הסרט Seaspiracy שמזעזע את העולם מאז עלייתו למסכים במרץ השנה, הביא את אחת התעשיות ההרסניות בעולם, דרך נטפליקס, אל הזרם המרכזי של המודעות הציבורית. אולם לא מדובר בבעיה חדשה –  תעשיית הדיג ובפרט דיג היתר הם בין האיומים המשמעותיים ביותר על המערכות האקולוגיות הימיות בעשורים האחרונים. עם האקלים המשתנה, העלייה בחומציות המים, זיהום הפלסטיק החונק וההרס המואץ של בתי גידול, הלחץ על האוקיינוסים מגיע לנקודת רתיחה.

An Olive Ridley turtle is pictured in a holding net at a fish farm outside Sanya in Hainan Island.

דיג יתר הוא מצב בו כמות הדיג של אוכלוסיית דגים מסוימת, עולה על יכולת ההתרבות הטבעית שלה, מה שמוביל לירידה במספר הפרטים ועם הזמן הופך לסכנת הכחדה של ממש. בתוך 50 שנה בלבד, מספר מיני הדגים ויצורי הים הנמצאים תחת דיג יתר שילש את עצמו ועל פי האו"ם, נכון להיום שליש משטחי הדיג בעולם נדחפים אל מעבר לגבולות הביולוגיים של אוכלוסיית החי שבהם. מעבר לצורך הבהול לשמר את המגוון הביולוגי הימי ולהגן על שלמותה ושגשוגה של המערכת האקולוגית הימית, במיוחד נוכח האיום הגובר של משבר האקלים, דגת הים מספקת ביטחון תזונתי וכלכלי עבור 3.1 מיליארד בני אדם, רבים מהם במדינות מתפתחות. כשהדגים נעלמים נעלמות גם משרות וכלכלות חוף והביקוש הגואה לדגים ומוצרי ים, דוחף לניצול יתר המחריף במעגל אכזרי, את ההתדרדרות הסביבתית. 

יותר ניצול – יותר כסף

מספר מחקרים ודוחות שיצאו בשנים האחרונות מראים כי לתעשיית הדיג המסחרי צדדים מורכבים ואפלים, בניהם מלבד דיג יתר גם דיג בלתי חוקי, חוסר שקיפות ומעקב, רגולציה חלשה עד לא קיימת, אי עמידה בתקנים סביבתיים בסיסיים, הפרה יסודית של זכויות אדם ואף פשע מאורגן. כל אלה אינם מפתיעים נוכח העובדה שדגים ופירות ים הם פריט המזון הנצרך ביותר במסגרת הסכמי סחר בינלאומיים. על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, בשנת 2016 35% מכלל תוצרת הדגה הגלובלית נכנסה לסחר בינלאומי ותעשיית הדיג הגלובלית מוערכת כיום ב-362 מיליארד דולר. 

דיג יתר עשוי להשפיע על כלל המערכת האקולוגית שבים – על כמות הדגים, על יכולתן של אוכלוסיות דגים להתרבות ואף על הקצב בו הפרטים מתבגרים. הוצאה של יותר מדי דגים מהים גורמת לחוסר איזון בשרשרת המזון, מתחתית ועד ראשיתה, ומגבירה באופן עקיף את הפגיעה במינים רגישים דוגמת צבי ים ואלמוגים ואת השחתתה של המערכת הימית. מה שמחמיר את המצב אף יותר הוא הדיג והסחר הבלתי חוקיים. למעשה ההשפעות החמורות ביותר על הים נובעות מדיג נרחב ובלתי חוקי בהיקף הנאמד ב-36.4 מיליארד דולר בכל שנה. מוערך כי 30% משלל הדיג העולמי מקורו בדיג בלתי חוקי ואף יותר מכך במינים בעלי ערך כספי רב.

סחר הדגה הבינלאומי מתאפשר הודות לציי ספינות ובהם חדרי הקפאה וקירור. דוח של גרינפיס שפורסם בשנה שעברה, מצא כי ספינות אלה ממלאות חלק חשוב בתעשיית הדיג הבלתי חוקית מכיוון שרבות מהן מעבירות את השלל שלהן לספינות אחרות בלב ים, ללא כל פיקוח או תיעוד, מבלי להגיע לנמל כלל. העברת השלל לספינה היא פרצה גדולה ביכולת הפיקוח, האכיפה והניטור של תעשיית הדיג. כך מתאפשר להבריח סחורת דיג בלתי חוקי המוחבאת בתוך שלל חוקי, וכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר המקור לאותה סחורה, כלי הדיג האחראים לתפיסתה ואזורי הדיג בו הם פועלים. העברה בלב ים מאפשרת לספינות לפעול רחוק מעין מפקחת במשך חודשים ואף שנים – כר פורה להפרת זכויות אדם ואי עמידה ברגולציה סביבתית גם באיזורים רגישים מבחינה אקולוגיות כמו אנטרקטיקה.  

כל הים בתוך הרשת 

עשורים של פרקטיקות דיג הרסניות גרמו לירידה תלולה באוכלוסיות מיני מפתח דוגמת סוגי טונה וקוד שונים. נוסף על כך, מאות אלפי יונקים ימיים, עופות מים, צבים ועשרות מיליוני כרישים, נתפסים בכל שנה, אם לצרכים מסחריים או כשלל לוואי – מינים לא מסחריים, דגיגים צעירים ומינים מוגנים, חלקם על סף הכחדה, העולים ברשתות ומושלכים חזרה לים, במרבית המקרים כשהם כבר מתים. מוערך כי בדיג מכמורות בישראל, 80% מהשלל העולה ברשתות הוא שלל לוואי כאשר 75% ממנו הם מינים חסרי ערך מסחרי. 

מבין שיטות הדיג המסחריות, ההרסנית ביותר היא דיג מכמורת. מדובר ברשת עצומה, בין 20 ל-40 מטרים אורכה עם מפתח של כ-12-22 מטרים המתנשא לעיתים לגובה של בניין שלוש קומות. הרשת מחוברת אל ספינה הגוררת אותה על פני קרקעית הים לאורך קילומטרים רבים. רשתות אלה לוכדות כל מה שנקרה בדרכן, שוברות שוניות אלמוגים עתיקות, עוקרות צמחייה ומחרבות בתי גידול שלמים תוך כדי שחלקי הרשת העשויים מתכת, חורצים את קרקעית הים כמו מחרשה בשדה. מחקר חדש שפורסם בכתב העת נייטצ'ר מוצא כי דיג מכמורת איננו קטלני רק לחיים בים – בדומה לחרישת קרקעות ביבשה הגורמת לפליטת פחמן דו חמצני, רשתות הדיג הגדולות "חורשות" ופוצעות את רצפת הים וגורמות בכך לפליטת גזי חממה בהיקף השווה לכלל התעבורה האווירית הגלובלית – 1 ג'יגה טון פחמן בכל שנה. שחרור הפחמן למים מגביר את העלייה בחומציות הים, פוגע במערכת האקולוגית ומחריף את משבר האקלים. 

אם לא די בכל אלה, זיהום הפלסטיק בים הולך ומתברר כאחד האיומים החמורים על שלומו של הים. אולם בעוד כולנו מכירים את הסכנה הנגרמת לאוקיינוסים מפסולת פלסטיק חד פעמית, 10% מפסולת הפלסטיק בים היא ציוד דיג שאבד, נשכח או הושלך אל המים. ציוד הרפאים הזה, מגיע באיזורים מסויימים של הים ל-85% מסך פסולת הפלסטיק. רשתות, חבלים ומלכודות, הציוד שנועד מלכתחילה לתפוס את החיים בים, ממשיך להרוג בעלי חיים ימיים במשך שנים ועשורים קדימה. ב-2018 נמצאה במימי מקסיקו רשת רפאים ובה מסובכים וכלואים 300 צבי ים מתים. די בנתון הבא כדי להבין את גודל הסכנה – בכל שנה מתווספים אל מימי העולם כ-640 אלף טונות של ציוד רפאים, שווי ערך במשקלם ליותר מ-50 אלף אוטובוסים בעלי שתי קומות. 

איך נציל את האוקיינוסים שלנו

עד לפני מאה שנים, המים הבינלאומיים שאינם נתונים לאף רגולציה היו עמוקים, קרים, סוערים ורחוקים מניצול אנושי. דיג וחיפושים אחר גז, נפט ומינרלים נעשו קרוב לקו החוף. המים הבינלאומיים היו אז למעשה, שמורות ימיות ומוגנות – גן עדן לחיים בים. התפתחות טכנולוגית מהירה שינתה את המצב מקצה לקצה. היום, כלי דיג מסחריים מגיעים רחוק יותר ויותר אל תוך הים, לעומקים של אלפי מטרים ולאיזורים שבעבר היו רחוקים מאוד כמו הים הארקטי ואנטרקטיקה. קידוחי גז ונפט, זיהום, פסולת פלסטיק, דיג אגרסיבי ושינויי האקלים יוצרים את "הסערה המושלמת" המעמידה את האוקיינוסים שלנו בסכנה חמורה. 64% משטחי הים הם מים בינלאומיים ונכון להיום, לא קיימת שום מסגרת חוקית שנועדה להגן על החיים בים בשטחים אלה.

עכשיו כבר ברור שגורלנו תלוי בגורל האוקיינוסים. אנו זקוקים לים בריא ומשגשג על מנת להבטיח ביטחון תזונתי גלובלי ואקלים יציב ובכך לתמוך בקיום האנושי על כדור הארץ. אם המערכות האקולוגיות בים ימשיכו לספוג נזק כה חמור שנה אחר שנה, צפויות לכך השלכות קטסטרופליות אך עם זאת, יש הרבה שאפשר לעשות. המדע מספר לנו שכדי להימנע מהשפעותיו הקשות ביותר של משבר האקלים וכדי לשמור על חיי הבר והמגוון הביולוגי, עלינו להגן על לפחות 30% משטחי הים עד שנת 2030. אנו זקוקים לשרשרת של שמורות ימיות מוגנות לאורך המים הבינלאומיים, בהן תיאסר כל פעילות אנושית הרסנית דוגמת דיג תעשייתי וקידוחים. שמורות ימיות הן האסטרטגיה המשתלמת והיעילה ביותר לשיקום המערכת הימית ולהגברת חסינותה מול שלל הסכנות המאיימות עליה. 

אמנת אוקיינוסים עולמית תניח יסודות גלובליים מוסכמים להגנה אפקטיבית על הים, וליצירת מסדרונות אקולוגיים רציפים במקום שטחי שימור מקוטעים הקיימים היום. היא תאפשר שמירה על המגוון הביולוגי ועל בתי גידול בעלי חשיבות גדולה החיוניים לרבייה, גידול צאצאים והזנה ותספק הגנה גם מציוד רפאים הגורם לנזק כבד. אמנה עולמית תבטיח שהשפעתה הסביבתית של פעילות אנושית בים תיבחן באופן יסודי בטרם תאושר ותספק לגופים האמונים על פיקוח ורגולציה ימיים עקרונות פעולה, סטנדרטים מחמירים, מומחיות ומידע כדי לסייע להם לבצע את עבודתם ביעילות רבה יותר. יותר מהכל, האמנה תהווה סופסוף, פעולה בינלאומית אמיצה הנחוצה היום יותר מתמיד על מנת לשמור על האוקיינוסים שלנו וכך, גם על עצמנו.