החשיבות של להיות עץ גדול

היערות מאחסנים כמויות גדולות של פחמן, שבמצב אחר היה עלול לתרום לשינויי האקלים. כמעט 300 מיליארד טון של פחמן מאוחסנים בחלקים החיים של עצים (ביומסה) – בערך פי-30 מהכמות השנתית של פליטות הנוצרת בכדור הארץ כתוצאה משריפת דלקים מאובנים. אך במצב של הרס או פגיעה ביערות, הפחמן הזה משתחרר לאטמוספירה.

בעבר, היה מקובל לחשוב שרק יערות צעירים לוכדים (או אוצרים) פחמן מהאטמוספירה בתהליכי הגדילה שלהם וכי יערות עתיקים (הקרויים גם ראשוניים או ותיקים) פשוט מאחסנים את הפחמן הזה. עם זאת, במחקרים שונים שנערכו לאחרונה הוכח כי יערות עתיקים ששלמותם לא נפגעה ממשיכים לספוג פחמן מהאטמוספירה. מחקר חדש זה עשוי לסייע להסביר כיצד יערות עתיקים ממשיכים לספוג פחמן.

החוקרים גילו כי ספיגת פחמן על ידי עצים (על פי מדידת קצב הגדילה שלהם) ממשיכה לגדול במקביל לגודל העץ, בשל הגידול בשטח הכולל של עלים. דבר זה מאפשר לעצים גדולים יותר לספוג יותר פחמן מהאטמוספירה. וכך, העצים העתיקים ביותר ביער הם הסופחים את כמות הפחמן הגדולה ביותר מהאטמוספירה. אותם עצים עתיקים נמצאים ביערות עתיקים. חשוב לציין, כי עצים עתיקים חשובים לגיוון הביולוגי יותר מעצים צעירים, משום שהם תומכים במגוון רחב יותר של זנים ומינים. לדוגמה, חללים וסיקוסים בעץ יכולים להוות בית גידול לציפורים מקננות. 

עם זאת, מחברי המחקר מזהירים כי הדינמיקה ביערות היא עניין מורכב: עצים גדולים מועדים יותר לגוויעה מאשר עצים צעירים ומספר העצים באזור נתון עשוי להיות גבוה יותר, כשמדובר ביער צעיר. גורמים אלה עשויים לקזז את גורם הגודל של עצים בוגרים ביער. ובכל זאת, ברור כיום שעצים גדולים ועתיקים הם רכיב חשוב ביותר ביערות עתיקים, במונחים של ספיגה ואחסון של פחמן ולא רק גיוון ביולוגי.

כריתה בררנית ביערות בדרך כלל מתמקדת בעצים הגדולים יותר ובירוא רב מתרחש ביערות עתיקים, שבהם שוכנים אותם עצים ותיקים יותר. המחקר החדש מדגיש את הסכנה הכפולה שבכריתת אותם עצים: סילוקם משחרר את הפחמן לאטמוספירה, ששם הוא תורם לשינוי באקלים, אך הדבר גם מסלק מבלע חשוב שיכול לספוח מתוך האטמוספירה חלק מפליטות הפחמן הנוצרות כתוצאה מהפעילות האנושית. משום כך, גרינפיס מנהל את הקמפיין הקורא להפסקה מוחלטת של בירוא היערות (נטו) ברחבי העולם עד שנת 2020.