ישראל מכורה לפלסטיק. איך זה ישתנה?

בתחילת חודש נובמבר התבשרנו כי חוק עזר עירוני חדש שנוסח ואושר על ידי המשרד להגנת הסביבה והמועצה האזורית גליל עליון, יאסור על מטיילים להכניס כלים חד פעמיים לנהרות ונחלים בשטחי הגליל העליון כמו נהר הירדן, נחל החצבני, הבניאס ותל דן. האיסור יחול גם על חורשות וגנים ציבוריים באזור. במדינה בה השימוש בכלים חד פעמיים לנפש הוא השני בעולם ורגולציה על שימוש בפלסטיק כמעט ואינה קיימת, גם הבשורות הצנועות האלה הן חדשות בכיוון הנכון.  

מדינה חד פעמית 

עוד טרם הגעת מגפת הקורונה, ובודאי שאחריה, הישראלים מכורים לכלים חד פעמיים. הענף צמח בתוך 4 שנים ב-51%, צמיחה מטאורית ממש, ומגלגל היום מחזור שנתי של כ-700 מיליון ש"ח. מנכ"ל חברת ווינפאק, המייבאת כלים חד פעמיים טוען שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה ועומדים על כ-2 מיליארד שקלים בשנה. הישראלים צורכים מעל 250 מיליון כוסות פלסטיק חד פעמיות בחודש, המהוות 16% מפסולת הפלסטיק בחופי ישראל ו-38% מפסולת הפלסטיק בחופים היא כלים חד פעמיים. במגזר החרדי לבדו ישנן מאות חנויות המתמחות בכלים חד פעמיים.

מול שיטפון הפלסטיק הזורם אל הים ומתגלגל בשמורות הטבע, ברחובות ובנחלים, קיימים רק שני חוקים חלקיים העוסקים בהסדרת השימוש בפלסטיק בישראל – חוק השקיות וחוק הפיקדון על מכלי משקה, שרק לאחרונה עודכן כך שהחל מהשנה הבאה יחול גם על בקבוקים של 1.5 ליטר. על אף הצלחתו היחסית, חוק השקיות חל רק על קמעונאים גדולים האחראים ל – 60% מכלל צריכת השקיות, מה שמותיר כמיליארד שקיות בשנה מחוץ לפיקוח. החוק אמנם הביא להפחתה של 55% בשימוש הכללי בשקיות פלסטיק אך נכון לשנת 2017, רמת הצריכה השנתית עמדה בישראל על 170 שקיות לנפש, מספר גבוה מאוד. באירלנד לדוגמה, בה חל חוק שקיות מתקדם, עומדת הצריכה לנפש על 14 שקיות לשנה בלבד.

חוק הפיקדון הביא לאיסוף של כ – 80% ממיכלי המשקה עליהם חל החוק אולם נכון להיום, 750 מיליון בקבוקי שתייה גדולים נותרו מחוץ לו. בסקרים שנערכו בישראל נמצא כי בקבוקים גדולים נמצאו בשיעור גבוה פי 6.3 מבקבוקי פיקדון בפסולת בחופים ופי 5.2 בפסולת במי הים התיכון. למרות הבעת כוונות של מספר רשויות מקומיות בישראל, היחידה שעיגנה זאת בחוק עד עכשיו היא מועצת העיר אילת שהחליטה בסוף שנת 2019 לאסור את השימוש בשקיות וכלים חד פעמיים מפלסטיק בחופי העיר, לרבות מכירה בכלים חד פעמיים. העוברים על החוק צפויים לדרגת קנס מרבית של 730 ש"ח. 

איך שאר העולם מתמודד עם הצרה הזאת?
בניגוד לישראל, בה זיהום הפלסטיק אינו מהווה עניין בעל חשיבות עבור הממשלה, שאר מדינות העולם והאיחוד האירופי בפרט, כבר מבינים שמדובר בסוגיה סביבתית בעלת משמעות חמורה ויש לעסוק בה בדחיפות. האיחוד האירופי מתכנן איסור קפדני ומקיף על פלסטיק חד פעמי שייכנס לתוקף החל מ – 2021 ויחול על 70% מפריטי הפלסטיק שנמצאים כפסולת באוקיינוסים. במסגרת האיסור לא יהיה ניתן למכור או להפיץ צלחות, סכו"ם, שקיות, קשיות, מערבלים, מקלות בלונים וכן אריזות אוכל וכוסות העשויות קלקר. החקיקה האירופית מחזקת את עיקרון "המזהם משלם", במיוחד מול תעשיית הטבק, ופועלת להרחיב את אחריות היצרנים על המוצרים המזהמים שלהם. כמו כן, מכוונים באיחוד להטיל חובת סימון על מוצרים מסויימים, שתדגיש את ההשפעה הסביבתית השלילית שלהם כגון סיגריות, כוסות פלסטיק, מגבונים ותחבושות היגייניות. החיסכון הכספי למדינות האיחוד בעקבות החקיקה מוערך ב – 22 מיליארד אירו. 

דרום אוסטרליה תהפוך למדינה הראשונה ביבשת לחוקק חוקים האוסרים על מכירה או הפצה של מוצרי פלסטיק חד פעמיים כגון קשיות, סכו"ם, מערבלים וכן כוסות, קערות, צלחות ואריזות צדפה העשויות קלקר. תחת פריטים שייתכן ויתווספו לאיסור נמצאים כוסות קפה ומכסי פלסטיק חד פעמיים, קערות, צלחות ואריזות מזון העשויות פלסטיק, מקלות ותופסני בלונים, שקיות ומקלות אוזניים.    

מדינת ניו ג'רזי בארצות הברית העבירה חוק האוסר על שקיות פלסטיק ונייר, סכו"ם, צלחות, כוסות ואריזות אוכל חד פעמיות מפלסטיק. זהו האיסור הנרחב ביותר בארה"ב כיום והוא יכנס לתוקף בעוד כשנה וחצי. אל האיסור יצורפו קנסות בגובה אלפי דולרים. איסורים קטנים יותר, בעיקר נגד שימוש בשקיות פלסטיק וכלי אוכל מקלקר, אפשר למצוא במדינות רבות בארה"ב כגון קליפורניה, הוואי, קולורדו, מיין, אורגון, וורמונט ועוד. 

עיריית אוקלנד בניו זילנד, בעוד היא משפרת את מערך המיחזור בעיר, קוראת לממשלת ניו זילנד לאסור על 7 סוגי פריטים מפלסטיק חד פעמי: מקלות אוזניים, מערבלים, כלי אוכל הכוללים סכו"ם וצלחות, כוסות ומכסים מפלסטיק שאינו בר מחזור, שקיות, מדבקות בלתי מתכלות וקשיות. ההצעה מתייחסת לפלסטיק מכל הסוגים כולל ביו-פלסטיק ופלסטיק מתכלה. באינדונזיה החלו אימאמים להטיף בדרשות דתיות כנגד השימוש בפלסטיק חד פעמי והסכנות הטמונות בו. יוזמה זו היא פרי שיתוף פעולה היסטורי בין הרשויות באינדונזיה הנאבקות נגד זיהום הפלסטיק בחופים, ובין שני האיגודים האיסלמיים הגדולים במדינה.

תוכניות שאפתניות נתקלות במציאות 

ראש ממשלת הודו הודיע ב – 2018 על כוונתו להפוך את תת היבשת לנקייה מפלסטיק עד 2022.  התוכנית שהוגשה הקיפה אמנם 6 סוגים של פריטי פלסטיק חד פעמי ביניהם שקיות, כוסות, צלחות, בקבוקים קטנים וקשים אך נועדה מלכתחילה לטפל רק ב – 5-10% מצריכת הפלסטיק השנתית של הודו, מדינה המייצרת בממוצע 4059.18 טון פסולת פלסטיק בכל יום. עקב לחץ מהתעשייה ההודית הוחלט שלא להפוך את ההצעה לאיסור כולל אלא לקמפיין העלאת מודעות בקרב הציבור. כך, שוב הוטלה האחריות על זיהום הפלסטיק על הצרכנים ולא על אלו שיוצרים אותו מלכתחילה.  

בזמן שערים וארגונים בישראל, יוצאים בקמפיינים להעלאת המודעות לבעיית הפלסטיק ולהטמעת הרגלי חיים חדשים כגון שימוש בשקיות בד, בקבוק רב פעמי, הימנעות מקשים וקניית תוצרת בתפזורת, מורגשת היטב חסרונה של רגולציה לאומית המפחיתה ייצור במקור ומבצעת אכיפה ופיקוח הן על היצרנים והן על התנהלות הצרכנים. על ישראל להדביק את הפער בינה ובין העולם ולאסור בהקדם שימוש ומכירה של כלי אוכל ופריטי פלסטיק חד פעמיים שאינם הכרחיים, להטיל אחריות יצרן מורחבת שתחול גם על יבואנים ולהשקיע בפעולות חינוך, הסברה, אכיפה ולעודד חדשנות עסקית לקידום מערכות לשימוש חוזר אשר יציבו נורמות חדשות שיגמלו את הישראלים מהשימוש חסר הגבולות בפלסטיק חד פעמי. כל אלו ייצרו עבורנו בסיס איתן לחקיקה שאפתנית בנושא.   

עוצרים את מגיפת הפלסטיק

אני רוצה לעזור