המחירים זולים, המשלוח חינם, והעגלה מתמלאת ומתמלאת בזמן שמשאבי כדור הארץ הולכים ומתרוקנים: ענקיות הסחר המקוון הסיניות פתחו את כולנו לעידן חדש – עידן של קניות זולות, נגישות, מזהמות ורעילות.
בשנים האחרונות, לצד החשיפה הגוברת של המחיר האקולוגי והחברתי האמיתי של תעשיית האופנה, היבט אחד נשאר יחסית מוסתר – מה באמת יש בבגדים שלנו? בבדיקות שערכו הרשויות בדרום קוריאה, נמצא כי מוצרי ילדים של חברת ״שיאין״, הכילו כמויות גבוהות בהרבה מהמותר, לעיתים במאות אחוזים, של כימיקלים מסוכנים הגורמים להפרעות הורמונליות, מחלות לב, בעיות פוריות ואף לסרטן. בדיקות בטיחות שנערכו גם במוצריהן של טימו ועלי אקספרס, הראו כי ב-43% מתוך 90 מוצרי ילדים כמו שעונים, ערכות חימר, צעצועים ועפרונות, נמצאו חומרים רעילים.
שני תחקירים עצמאיים של גרינפיס גרמניה שנעשו ב-2022 ו-2025, מצאו כי בפריטי ביגוד של ״שיאין״ נמצאו חריגות חמורות מהמותר בתקן האירופי לכימיקלים בטקסטיל דוגמת ״כימיקלי נצח״ (PFAS), פתלטים ומתכות כבדות. באתר של חברת ״שיאין״ קיימים כ-600,000 מוצרים – רק עשרות בודדות מהם נבדקו – ולא קשה לתאר כי תוצאות דומות יימצאו ברבים מפריטים אלה. בישראל, בה אין כל תקן למוצרי טקסטיל ואין כל מגבלה על מוצרים המגיעים בייבוא אישי מעבר לים, נמכרות עשרות מיליוני חבילות בעלות מספר פריטים בכל שנה, כ-75% מהן מהאתרים הסיניים.
גם ללא כימיקלים ורעלים שונים ברמות חריגות, הבדים הנפוצים ביותר בתעשיית האופנה כרוכים בנזק אקולוגי וחלקם אף בריאותי, לכל אורך שרשרת הייצור והשימוש. רבים מהם עשויים סיבים סינתטיים מבוססי נפט, המותירים אחריהם שובל רעיל של מיקרופלסטיק בים ובקרקע, ואילו בדים טבעיים מתאפיינים פעמים רבות בבזבוז משאבים רב ושימוש נרחב בחומרי הדברה ודשנים. פרט לזיהום הכרוך בהפקת הבדים עצמם, כ-3,000 סוגי כימיקלים שונים זוהו בתהליכי ייצור טקסטיל, בעיקר לכביסה, צביעה, גימור והדפסה. 250 מתוכם ידועים ככימיקלים מסוכנים, ורבים מהם טרם נחקרו לעומק.
הנה שבעת סוגי הבד הנפוצים ביותר שאנחנו לובשים, והמחיר האמיתי שלהם שמסתתר מאחורי המבצעים המפתים.
פוליאסטר (Polyester) הוא סיב סינתטי לחלוטין המופק מפלסטיק PET, ומיוצר על ידי התעשייה הפטרוכימית. ייצור הבד, המהווה 54% מתעשיית הטקסטיל, תלוי לחלוטין בייצור פלסטיק העשוי דלקי מאובנים. פוליאסטר קנה מקום של כבוד בתעשיית האופנה בשל עלותו הנמוכה – קילו פוליאסטר עולה פחות מחצי מקילו כותנה – ובשל קלות הייצור המאפשרת ייצור המוני. האיכות בהתאם, כמובן.
המחיר האמיתי: זיהום מיקרופלסטיק. סיבים זעירים נפלטים מהבגדים בכביסה, מגיעים לנהרות ולימים, ונשארים שם עשרות שנים. קניית בגדים עשויים מפוליאסטר מנציחה את התלות בדלקי מאובנים ומאיצה את משבר האקלים. ככל שמחירו של הבגד נמוך יותר, כך יש יותר סיכוי שיש נפט בהרכב הבד.
מה קורה בסוף חייו: בגדי פוליאסטר הופכים לפסולת טקסטיל חד-פעמית. לא קיימת מערכת למיחזור נרחב של בד פוליאסטר משומש לבד חדש. "פוליאסטר ממוחזר" (מבקבוקי PET) הוא תהליך חד-כיווני: הבקבוק הופך לבגד, אך הבגד לא ימוחזר שוב ויהפוך לפסולת. השימוש בפוליאסטר, לצד בדים סינתטיים אחרים, אחראי לכך ש-35% מהמיקרופלסטיק בים, מקורו בתעשיית האופנה.
ההמלצה שלנו: להימנע ככל האפשר. כדאי לבחור פחות פריטים, ושכל אחד מהם יהיה איכותי יותר ויחזיק לאורך זמן. ככל שנאט את צריכת האופנה החדשה, כך נצמצם את הביקוש לייצור חדש ואת ההשפעה הסביבתית הקשה הנלוות לו.
בד הכותנה מופק מצמח הכותנה ועשוי סיבים טבעיים. נמצא אותו בבגדים מכל הסוגים, במצעים ובמוצרים אחרים בתעשיית הטקסטיל.
המחיר האמיתי: צריכת מים אדירה. גידול כותנה קונבנציונלי דורש כמויות מים עצומות להשקיה, לעיתים מיליוני ליטרים למטר מרובע, מה שתורם למחסור במים מתוקים ופוגע במקורות מים טבעיים. 2700 ליטרים של מים נדרשים לייצורה של חולצת טי אחת, 7500 ליטרים לייצור מכנסי ג׳ינס. בנוסף, הכותנה הוא גידול פגיע למזיקים ולכן נעשה שימוש נרחב בחומרי הדברה ודשן סינתטיים, המזהמים את הקרקע ומי התהום. הכותנה גדלה בשדות גדולים של גידולי יחיד בגידול תעשייתי, מונוקולטורה, מה שפוגע במגוון הביולוגי, בפוריות האדמה ובחסינות מפני תופעת המדבור.
החשיפה לכימיקלים בתהליך הגידול גורמת להרעלות, מחלות כרוניות, סרטן והפרעות נשימה בקרב הקוטפים והטווים. תהליכי טיפול בחום וכימיקלים בבד המוכן ולאחר מכן טבילתו בחומרי הלבנה וצביעתו בצבעים שחלקם מכילים מתכות רעילות דוגמת קדמיום, עופרת, כרום וכספית, חושפת את העובדים לסכנות בריאותיות נוספות.
מה קורה בסוף חייו: בגד שעשוי 100% כותנה עשוי להתכלות בתנאים טבעיים לאורך זמן, והוא ניתן למיחזור. עם זאת, תהליך המיחזור עדיין מוגבל. תערובות בדים נפוצות מאוד, מה שהופך את המיחזור לבלתי אפשרי.
ההמלצה שלנו: לקנות בתבונה. חפשו כותנה אורגנית וכותנה בסחר הוגן (Fairtrade). היזהרו מיוזמות "גרינווש" (Greenwash). תמיד מומלץ לרכוש כותנה יד-שנייה.
עור (Leather) הוא בד טבעי המופק מבעלי חיים. זהו חומר גלם רטוב ואלסטי בצורתו הטבעית, המעובד בתהליך ייבוש כימי לתצורה יבשה ועמידה. זהו בד נפוץ בשימוש תעשיית האופנה. קיימים כיום מספר תחליפים לעור מבדים סינתטיים המבוססים על תרכובות פלסטיות שונות.
המחיר האמיתי: תהליך העיבוד (ייבוש) דורש כ-3,500 כימיקלים רעילים והרבה מים. הכימיקלים הרעילים מגיעים למי התהום במדינות הייצור (הודו, סין ואתיופיה) ותהליך העיבוד כולו גורם לתפוצה רחבה של מחלות ומוטציות בקרב האוכלוסיות המקומיות. בשל היותו מופק מהחי, השימוש בעור מעלה דילמה ערכית על תמיכה בניצול בעלי חיים ובתעשיות אלימות.
מה קורה בסוף חייו: המוצר הסופי רווי בכימיקלים רעילים שעלולים להמשיך לזהם את הקרקע ומי התהום גם לאחר השלכתו.
ההמלצה שלנו: לתמוך במותגים שקופים סביבתית המייצרים באופן אתי, או להימנע לחלוטין.
ניילון או פוליאמיד (Nylon/Polyamide) הוא סיב סינתטי המיוצר משרשראות פוליאמיד (מולקולות מבוססות פחמן). בדומה לפוליאסטר, הוא סוג של פלסטיק ומבוסס על תוצרי נפט. פותח במקור כתחליף לגרבי משי ונפוץ מאוד בבגדים גמישים ועמידים דוגמת גרביים, גרביונים, בגדי ספורט ובגדי ים. ניילון הוא הבד הסינתטי השני בשכיחותו אחרי פוליאסטר בתעשיית האופנה.
המחיר האמיתי: ייצורו מבוסס על דלקי מאובנים, דורש אנרגיה רבה ובכך מחריף את משבר האקלים.
מה קורה בסוף חייו: כמו כל פלסטיק, ניילון אינו מתכלה אלא מתפרק למיקרופלסטיק וממשיך לזהם את הסביבה במשך מאות שנים.
ההמלצה שלנו: להפחית את כמות הכביסות כדי לצמצם פליטת סיבי מיקרופלסטיק למים. ניילון יד-שנייה פחות מזיק לעור בשל העובדה שעבר כבר מספר כביסות.
ספנדקס (Spandex) ואלסטן (Elastane) הם שני השמות הגנריים לאותו סיב סינתטי (בארה"ב – ספנדקס, באירופה – אלסטן). לייקרה (Lycra) היא פשוט שם מותג רשום של חברת דופונט לאותו סיב בדיוק. זהו סיב מבוסס פולימר סינתטי המיוצר בתהליך כימי עתיר אנרגיה, מחומרים מבוססי נפט. בשל היותו סיב הגורם לאפקט מתיחה, כמעט אף פעם לא משמש לבדו, אלא מעורבב בכמויות קטנות (2-10%) עם בדים אחרים (כותנה, פוליאסטר) כדי להעניק להם אלסטיות. נמצא בבגדי ספורט, בגדי ים, ג'ינס סקיני, גרביים והלבשה תחתונה.
המחיר האמיתי: כמו כל בד סינתטי, ספנדקס מוביל לזיהום מיקרופלסטיק לכל אורך תהליך הייצור והשימוש. בכל כביסה, הבגדים הללו משירים סיבי מיקרופלסטיק זעירים שאינם מתכלים ומזהמים את מקורות המים.
מה קורה בסוף חייו: אינו מתכלה אלא מתפרק למיקרופלסטיק. יישאר בסביבה מאות שנים. הבעיה המרכזית: כשהוא מעורבב עם סיבים אחרים, הוא הופך את הבגד כולו (גם אם הוא 98% כותנה) לכמעט בלתי אפשרי למיחזור.
ההמלצה שלנו: להימנע ככל הניתן. אם אתם קונים ג'ינס או חולצה, העדיפו 100% כותנה. שילוב הבד, גם באחוזים נמוכים ביותר, הופכת את הבגד לפסולת חד-פעמית בסוף חייו.
אקרילן (Acrylic) הוא בד סינתטי לחלוטין, המשמש כתחליף זול לצמר. נמצא אותו בסוודרים, סריגים, כובעים, כפפות וגם בגדי ספורט. עשוי אקרילוניטריל, חומר פלסטי נפוץ. לשם ייצור קילו אחד של אקרילוניטריל, משתמשים בשני קילו של נפט.
המחיר האמיתי: מעבר לתרומתו לתעשיית דלקי המאובנים ופליטות גזי חממה, אקרילן הוא מזהם מיקרופלסטיק אגרסיבי. הוא מתכדרר (יוצר "גולגולים") ומתבלה במהירות, ומשיר בכל כביסה סיבי מיקרופלסטיק רעילים. הבד דליק מאוד ודורש טיפול בכימיקלים מעכבי בעירה רעילים. מחקר מצא כי במכונת כביסה ממוצעת של 6 ק״ג, בגדי אקרילן שיחררו יותר מ-700 אלף סיבי מיקרופלסטיק, כמעט פי 1.5 מבגדי פוליאסטר!
מה קורה בסוף חייו: פלסטיק לכל דבר. אינו מתכלה ביולוגית ויישאר במטמנות מאות שנים, כשהכימיקלים שבו עשויים לחלחל אל הקרקע ומי התהום.
ההמלצה שלנו: להימנע לחלוטין. זוהי אחת החלופות הגרועות ביותר לצמר. העדיפו צמר אמיתי (רצוי יד שנייה או ממקור אתי) או 100% כותנה אורגנית.
פליז (Fleece) הוא למעשה סריג פוליאסטר שעבר ״הברשה״, כדי ליצור את הטקסטורה המאפיינת שלו. זהו בד סינתטי שעשוי מ-100% פלסטיק. לעיתים קרובות מיוצר מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים ומשווק כ״ידידותי לסביבה״. הפליז הוא בד מחמם מאוד וקל משקל, נפוץ מאוד בז׳קטים, קפוצ׳ונים ושמיכות.
המחיר האמיתי: אחד המזהמים הגדולים ביותר במיקרופלסטיק. בגלל המבנה ה"מוברש" (Brushed) הרך שלו, הוא משיר מיליוני סיבי פלסטיק זעירים בכל כביסה, הרבה יותר מפוליאסטר רגיל. ה"מיחזור" של בקבוקים לפליז הוא "מיחזור נחות" (Downcycling) חד-כיווני, לאחריו לא ניתן למחזר עוד את הבגד. מעיל פליס יחיד יכול להשיר כ-250 אלף סיבי מיקרופלסטיק בכביסה אחת.
מה קורה בסוף חייו: גם אם נוצר מפלסטיק ממוחזר, הבגד עצמו לא ימוחזר שוב ויהפוך לפסולת פלסטיק שתשאר בסביבה מאות שנים.
ההמלצה שלנו: לכבס כמה שפחות! (עדיף לאוורר). להעדיף פליז יד שנייה שכבר שחרר הרבה מהסיבים בכביסות הראשונות, או לבחור חלופות מחממות מסיבים טבעיים כמו צמר או פלנל כותנה.
הגיע הזמן לשינוי
כבר בשנת 2022, חשפנו בגרינפיס כימיקלים מסוכנים מעל המגבלות החוקיות של האיחוד האירופי במוצרי ״שיאין״. החברה משכה את הפריטים והתחייבה לשיפורים משמעותיים בניהול הכימיקלים שלה. עם זאת, הדוח החדש שמתפרסם כעת חושף שניהול הכימיקלים הוולנטרי של ״שיאין״, נכשל. תקנת הכימיקלים האירופית (REACH) אינה חלה על ייבוא אישי – הזמנת מוצרים מחו״ל ישירות אל בית הצרכן – וכעת, ישראל מתכוונת לאמץ את רגולציית ה-REACH האירופית, כולל פרצת הייבוא האישי. כך, אפילו עם רגולציה ״מתקדמת״, אנחנו הצרכנים נותרים פגיעים לחומרים מסוכנים, ותעשיית האופנה המהירה ממשיכה לזהם ללא גבול.
אופנה מהירה, או אולטרה-מהירה במקרה של ״שיאין״, היא בעיה מערכתית. יש כבר די והותר בגדים בעולם כדי להלביש את כולם עשורים קדימה. למרות זאת, התעשייה ממשיכה להציף אותנו בכמויות אדירות של בגדים זולים. על מנת לעצור את כניסת הרעלים לישראל, אנו דורשים פתרון אחד, ברור ומחייב: חוק אחריות יצרן מורחבת (EPR) לטקסטיל. חוק זה חייב לסגור את פרצת הייבוא האישי ולקבוע שכל פלטפורמה מקוונת (כמו ״שיאין״ ו״עלי אקספרס״) המוכרת ישירות לישראלים, תיחשב משפטית כ"יבואן" ותהיה אחראית באופן מלא לעמידה ברגולציה.
הבגדים שלנו עולים לנו הרבה יותר ממה שאנחנו משלמים עליהם – הגיע הזמן לשנות את זה.
