בימים האחרונים אנו רואים בתקשורת ובמדיות החברתיות מראות של מתקני דלק בוערים באיראן ובעיראק. תמונות אלו ממיכלי הנפט הבוערים, מבהירות מחדש את המשמעות של קטסטרופה אקולוגית כחלק ממהלך צבאי. לצד העשן השחור בשמי טהרן, אנו שומעים איומים גוברים על אסדות הגז הישראליות ועל מתקנים רגישים כמו בז"ן בחיפה. חשוב להגיד את זה באופן הברור ביותר: תשתיות אנרגיה, בהן מתקני זיקוק, מיכליות דלק, שדות נפט, מאגרי גז או תחנות כח, הן לא "מטרות אסטרטגיות" – אלו פצצות זמן המאיימות על כלל החיים במזרח התיכון.
מלחמה כידוע, היא עסק מלוכלך, והמחיר שהיא גובה מהחיים ומהסביבה שלנו הוא תמיד כבד מדי. אבל גם בתוך הכאוס והאלימות, יש קווים אדומים שפשוט אסור לחצות. פגיעה מכוונת בתשתיות נפט וגז היא לא רק פעולה צבאית, אלא הימור מסוכן וחוצה גבולות על החיים עצמם, שם וכאן.
מחירי הנפט המאמירים, המגדילים את רווחי תאגידי הדלקים במקביל לחשבונות החשמל ויוקר המחייה, מזכירים לנו שכל עוד העולם עדיין מתודלק בנפט וגז, הביטחון והכיס שלנו נותרים בני ערובה של משחקים גיאופוליטיים. התלות בדלקים מזהמים היא חלק בלתי נפרד אשר מניע את הסכסוכים הללו. המעבר לאנרגיה מתחדשת, שכבר קורה באופן נרחב ברחבי העולם, אולי לא יביא שלום עולמי מחר בבוקר, אבל הוא בהחלט יסייע להוריד את גובה הלהבות. אנרגיה מבוזרת – בעיקר כזו שמיוצרת מהשמש על הגגות של כולנו – היא לא מטרה שאפשר להשמיד בלחיצת כפתור ולשתק מדינה שלמה. הם יכולים לאיים על תחנות הכוח שלנו, אבל הם לא יכולים לכבות את השמש.
גם כשהתותחים רועמים, חייבים לזכור שמים ראויים לשתייה, אוויר נקי לנשימה וגישה לחשמל הם לא "מותרות סביבתיות" – הם זכות אנושית בסיסית. כשמיכלי דלק עולים באש או כשמתקן רגיש נפגע זהו זיהום שמרעיל את הציבור בלי אבחנה ופוגע באקלים במים באוויר וביבשה שכולנו חולקים באזור הצפוף הזה. הטבע הוא לעולם לא צד בסכסוך, אבל הוא תמיד הקורבן שלו. מי מאיתנו שגדלו בתחילת שנות התשעים עדיין זוכרים את התמונות של ציפורים (קורמורנים) מכוסות נפט שחור אחרי מלחמת המפרץ. זה היה אסון ששינה את פני האזור – איננו יכולים להרשות שהוא יקרה פעם נוספת. זה לא משנה מי לוחץ על ההדק, התוצאה היא אותה תוצאה: הרס בלתי הפיך שמונע מאיתנו את היכולת להשתקם ביום שאחרי. חובתנו להזהיר: פגיעה מכוונת בתשתיות דלקים היא לא סוגייה כלכלית או לחץ צבאי לגיטימי, אלא קטסטרופה אנושית ואקולוגית בלתי הפיכה, כשאת המחיר האמיתי משלמים האדם והטבע – לא המשטרים שלהם. גם במלחמה, יש קווים אדומים שפשוט אסור לחצות.
