מהי אופנה מהירה?

משנות ה-80 ועד היום, עלתה כמות הבגדים המיוצרת בעולם ב-400 אחוז (!), ומספר פריטי הטקסטיל המיוצרים בכל שנה עומד על כ-100 מיליארד. במקביל, ירדה ההוצאה הממוצעת של משקי הבית על ביגוד בעשרות אחוזים.

שינויים אלה מעידים על חדירתו והתבססותו של מודל האופנה המהירה, המתבטא בייצור המוני של פריטי אופנה על ידי תאגידי ענק באופן זהה, מוסדר וגלובלי. במודל זה הרווח נשען על קיצוץ מרבי בעלויות הייצור, פעמים רבות תוך פגיעה נרחבת הן בזכויות עובדים והן בסביבה, זאת תוך שימוש גובר בחומרים סינטטיים זולים, העשויים מתוצרי לוואי של גז ונפט. המודל הכלכלי נשען על ניצול היעדרה של רגולציה סביבתית וסוציאלית במדינות מתפתחות, וכן על ייצור יתר הנעזר בפרקטיקות שיווק אגרסיביות, המביאות לצריכת יתר. כל אלה הופכים את תעשיית האופנה המהירה לאחת התעשיות המזהמות וההרסניות ביותר בעולם.

400%

יותר בגדים מאז שנות ה-80

100 מיליארד

מיוצרים כל שנה

ירידה

ירידה של עשרות אחוזים בהוצאות משקי בית על ביגוד

כמעט כל בגד חדש שאנו קונים, בין אם בחנויות פיזיות של רשתות האופנה הגדולות, ובפרט אם בחנויות מקוונות כמו SHEIN ו-ASUS, הוא תוצר של תעשיית האופנה המהירה. חברות האופנה הגדולות מחליפות עשרות אם לא מאות קולקציות בגדים בשנה, ומייצרות בגדים זולים, העשויים בחלקם מחומרים רעילים לסביבה ולבריאות. בגדים אלה נלבשים לעתים קרובות פעמים בודדות בלבד, לפני שהם מוצאים את דרכם לפח המיחזור. במרבית המקרים, ממיכלי המיחזור יגיעו הבגדים בדרכים עקלקלות למדינות עניות באפריקה, אשר הפכה לחצר האחורית של העולם: הררי פסולת טקסטיל המושלכים בה מהמדינות העשירות, מזהמים את אדמתה ונהרותיה. 

האופנה המהירה מהווה אתגר סביבתי וחברתי חמור, הדורש פתרון בדמות מדיניות ציבורית ייעודית ורגולציה. קובעי מדיניות וגורמים כלכליים ברחבי העולם נדרשים, ואף נענים, לאתגר בדמות מגוון כלי מדיניות ומודלים עסקיים אלטרנטיביים.

המודל המתקדם ביותר, המקודם בימים אלה באיחוד האירופי, הוא חקיקת חוק אחריות יצרן מורחבת לבגדים. חקיקה כזו, המקובלת גם בענפי שוק אחרים, נועדה לדחוף את השוק לעבר מודלים מעגליים, כאשר היא מטילה על יצרני הבגדים את האחריות ליצירת בגדים בסטנדרטים אקולוגיים מסוימים, וכן, את האחריות ליצור בגדים מותאמים לתיקון, שימוש חוזר ומיחזור. במקביל, החוק מסדיר את איסוף הבגדים בסוף חייהם ומייצר מנגנונים לטיפול והשבה לשימוש חוזר או מיחזור. 

כיום, אין בישראל כל חקיקה ורגולציה לאופנה מקיימת. יתרה מכך, הטיפול בפסולת האופנה לא מוסדר על ידי המדינה, והמנגנון הקיים מתבסס על ניצול מדינות העולם השלישי לפתרון בעיית פסולת הטקסטיל הישראלית.
גרינפיס ישראל לקח על עצמו לקדם לראשונה בישראל חקיקה לאופנה מקיימת בהתאם לסטנדרטים האירופאיים, ולחוקק חוק אחריות יצרן מורחבת.
החוק יאפשר הפחתה בצריכת יתר של ביגוד והגדלת והשבחת ההיצע של שוק יד 2, כך שיהיה חלק מהמודל העסקי של תעשיית האופנה הישראלית, ויאפשר לציבור הרחב בגדים איכותיים וזולים יותר.

♂︎ ♀︎