ידוע שדו”ח ה-IPCC האחרון בנושא שינויי האקלים, שפורסם לאחרונה הוא חשוב מאוד. אלפי מדענים לקחו חלק בכתיבת הדו”ח והוא מכיל מידע מקיף ביותר על שינויי אקלים, אבל הוא גם קצת יבש.

מה שבאמת מעניין אותנו הוא זה: עד כמה גרועים שינויי האקלים? ומה אנו יכולים לעשות בנידון? בהסתמך על הממצאים האחרונים של IPCC ומספר תגליות נוספות, הנה הזווית שלנו על מה שעליך לדעת בנושא שינויי האקלים ומה ניתן לעשות לגביהם. 

 

1. פוליטיקאים מדברים – מעט מדי קורה

פוליטיקאים מבלים המון זמן בדיבור על הפחתת קצב פליטות גזי חממה אשר גורמים לכדור הארץ להתחמם. למרות כל הפטפטת, קצב פליטות עדיין גדל.

משנת 2000 ועד ל-2010, קצב פליטות גזי החממה גדל מהר מאי פעם. הסיבה?

אנחנו ממשיכים לשרוף יותר דלקים מאובנים, למרות שמדעני האקלים ממשיכים לטעון באופן תקיף: עלינו להיפטר מפליטות פחמן מעשי ידי אדם לגמרי. 

2. ללא פעולה, המצב יחמיר

הזמן אוזל וההשלכות של היעדר ההתייחסות לשינויי האקלים יהיו הרסניות.

ללא הפחתת הפליטות החיים על פני כדור הארץ יעשו מאוד חמים, כאוטיים ובלתי צפויים. ההתחממות הגלובלית תתנהג כמו מיקרוגל ישן ושבור – חלקים מסוימים בכדור הארץ יחוו עלייה מתונה בטמפרטורות בזמן שאחרים פשוט יבערו.

אם לא נצמצם את הפליטות בקרוב, שריפות יער אפוקליפטיות, גלי חום קטלניים ואובדני מזון עלולים להפוך לנורמה החדשה. עם טמפרטורות אוויר וים גבוהות יותר, אירועי מזג אוויר קיצוניים יהפכו לתכופים יותר ויותר, יהרסו בתים ומקורות פרנסה. יחד עם עליית מפלס מי הים, מדינות איים טרופיות עלולות להיות מוצפות וערים גדולות, כגון לונדון וניו-יורק יהיו בבעיה חמורה.

קצב ההכחדה יואץ ומערכות אקולוגיות שלמות עלולות להתמוטט.

מדענים זיהו מספר “נקודות שיווי משקל” וודאיות – רמות התחממות אשר מעליהן נתחיל בירידה תלולה ומהירה לקראת שינויים מסוכנים, בלתי ניתנים לשליטה ובלתי הפיכים. מדענים מסכימים על קיום הנקודות הללו, אבל עדיין קשה להגיד בוודאות כמה התחממות נחוצה על מנת להגיע אליהן. מכיוון שההשלכות האפשריות של הגעה לנקודת שיווי משקל אחת או יותר כה חמורות, הפתרון ההגיוני היחיד הוא לנסות ולהימנע מהן על ידי הגבלה של התחממות נוספת ככל האפשר.

3. אנו עדיין יכולים למנוע אסון אקלימי

עד כה, טמפרטורת פני השטח הממוצעת בעולם עלתה בכ-0.85 מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית. זה הספיק לגרום לקרחונים גדולים להנמס, לגובה פני הים לעלות, למינים להגר וכן הלאה.

מנהיגי העולם הסכימו על הפחתת הפליטות מספיק כדי להגביל את ההתחממות למקסימום של 2 מעלות צלזיוס בתקווה למנוע מההשלכות להפוך למאוד מסוכנות. אבל אפילו עלייה של 2 מעלות תגרום לצרות גדולות בחלקים גדולים בעולם. לכן מעל 100 מדינות דורשות שההתחממות תוגבל לפחות מ-1.5 מעלות.

החדשות הטובות הן שלדברי ה-IPCC עדיין ניתן להגביל את ההתחממות לכ-1.5 מעלות ואולי פחות. כדי להשיג זאת, כנראה שעלינו להפחית את פליטות גזי החממה בתחום של בין 70% ל-95% עד 2050. נותרו לנו 35 שנים לעשות זאת.

4. אנו זקוקים לתחבורה

אז, מהיכן באות פליטות גזי החממה ואיך אנחנו נפטרים מהן?

טוב, הרוב המכריע של הפליטות מגיע משריפת דלקים מאובנים – פחם, נפט וגז טבעי.

אם אנחנו רוצים להמנע משינוי אקלים רציני, אנו חייבים לשנות את כל מערך האנרגיה שלנו ולחדול מלחפור ולשרוף את הדלקים הללו. מגוון רחב של מקורות אנרגיה חלופיים יכולים לשמש כתחליפים לדלקים מאובנים, אבל יותר חשוב מכך, עלינו להגביר את היעילות האנרגטית.

עלינו גם לחדול מכריתת היערות, להפוך ייצור מזון לבר-קיימא, ולהחליף גזים ותהליכים תעשיתיים מזיקים בחלופות נקיות.

5. פחם הוא אויב הציבור מספר אחת

פחם הוא המזהם מבין הדלקים המאובנים. הוא מהווה 73% מהפליטות בייצור חשמל, לפי דוח כלכלת אקלים חדש. למרות זאת, בין השנים 2000 ל-2010 צריכת הפחם גדלה במהירות, במיוחד באסיה.

היפטרות מפחם היא צעד חיוני להתמודדות עם שינויי האקלים. לכן זו הקלה להבחין שלאחרונה נראה כי פחם בדרכו החוצה.

קהילות עולמיות ומקבלי החלטות מתחילים להבין עד כמה ארכאי ומסוכן הפחם. שימוש בפחם גורם לזיהום אוויר, מחסור במים ונזקים נוספים לאנשים ולסביבה. היפטרות מפחם תשפר חיי אנשים רבים ותציל רבים אחרים. לפי ארגון הבריאות העולמי, מיליון אנשים ימותו בטרם עת עקב זיהום אוויר שמקורו בפחם.

נכון לעכשיו, חלק מהשינויים הדרמטיים והמשפיעים ביותר מתרחשים בסין וארה”ב. התפוצצות הפחם של סין מגיעה לקיצה סוף סוף, ובארה”ב השימוש בפחם ירד ב21% מאז 2007. בזמן שמשקיעים מתחילים להפנים כי ימיו של הפחם ספורים, המוניטין של פחם משתנה מ”עסק מצוין” ל-“השקעה ארוכת-טווח עלובה במיוחד”.

6. אנרגיה מתחדשת כאן, זולה ומוכנה לשימוש

הנה מה שחדש מאז דוח האו”ם הגדול האחרון מ-2007: אנרגיה מתחדשת פרצה קדימה.

אנרגיה מתחדשת גדלה במהירות ונהפכית להרבה הרבה יותר זולה. רוח היא מקור החשמל הזול ביותר במספר הולך ועולה של מקומות, בזמן שמחירי אנרגיה סולארית צללו ב-80% מאז 2008 והם צפויים להמשיך ולרדת.

משנת 2005 ועד 2012,  שימוש באנרגיית רוח גדל פי 5 ובאנרגיה סולרית פי 25. אנרגיות מתחדשות מספקות חמישית מצריכת האנרגיה בכלל העולם ומעט יותר מצריכת החשמל. בקצב הנוכחי, עד 2030 רוח לבדה תוכל לספק חמישית מצריכת החשמל העולמית ועד 2050 השמש תוכל להוות את מקור האנרגיה העיקרי בעולם.

למרות שהמגמה מתרחשת בימים אלו, היא צריכה להתרחש מהר יותר. ממשלות צריכות לגרום להשקעה באנרגיה מתחדשת במקום בדלקים מאובנים להיות אפילו יותר רווחית משהיא היום.

7. אנחנו יכולים להסתדר בלי כוח גרעיני בלכידת ואחסון פחמן.

עקרונית, טכנולוגיות כוח גרעיני ולכידה ואחסון פחמן יכולות לעזור בהפחתת הפליטות. בפועל, לא נראה כי זה יקרה, לפחות לא בקנה מידה רחב.

כוח גרעיני, אשר כרגע מספק רק 10.8% מכמות החשמל המופקת בעולם נמצא בדרכו החוצה. הכורים ברחבי העולם מתיישנים ופיתוח כורים חדשים יקר וטומן בחובו עלויות נסתרות. בנוסף, לוקח זמן רב עד שמפעל כזה מתחיל לפעול ולא מצאנו פיתרון לפסולת הגרעינית.

בכל מקרה, לפי ה-IPCC, השמטת הכוח הגרעיני לא תגרום להבדל גדול בעלויות הפחתת הפליטות.

כרגע, הפרויקטים היחידים ללכידת ואחסון פחמן אשר התרוממו הם אלה שקשורים להפקת נפט נוסף מהקרקע! מפעל הפחם הפעיל הראשון והיחיד אשר משתמש בטכנולוגיה (פרוייקט סכר הגבול בקנדה) מבוסס על הרעיון הבא: משתמשים בפחמן דו-חמצני שהופרד מהפחם להפיק נפט שלא היה ניתן להגיע אליו בדרכים אחרות בשדות נפט מדולדלים. כתוצאה, נפט שבדרך כלל היה נשאר בקרקע ישרף. ממש לא ה”פתרון” שאנחנו צריכים.

(לכידת ואחסון פחמן נכללת במודלי הערכת הפחתת פליטות רבים של ה-IPCC, אך זה לא נחוץ. ישנן דרכים להשיג את ההפחתה הנחוצה ללא המשך השימוש בדלקים מאובנים עם לכידת ואחסון פחמן). אין צורך להמתין לדבר, אלא לפעול כאן ועכשיו באמצעות טכנולוגיות שעובדות, ומביאות את הרווחים הגדולים ביותר והסיכונים הקטנים ביותר.

8. לא, הם לא יכולים לגעת בזה

יש עדיין המון פחם נפט וגז שניתן לחפור, לשאוב ולהפיק מהקרקע. זה די רע. על מנת למנוע מהאקלים להשתגע, אנו צריכים להשאיר את רוב הדלקים המאובנים הללו היכן שהם כרגע. אם בכוונתנו להישאר מתחת לקו 2 המעלות צלזיוס, אנו יכולים להרשות לעצמנו להשתמש בכחמישית מהרזרבות הקיימות. בשאר אסור לגעת. זה גם אומר שהחיפוש אחר נפט חדש הוא בזבוז זמן יקר וחסר אחריות.

9. לפעול זה זול, היעדר פעולה עולה ביוקר

מדענים ניסו לחשב כמה יעלה לעשות את הנחוץ בשביל לשמור את שינויי האקלים מלצאת  מכלל שליטה. זה לא הרבה. הכלכלה תמשיך לצמוח. רק שהיא תצמח טיפה יותר לאט. טיפה.

לפי ה-IPCC, ההפחתה הצפויה בצריכה היא כ-0.06%. וזה אפילו בלי לקחת בחשבון את הרווחים מהפעולה!

לשם השוואה, תמותה מזיהום אוויר בסין מוערכת בכ-10% מהתמ”ג.

אם אנחנו נוציא את הדלקים המאובנים משימוש בהדרגה, רוב הסיכויים הם שהכסף שנחסוך בהוצאות על בריאות הציבור עקב אוויר נקי יותר בלבד יחזירו חלק מהעלויות של השינוי הנ”ל. מעבר לאנרגיה מתחדשת גם טוב לתעסוקה. כשסין השקיפה בטכנולוגיות סולריות ב-2010, חצי מיליון עבודות חדשות נוצרו.

בכל מקרה, אם לא נפעל, לא ניתן יהיה להעריך את העלויות.

10. אנחנו צריכים לעבוד ביחד, ולהיות הוגנים

אם אנחנו הולכים לשנות את תעשיית האנרגיה כולה בזמן קצר, נצטרך לעבוד ביחד. פוליטיקאים יצטרכו לצעוד קדימה ולפעול, ברוח המאמץ המשותף.

מדינות עשירות כבר פלטו כמויות נרחבות של פחמן דו-חמצני (כך הן נעשו עשירות), והן אחראיות לרוב שינויי האקלים בהם אנו חוזים. באופן אירוני, אלה שתרמו לבעיה בצורה הקטנה ביותר, עניי העולם, יפגעו בצורה הקשה ביותר. באמצע ישנן מדינות מתפתחות כמו סין, אשר הפליטות לאדם שלה כבר עולות על אלו של אירופה, ועלולה לשנות את חוקי המשחק.

אם את/ה פוגע/ת ברכושו של אדם אחר, את/ה תשלמו על כך. אנחנו קוראים לזה הוגנות. אם אנחנו רוצים מדינות עם רמות מאוד שונות של אחריות, יכולת ופגיעות לשתף פעולה, נצטרך ליישם את אותם עקרונות ההוגנות בפעילות נגד שינויי האקלים. המזהם חייב לשלם. יישום העקרון הזה חייב להתחיל במזהמים התאגידיים הגדולים. שם הכסף הגדול יושב – כסף שנעשה על-ידי חפירה ושריפת דלקים מאובנים.