובנים יכולה לבדה להפחית את הפליטות בשיעור של עד 10% עד 2030. הגישה למימון נותרה מחסום גדול במיוחד עבור מדינות מתפתחות. הסכומים שהובטחו למימון אקלים (100 מיליארד דולר לשנה) ממדינות מפותחות עדיין לא התקבלו.
4. מדיניות ויעדים לאומיים נוכחיים הם כישלון מובטח, עליהם להשתפר מהיסוד
בעוד שמדינות רבות שיפרו את תוכניות האקלים שלהן, אף מדינה לא מפחיתה עדיין את הפליטות במהירות הנדרשת בכדי להגיע ליעד של 1.5 מעלות צלזיוס. מדיניות שלא מיושמת כהלכה מובילה לתזרימים פיננסיים שגויים, אל תוך משק דלקי המאובנים, כאשר במציאות אין מקום לתשתית חדשה של דלקי מאובנים. יש כבר מספיק מפעלי פחם ותשתיות אחרות של דלקי מאובנים כדי להעלות אותנו מעל לסף של 1.5 מעלות צלזיוס, אם יאפשרו להם להיות בשימוש מלא עד סוף חייהם הצפוי. במקום זאת, השימוש בדלק מאובנים עולמי צריך להפסיק לכדי עשירית עד שנת 2050, אם אנחנו רוצים ללכת במסלול שימנע התחממות של יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס. הימנעות מפעולה קצרת טווח על ידי הסתמכות על תוכניות ארוכות טווח המניחות שאיכשהו, איפשהו, מתישהו בעתיד מישהו יסיר את הפליטות שלנו מהאטמוספירה, היא תוכנית מסוכנת ומנותקת מהמציאות. הסרת פחמן דו-חמצני בקנה מידה רחב היא טריטוריה לא ידועה ומגיעה עם אי-ודאיות וסיכונים רבים. סילוק פחמן דו-חמצני במידה מסוימת יהיה הכרחי, כדי לפצות על אותן פליטות שלא ניתן להימנע מהן, אבל ניתן להגביל אותו עם קיצוץ מידי בפליטות.
5. לבעלי פליטות גבוהות יש פוטנציאל ואחריות גבוהה יותר להפחתה בפליטות
משקי בית שנמצאים בעשירון העליון של הפליטות לנפש תורמים כ-34-35% מהפליטות המבוססות על צריכה גלובלית. שני שליש מהם חיים במדינות מפותחות ושליש בכלכלות אחרות. לבעלי פליטות גבוהות יש פוטנציאל גבוה יותר להפחתת פליטות תוך שמירה על רמת חיים טובה ורווחה. בתהליך המעבר לכלכלה דלת פחמן, שוויון וצדק הם שיקולים חיוניים למדיניות אקלים יעילה ולהבטחת תמיכה לאומית ובינלאומית, בהתחשב בהבדלי כמות הפליטות הנוכחיות וההיסטוריות, מידת הפגיעות וההשפעות, כמו גם היכולות בתוך ובין מדינות. שיתוף פעולה בינלאומי מואץ שכולל בתוכו את התחום הפיננסי הוא גורם קריטי וצודק במעבר לעתיד דל בפחמן.
6. זרעי השינוי כבר נטעו. עכשיו חייבים להתחיל לפעול
מעבר לעתיד בר-קיימא ידרוש שינויים טרנספורמטיביים שישבשו את המגמות הקיימות. מעבר זה דורש שינויים טכנולוגיים, מערכתיים ותרבותיים שלשמם אנו זקוקים הן לפעולה עקבית מצד פוליטיקאים ומקבלי החלטות אחרים, והן ללחץ ציבורי ולתנועות חברתיות.
העובדה שפתרונות אחסון לאנרגיה סולארית ולאנרגיית רוח כרגע הגיעו לפריצת דרך בעלויות, בביצועים ובאימוץ הטכנולוגיה – הרבה יותר מהר ממה שצפו מומחים ומודלים מתקדמים אחרים – יכולה להיות נקודת תפנית. פתרונות אלה יכולים כעת, באמצעות חשמול, להתחיל להוציא את דלקי המאובנים ממערכת האנרגיה, תחבורה, מבנים ותעשייה במהירות ובקנה מידה שנחשב פעם לבלתי מתקבל על הדעת, אם יתממשו בעזרת החלטה נחושה. פריצת הדרך הזו לא קרתה במקרה. היא הונעה על ידי מדיניות, חדשנות ולחץ ציבורי לשינוי (בעזרת אנשים כמוך!).
האתגרים שצריך להתגבר עליהם אינם קטנים. עמידה ביעדי הסכם פריז תגרום לנטישת נכסי דלקי מאובנים, עם השפעות כלכליות שמוערכות בטריליוני דולרים. לפיכך, מדינות, עסקים ואנשים פרטיים שעומדים להפסיד את עושרם עשויים להתנגד לשינוי. לכן, הבטחת תהליך קבלת ההחלטות שאינו מושפע יתר על המידה משחקנים שיש להם הרבה מה להפסיד הוא המפתח לניהול השינוי.
המודעות החברתית והתמיכה בפעולות אקלים נמצאות במגמת עלייה. כך גם פסיקות תקדימיות בתביעות אקלים נגד מדינות, המגזר הפרטי ומוסדות פיננסיים, שכן יותר ויותר אזרחים פונים לבתי משפט כדי לממש את זכותם לסביבה בריאה. בתוך שלוש שנים בלבד מאז 2017, מספר תיקי הדיונים המשפטיים בתחום האקלים כמעט הוכפל. ה-IPCC מצא כי "כעת גוברת הסכמה אקדמית לכך שהתדיינות בנושא אקלים הפכה לכוח רב עוצמה בממשל האקלים".
אוקיי, אז מה התוכנית?
אלו היו כמה מהדגשים שלנו מדו"ח ה- IPCC, אבל יש יותר, הרבה יותר! הכל מומלץ לקריאה.
אבל מה אחר כך…?
זהו רגע מיוחד לחיות בו. גם הבעיות וגם הפתרונות גדולים יותר מתמיד. אבל כך גם עוצמת הכוח של אנשים נחושים המתאחדים למען שינוי. יש לנו שמונה שנים להפחית בחצי את הפליטות העולמיות. ההחלטות שיאפשרו או ימנעו את קיצוצי הפליטות הללו יבוצעו בשלב הרבה יותר מוקדם.
כבר השגנו מטרה מרכזית אחת, עם פריצת הדרך של אנרגיית השמש והרוח. עכשיו אנחנו חייבים לעלות שלב ואפילו שניים, להוציא את דלקי המאובנים מהתמונה, לרפא את מערכת המזון שלנו, להגן על היערות והאדמה ולהילחם על עתיד שיענה על הזכויות והצרכים של כולם, במקום לממש את תאוות הבצע של מעטים.
זה הרגע לקום, להיות נועזים ולחשוב בגדול. במאבק הזה יש תפקיד ומקום לכל אחד ואחת מאיתנו.