ד״ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל
האמרה המפורסמת בה אנו מברכים אלו את אלו בראש השנה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" יצאה השנה מגדר של חגי תשרי ונדמה היה שליוותה אותנו בכל ימות השנה. גם לקראת סוף השנה הקלנדרית 2020, עולה תשוקה עזה לכוון לאותן מילים ולקוות שמחר יחייך לנו יותר.
מבחינה פורמלית השנה הזו החלה בראשון לינואר, אבל בפועל, במהות שלה, היא התחילה בפסח. חג הפסח השנה גילם פרדוקס ומתח שלא הכרנו מזה עשורים: חג החירות הפך להיות חג הסגר וראינו את מרחב החופש שלנו נפגע שוב ושוב.
פסח לא פתח השנה בפנינו מרחב של חירות אלא על פניו צמצם אותה פעם אחר פעם: פעם ראשונה בסדרה של סגרים והגבלה (הכרחית) של חירויות על מנת למנוע הדבקות המונית בנגיף הקורונה; פעם שניה כשהכלכלה טולטלה ומאות אלפי אנשים נוספו למעגלי האבטלה והעוני, נכנסו לחובות ובכך נקטם חירותם; ופעם שלישית כשהמדינה הוכיחה ניתוק מהאזרחים וקידום מדיניות שתשפיע עוד רבות על העתיד שלנו: בתחום האנרגיה, שאחריו אנו עוקבים בקרוב ובדאגה, ישראל פתחה את שעריה בפני חברת הנפט הדורסנית הגדולה בעולם שברון והחלה לקדם עשרות פרויקטים שונים של תשתיות להפקה ושינוע של דלקים מזהמים.
אמנם כל הדברים האלה התרחשו, אבל אין די בכך על מנת להכתיר את השנה הזו כשנה של צמצום החירויות. החירות נפגעה ועמדה בפני לחצים בלתי פוסקים, הולכים וגוברים. אך המפתח אליה תמיד בידינו. זו הייתה נקודת ההנחה של הסקר הגדול אליו פנינו לקהלי גרינפיס בפסח, אליו השיבו מעל 1,500 אנשים: לאיזה עולם נשוב?
התשובות – שכוללות מעל 600 התייחסויות בכתב – נותחו ועברו עריכה מדעית על ידי ד"ר ציפי גושן, סוציולוגית, מעוררות הרבה תקווה. הציפייה של המשיבים לגבי העתיד הייתה ברורה: ״סיפוק צרכים של שייכות קהילתית, חמלה ומשמעות ערכית מוסרית גם במסגרות אירגוניות פורמאליות כמו המדינה״.
אז לאיזה עולם אנחנו רוצים לשוב? לפי המשיבים לסקר, לעולם של חמלה, של שייכות, של משמעות, ולעולם של עשייה. החדשות הטובות הן שאנחנו לא צריכים להמתין שעולם כזה יוגש לנו על מגש של כסף. כל אחת ואחד יכול לעצב אותו, כל יום, כל היום. ובלשון אחת התשובות: "העולם הוא יצירה והאדם הוא יוצר. אנחנו לא קש שהולך עם הזרם, אם נתחבר לחמלה וליצירתיות, בפרט בזמנים כמו אלה, נוכל לבנות ביחד עולם טוב יותר";
לפי ד״ר גושן, שניתחה את מאות התשובות, ישנו מכנה משותף מאוד בולט בהתייחסויות והיא הצורך בתחושת שייכות כאשר המסגרות והמאפיינים של החברה שלנו – בין השאר תחרותיות גבוהה, שאיפה להשגיות, חד-הוריות וחסך במסגרת משפחתית מורחבת – מהווים חסמים בפני אותה תחושת שייכות. נשמעת ביקורת חריפה על בתי הספר ומקומות העבודה שהפכו למוסדות פורמליים וחסרי התייחסות רגשית, ערכית וחברתית. במילים אחרות, עולם של אינדיבידואליזם קיצוני מוליד ניכור ודורש טיפול שורש.
מהן אם כן האושיות של העולם אליו אנו רוצים לשוב: יש בו שייכות לקהילה, חמלה כלפי האדם, החי והסביבה, פיתוח מיומנות אישית ואוטונומיה. במילים פשוטות מה אנחנו רוצות ורוצים? ללמוד חקלאות, בניה, סריגה, מכניקה, ועוד שורה ארוכה של מיומנויות אשר מגדילות את האוטונומיה שלנו והופכות אותנו לגמישות וגמישים יותר. אבל כל אלה לא נועדו להפוך אותנו למנוכרות ומנוכרים אלו מאלו אלא דווקא מחוברים יותר: מה שיש לי, אין לך ולהיפך, יש בנו הכרה הדדית שאין בינינו משחק סכום אפס שבו אנחנו רבים על עוגה אלא הבנה שחוסן ואושר נמצאים מחוץ למעגל הכסף, היכן שיש ערבות הדדית ואומץ לפעול יחד.
הממצאים של סקר פסח היה עבורינו, הצוות, המתנדבות והמתנדבים של גרינפיס ישראל, רגע מכונן משמעותי, רגע של חשיבה על התכלית שלנו: נוסף על המשימות הקלאסיות שלנו (לעצור את הרס הסביבה, לקדם אנרגיה מתחדשת וכיו״ב) התחדדה בברור תכלית אחרת, חשובה לא פחות: לפתח קהילה ומקום ובו רצון האדם לחמלה ולמשמעות יוכלו לבוא לידי ביטוי לצד האומץ לפעול. אנו מזמינים אותך להצטרף אלינו כתומך או כחלק מצוות המתנדבות והמתנדבים של גרינפיס ולעבור יחד ליצירת עולם טוב יותר.