ראש תחום אנרגיה ואקלים
סוף עידן הפחם. הכותרת הזו חוזרת פעם אחר פעם בהצהרות לתקשורת — אבל בפועל, ממשיכה להתרחק. מאז המאבק שניהלו בגרינפיס ישראל, כחלק מהתנועה הסביבתית, אשר הוביל ב־2018 להחלטה על סגירת היחידות הפחמיות הישנות והמזהמות בתחנת אורות רבין שבחדרה, הזהרנו שהיעדר השקעה משמעותית באנרגיה מתחדשת יוביל בדיוק לרגע הזה: דחייה הולכת ומתמשכת.
כבר לפני שנים הצגנו בפני הממשלה את הנתונים שנמצאו במחקר משותף עם יחידת המחקר הבינלאומית של גרינפיס, לפיהם זיהום האוויר מהיחידות הפחמיות גורם ליותר מ־309 מקרי מוות מוקדם מדי שנה בישראל. מאז, הצטברו עבודות ונתונים שונים, כמו העובדה שיותר מ־5,300 בני אדם מתים בישראל מדי שנה מזיהום אוויר; רמות החשיפה לזיהום אוויר בישראל גבוהות ב־39% מהממוצע ב-OECD, וכי תחנת הכוח באורות רבין היא המפעל המזהם ביותר בOECD.
למרות כל זאת, רשות החשמל המליצה, ושר האנרגיה אלי כהן מאמץ — לדחות את סגירת היחידות לשלוש שנים נוספות, עד סוף 2028. אותה תחנה בת כמעט 40 שנה, מוגדרת לפתע כ"פתרון למקרי חירום". זוהי לא שמירה על החוסן האנרגטי — זו מדיניות שממשיכה לסכן את חיי הציבור.
גם המשרד להגנת הסביבה, שאמור להיות החיץ האחרון מפני פגיעה בבריאות התושבים, שוקל כעת להתאים את היתר הפליטה החדש של תחנת הכוח למדיניות החדשה — במקום לעמוד על ההיתר שניתן רק לפני שנה, גם הוא תוך התחשבות בצרכי החירום של תקופת המלחמה.
גרינפיס ישראל מתנגדת נחרצות למהלך זה, שמחירו הבריאותי, האקלימי והכלכלי גבוה לאין שיעור. הארכת פעילות היחידות המזהמות מונעת כל סיכוי לעמוד ביעד הפחתת הפליטות של 27% עד 2030, בזמן שאיכות האוויר של תושבי חדרה והסביבה נותרת הפקר.
למען בריאות התושבים, ולמען האינטרס הציבורי, ממשלת ישראל חייבת לעצור את הדחייה, לסיים סוף־סוף ובאמת את עידן הפחם, ולקדם חוסן אנרגטי אמיתי באמצעות מעבר נחוש לאנרגיה מתחדשת, אגירה והתייעלות אנרגטית — לא באמצעות הארכת חייהן של תחנות כוח בטכנולוגיה מזהמת ששייכת למאה הקודמת.
