ישראל לא תעמוד ביעדי המעבר לאנרגיה מתחדשת

הקמתן הצפויה של עשרות תחנות כוח מונעות בגז ברחבי הארץ, בהספק כולל של קרוב ל-10,000 מגה־וואט[1] מהווה מכשול למאבק בשינוי אקלים ולא תאפשר לישראל לקדם אנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית בעתיד. תחנות כוח מונעות בגז פועלות לתקופה של כ-50 שנים, ומשק מבוסס על גז נוגד את מטרת הסכם פריז, עליו ישראל חתומה, להגבלת התחממות כדור הארץ לעלייה של עד שתי מעלות צלזיוס עד סוף המאה. כך עולה מתוך דו”ח חדש שמפרסם היום ארגון הסביבה גרינפיס, “פול גז בניוטרל – מפת האנרגיה של ישראל: תמונת מצב עדכנית”.

בעקבות מאבקים רבים של תושבים מכל רחבי הארץ כנגד הקמתן של תחנות כוח לייצור חשמל מגז, והעובדה שאין שקיפות ופרסום ברור אשר מרכז את המידע בנושא, גרינפיס ערכו לראשונה תסקיר הבוחן את מדיניות הקמתן של אותן תחנות, היקפן והשפעתן הצפויה על הסביבה ובריאות הציבור. מתוך הממצאים עולה שביחס לתחזיות משק החשמל לשנת 2030, צפוי עודף ייצור חשמל משמעותי ביחס לביקוש, בהיקף שנע בין 4%, לפי תחזיות היזמים הפרטיים, לבין 1702% לפי תחזית המשרד להגנת הסביבה. בטווח יש הערכות נוספות של חברת החשמל ובנק ישראל שעומדות על עודף ייצור של 25% והערכת רשות החשמל, לפיה ללא שחלוף תחנות ישנות צפוי עודף של 134%.

הדו”ח מצביע על שורה של הנחות עבודה שמסבירות את עודף ייצור החשמל המתוכנן במשק: אין וודאות לעמידת המדינה ביעדים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ולהתייעלות אנרגטית (17% לכ”א עד 2030); הפרטת משק החשמל עוברת דרך הגדלת עוגת הייצור באמצעות גז; תחנות כוח ישנות צריכות להיות משוחלפות בתחנות מבוססות גז; צמצום השימוש בפחם הצפוי עם סגירת יחידות 1-4 של חדרה והפחתת הייצור של השאר היחידות.

אחת הטענות המרכזיות בדו”ח הן על כשל כתוצאה מהעדר ממשק והלימה בין יעדי ישראל למעבר לאנרגיה מתחדשת והתעיילות אנרגטית מחד גיסא, לבין מדיניות משרד השיכון בקידום בניה חסכונית באנרגיה ומדיניות משרד התחבורה בקידום תחבורה ציבורית וחשמלית מאידך גיסא. בהעדר מדיניות ברורה בנושאים אלו, נוקט משרד האנרגיה בתפיסה של אפס סיכונים בהערכתו לצריכת חשמל עתידית ובהתאם פועל על מנת להקים את כושר הייצור המירבי. ההשלכות הן שהמדינה מקימה כושר ייצור עודף מגז ומתחייבת על רכש של חשמל מיצרנים פרטיים לעוד 25 שנה לפחות, מה שחוסם את האפשרות להשיג את היעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית בעשורים הקרובים. בגרינפיס מסבירים שאי עמידה ביעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת משרתת במידה רבה את דרישת הממשלה והיזמים הפרטיים לפתח שוק גז מקומי גדול ככל האפשר על מנת להבטיח הכנסות למי שייפתח את מאגרי הגז של ישראל, ולצמצם את חלקה של חברת החשמל בייצור חשמל (במסגרת הרפורמה).

עוד נטען בדו”ח, כי סגירה של תחנת כח פחמית לטובת הקמת תחנת כוח מונעת בגז לא עדיפה בכל מחיר. כהוכחה לכך מדגימים כיצדבהסתכלות ארוכת טווח עדיפה דחייה של 17 שנה בהקמת תחנת כוח על גז והמשך ייצור חשמל מפחם עם סולקנים (7 שנים ללא סולקנים) לטובת כושר ייצור מאנרגיה מתחדשת. מבחינת בריאותית ייצור חשמל מגז והנעת רכבים בגז מזהם אך עדיף על פני טכנולוגיות שמבוססות על פחם או על בנזין. עם זאת, שימוש בגז גורם למפגעים מקומיים אשר לא ניתן לשכללם עם זיהום האוויר. כך למשל, דליפות גז וחומרים רעילים בלב ים (אסדת גז היא מקום מזוהם), וכך גם הקונדנסטים והצורך במתקנים לטיפולם ובמיכלים לאחסונם.

כושר ייצור החשמל של ישראל עומד כיום על כ-17,840 מגה-וואט מותקן ומתוכו כ-1,021 מגה־וואט מאנרגיה מתחדשת, כ-3% בלבד, מה שמציב את ישראל באחד המקומות הנמוכים בעולם בתחום זה[2].  ההתייחסות לייצור חשמל מגז כייצור נקי, ירוק או טבעי הינה התייחסות מוטעית, גז שייך לקבוצת הדלקים המאובנים, יחד עם נפט ועם פחם וייצור חשמל ממנו יוצר פליטה משמעותית של מזהמי אוויר וגזי חממה. סך הכל הגז פולט בין 20% ל-50% פחות גזי חממה מפחם בעוד שבכדי להשיג את יעדי הסכם פריז לאקלים, עליו ישראל חתומה, להגבלת התחממות כדור הארץ, מתחת לשתי מעלות צלזיוס, יש להפחית את פליטות גזי חממה ב-40% עד 70% אחוז עד 2050 ביחס לשנת 2010.  

בגרינפיס מציעים שורה של פעולות שיש להעביר על מנת להבטיח את העמידה ביעדים ובינהן חובת שילוב מתקנים סולאריים במרחב הבנוי, חובת עמידה בתקן בניה חסכונית באנרגיה (בניה ירוקה או מאופסת אנרגיה) והשקעה במתקנים לאגירה שאובה כדי להגדיל את הפריסה של מתקנים סולאריים.

ד“ר יונתן אייקנבאום מנהל קמפיינים גרינפיס ישראל ואחד ממחבר הדו“ח: “הרפורמה בחשמל מנציחה את השימוש בגז לעשרות שנים וכובלת את ישראל לאנרגיות מזהמות לעוד 50 שנה. לכל אורך התהליך הזה מדברים על ייצור חשמל מגז בלבד. חשמל מגז זו בשורה לצמצום מיידי של שימוש בפחם ודלק בתחבורה אולם הישענות ארוכת טווח על הגז מהווה איוולת ופגיעה סביבתית, בריאותית, כלכלית ואסטרטגית. משק ספוג בחשמל מגז כמו שמתכננת ישראל יחייב את המדינה אל מול היצרנים הפרטיים לעשרות שנים ויחסום את האפשרות לקדם את החלופה הנקייה אליה העולם מתקדם בעידן של שינוי אקלים והציבור הוא זה שיישלם את החשבון. משרדי האנרגיה, השיכון והתחבורה צריכים לקדם יד ביד את המדיניות שתשיג את היעדים עליהם ישראל מחויבת באמצעות מהלכים כמו הקמת מבנים חדשים חסכוניים באנרגיה, חובת פריסה מתקנים סולאריים במרחב הבנוי והקמת כושר ייצור חדש רק מאנרגיה מתחדשת בתוספת אגירה”.