כיצד נוכל להפוך את המעבר לאנרגיה נקייה להוגן ובר קיימא?

נכתב במקור על ידי אירן וואביבה, תורגם שוכתב ועבר תוספות על ידי דנה כהן וקרן וינברג

לפי תחזיות, כריית המינרלים הנחוצים למעבר הגלובלי לאנרגיה נקייה צפויה להתרחב ברחבי העולם בשנים הקרובות. התרחבות זו מייצרת סיכונים רבים למערכות האקולוגיות ולאוכלוסיות ילידיות, מה שמחייב את האנושות לייצר קווי מתאר וגבולות אדומים ברמה הגלובלית.

למרות שהמעבר לאנרגיה נקייה אינו חף מהשלכות סביבתיות, במיוחד בכל הקשור לכריית מינרלים קריטיים, לייצור טכנולוגיות אגירה ולטיפול בסוף חיי המוצרים – חשוב להבין: הפגיעה הסביבתית הנגרמת כיום משימוש בדלקים פוסיליים היא חמורה בהרבה. מחקרים מקיפים של מחזור החיים (Life Cycle Analysis) מצביעים בבירור על כך שטכנולוגיות אנרגיה נקייה גורמות לנזק סביבתי נמוך יותר בטווח הארוך, גם כאשר מובאות בחשבון עלויות הכרייה והייצור.

על כן, יש לתעדף את השימוש במינרלים קריטיים לטובת מטרות שיבטיחו מעבר אנרגיה מהיר, צודק וירוק, שיאפשר את הפחתת התלות בדלקים מזהמים. יחד עם זאת, המודל הכלכלי הנוכחי – המתמקד בצמיחה מתמדת ובכריית משאבים – צריך לעבור שינוי ולהפוך למודל בר-קיימא, הוגן, שנשאר בגבולות יכולת הנשיאה של כדור הארץ.

אבל מה הם בכלל המינרלים האלו, איזה תפקיד הם ממלאים במאבק בשינוי האקלים, וכיצד נוכל להפיק אותם ולהשתמש בהם בדרך בת־קיימא מבחינה סביבתית? יצאנו לבדוק.

אז מהם מינרלים "נדירים" או "קריטיים", ואיפה ניתן למצוא אותם?

טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת וכלי רכב חשמליים (EV) ממלאות כבר היום תפקיד הולך וגובר ברחבי העולם, כחלק מהמאבק בשינויי האקלים. טכנולוגיות אלו מסתמכות על חומרי גלם מרכזיים, כגון ליתיום, קובלט, ניקל, נחושת, מנגן, גרפיט ואלמנטים נדירים.

חומרים אלה מכונים לעיתים קרובות 'מינרלים קריטיים' בשל חשיבותם הנתפסת לאינטרסים לאומיים, או 'מינרלי מעבר' בשל חשיבותם במעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה נקייה.

בעוד מינרלים אלה נמצאים ברחבי העולם, למדינות מסוימות יש עתודות גדולות יותר מאחרות, בהתבסס על הגיאולוגיה האזורית ועל ההיתכנות הכלכלית של תהליך הכרייה. המדינות שלהלן הן בעלות העתודות הגבוהות ביותר, מדורגות מהראשונה לשלישית:

ליתיום: צ'ילה, אוסטרליה, ארגנטינה
קובלט: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC), אוסטרליה, אינדונזיה
ניקל: אינדונזיה, אוסטרליה, ברזיל
נחושת: צ'ילה, פרו, אוסטרליה

כיצד כריית מינרלים אלה מהווה סיכון לאנשים ולסביבה?

לכריית מינרלים הנחשבים קריטיים יש השפעות רבות. הנה כמה מהן:

בדרום אמריקה, לטובת כריית ליתיום נעשה שימוש במיליוני ליטרים של מים, באזור ובסביבת הרי האנדים המועדים לבצורת. שימוש מוגבר זה משפיע על אוכלוסיות ילידיות באזור.
מתקני כריית קובלט בקנה מידה קטן ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הם לעיתים נעדרי אמצעי בטיחות, מה שמוביל לתמותה, לתאונות ולבעיות בריאותיות חמורות.
כריית ניקל ועיבודו באינדונזיה גורמים לכריתת יערות ולזיהום חופים, ונוסף על כך לשחיתות ולהפרות זכויות ילידים ועובדים.
כריית נחושת ברחבי העולם מובילה להצטברות פסולת כרייה בסכרי עפר, אשר יש לנהל אותם בזהירות כדי למנוע אסונות וזיהום

**באנר התנגדות לכריית ניקל באי מניאפון, מחוז דרום-מערב פפואה** © Nita / Greenpeace

Nickel mine activities Raja Ampat, West Papua. © Greenpeace

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

מגוון מחקרים הצופים עלייה מסיבית בביקוש למינרלי מעבר בשנים הקרובות, משמשים להצדקת כרייה נוספת. עם זאת, אימוץ פתרונות הדורשים פחות מינרלים יכול להפחית את הצורך בכרייה, ועדיין להבטיח את הגידול בהיקף האנרגיה המתחדשת.

במקביל, עלינו להפעיל לחץ על ממשלות ותעשיות שפועלות באזורים שבהן מצויים המינרלים הקריטיים לאמץ מדיניות, פרקטיקות ופתרונות המפחיתים את הביקוש, תוך מזעור השפעות הכרייה.

על מנת להבטיח שינוי, על האנושות להפגין שאפתנות שחורגת מהאופן שבו אנחנו רגילים להתייחס לפעולה אקלימית ולהפחתת פליטות, ולהתמקד בהשקעה בפתרונות הדורשים פחות מינרלים – כמו תחבורה ציבורית מבוססת רכב חשמלי, קידום טכנולוגיה לשימוש יעיל יותר בפחות מינרלים, וקידום כלכלה מעגלית בשימוש בחומרים אלו – הרחבת שימוש חוזר ומִחזור.

ארבעה עקרונות מפתח עשויים לעזור להגביל את הדרישה לכרייה ולסייע בהתנהלות נכונה ובת־קיימא:

הסתפקות – תעדוף של רמת חיים נאותה לכולם, תוך הפחתת סך האנרגיה הנצרכת והחומרים הנדרשים בכלכלה העולמית.
הגברת יעילות – השקעות שיסייעו לטכנולוגיות לעשות את אותו הדבר או טוב יותר, תוך שימוש בפחות חומרים.
פיתוח תחליפים – הסרה או הפחתה של הצורך במינרלים מסוימים במוצרים באמצעות שימוש בסוגים שונים של טכנולוגיות או פתרונות אנרגיה.
מִחזור – יכול להפחית משמעותית השפעות סביבתיות וחברתיות בהשוואה לכרייה, ולכן יש למקסם אותו.

מה קורה בישראל?

בישראל קיים ייצור מקומי מוגבל של סוללות ליתיום, המתמקד בעיקר בהרכבת מארזי סוללות (Battery Packs) המותאמים לשימושים מגוונים: תחבורה קלה (אופניים חשמליים, קורקינטים), ציוד אלקטרוני, מערכות אל־פסק ואף מערכות אגירה קטנות. חברות כמו Green Go Energy ו-S.B Energy פועלות בתחום זה, תוך שימוש בתאי ליתיום מיובאים מיצרניות עולמיות כמו פנסוניק, סמסונג ו־LG. חשוב להדגיש כי הייצור אינו כולל ייצור עצמאי של תאי ליתיום מהיסוד, אלא עוסק בעיקר בהרכבה והתאמה לשוק המקומי.

מרבית תאי הליתיום והסוללות המוגמרות – לרבות אלו המשולבות ברכבים חשמליים, טלפונים ניידים ומחשבים – מיובאים לישראל ממדינות כמו סין, דרום קוריאה ויפן. הייבוא מתבצע תחת תקנים מחמירים, בשל סיווגם של רכיבים אלה כחומרים מסוכנים. בדומה לכך, גם פאנלים סולאריים מיובאים לרוב מחו"ל, אך לצד זאת מתקיים בישראל פיתוח טכנולוגי מתקדם בתחום האנרגיה הסולארית.

cקיבוץ "מעלה גלבוע" בצפון בו מתבצעים ניסויים במטרה להגיע למצב בו הקיבוץ מתנהל כעצמאי אנרגטית. המקום ממחיש את פוטנציאל המעבר לאנרגיה מתחדשת בישראל, ובפרט אנרגיה סולארית בדו שימוש, גם עם החסמים הבירוקרטיים השונים לקידום מעבר מהיר.
בין הפרויקטים: PV פרוסים על כל גג ציבורי ברחבי הקיבוץ; טורבינות רוח בגדלים שונים; מתקן ביו-גז משמש להפקת אנרגיה שמקורה בפרש בעלי חיים; PV צפים פרושים על גבי מאגרי מים ובריכות דגים; מתקן "אגירה שאובה"; ניסוי לפיתוח סוללות מבוססות אבץ-אוויר; פיילוט ראשוני להתקנת PV על גבי גידולים חקלאיים. © Elad Aybes / Greenpeace

על רקע התחרות הגוברת בעולם על מינרלים קריטיים, מדינת ישראל פועלת לגיבוש מדיניות כוללת שתפחית את הפגיעוּת הלאומית לאי־יציבות בשרשראות אספקה. דו"ח שפרסם לאחרונה משרד האנרגיה והתשתיות ממליץ על שילוב בין ייצור מקומי של רכיבי אנרגיה נקייה (כגון פאנלים סולאריים וסוללות), לבין השקעה במחקר ובפיתוח טכנולוגיות המפחיתות את הצורך במינרלים נדירים, ופיתוח שיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים לייצוב האספקה. מדיניות זו נועדה לחזק את העצמאות האנרגטית של ישראל בעידן שבו משאבים קריטיים הופכים לנדירים ויקרים יותר, במיוחד במדינות שאינן בעלות עתודות טבעיות משמעותיות.
מיחזור כמרכיב אסטרטגי: הפוטנציאל הישראלי

בדומה למדינות רבות שאינן מחזיקות במרבצי מינרלים משמעותיים ותלויות בייבוא, ישראל מחפשת דרכים להפחית את התלות בשרשראות אספקה גלובליות פגיעות. אלא שבשונה מדלקים פוסיליים כמו נפט ופחם – מינרליים קריטיים הם משאבים שניתנים לשימוש חוזר. בהקשר זה, החשיבות של מִחזור מינרלים קריטיים הופכת לנכס אסטרטגי. זהו מרכיב חשוב שיש לקדם כפתרון לבעיות שהוצגו.

ישראל נמנית עם המדינות בעלות שיעור פסולת אלקטרונית לנפש מהגבוהים בעולם (למעלה מ־14 ק"ג בשנה). אף על פי כן, ולמרות קיומו של חוק פסולת אלקטרונית (2012), שיעור המִחזור של פסולת מסוג זה עדיין נמוך (כ-10%–20% מהפסולת האלקטרונית נשלחת למחזור). הפער הזה חושף פוטנציאל לא ממומש לפיתוח תעשיית מחזור מתקדמת, שתאפשר מיצוי חוזר של מינרלים נדירים מתוך פסולת קיימת באמצעות תהליכים הקרויים urban mining.

נדרש שינוי תפיסתי ברמת המדיניות: קידום רגולציה מחייבת, הקמת תשתיות איסוף ומחזור חדשניות, ומתן תמריצים כלכליים לחברות ולרשויות – יכולים להפוך את מִחזורם של מינרלים נדירים לא רק לפתרון לבעיה סביביתית, אלא לעוגן אסטרטגי במדיניות האנרגיה והחדשנות של המדינה.

מעבר אנרגטי הכרחי – עם מינימום נזק סביבתי

בגרינפיס ישראל אנו רואים במעבר ממשק אנרגיה המבוסס על פחם, נפט וגז, לכזה המבוסס על אנרגיה מתחדשת בדו־שימוש, על אגירה ועל התייעלות אנרגטית – פתרון דחוף והכרחי למאבק במשבר האקלים, להפחתת פליטות גזי חממה ולבלימת ההחמרה באירועי מזג האוויר הקיצוניים. עם זאת, אנו מחויבים לכך שהמעבר יתבצע באופן הוגן, צודק ובר־קיימא. יישום של ארבעה עקרונות מפתח עשוי לסייע בכך:

עלינו לדרוש מחברות לפעול באחריות, למנוע ולמתן נזקים והשפעות סביבתיות, ולכבד זכויות אדם.

1.5°C היא כוכב הצפון: עלינו לעשות כל שביכולתו על מנת לעמוד ביעד הגלובלי של הסכם פריז להגבלת ההתחממות הגלובלית מתחת ל-1.5°C. כל שימוש במינרלים חייב לתת עדיפות למעבר אנרגטי מהיר וירוק, על חשבון שימושים לא חיוניים, כגון השימוש במינרלים למטרות צבאיות.

התייעלות אנרגטית, חדשנות ושימוש בחומרים מקומיים: הפחתת הצריכה הכוללת של אנרגיה באמצעות שיפור הבידוד של מבנים, תכנון עירוני חכם ומעבר לתחבורה ציבורית חשמלית. במקביל, השקעה במחקר ופיתוח של טכנולוגיות שיצמצמו את התלות במינרלים נדירים, ויאפשרו פתרונות מבוססי ברזל, נתרן וחומרים מקומיים זמינים.

כלכלה מעגלית ושימוש יעיל במשאבים: קידום שימוש חוזר, תיקון, מחזור והארכת חיי מוצרים. מקורות פוטנציאליים כוללים סוללות משומשות, פסולת ייצור, פסולת אלקטרונית ביתית וערימות של גרוטאות תעשייתיות.

הגנה על אזורים רגישים וזכויות עמים ילידיים וקהילות מקומיות: צדק ושוויון עבור בני אדם והסביבה חייבים להיות מוטמעים בכל היבט של הפקה ושימוש במינרלים. בעוד שקיימות יוזמות רבות הדוחפות לשיפור שיטות כרייה, בתעשייה עדיין יש סיכונים חמורים לבני האדם ולסביבה. מוצעות שלוש דרישות:

הגנה על אזורי "איסור כניסה" (No-go), אזורים שבהם אסור לבצע כרייה.

כיבוד זכויות עמים ילידיים וקהילות מקומיות.