לאחר שלוש שנות המתנה, הבוקר (25.11.25) התקיים בבית המשפט העליון הדיון הראשון אי פעם שעסק באופן ישיר במחויבותה של ישראל להתמודד עם משבר האקלים במסגרת הסכם האקלים ההיסטורי שנחתם בפריז בשנת 2015. ישראל התחייבה במסגרתו לצמצום פליטות גזי חממה ולקביעת יעדי הפחתה לשנת 2030 ולשנת 2050. הדיון התקיים בפני הרכב השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ודפנה ברק-ארז.
במהלך הדיון נדרשו נציגי המדינה – ובראשם נציגי משרד האנרגיה – להתייחס לטיעונים שהוצגו בעתירה שהגישה גרינפיס ישראל ביוני 2023. על פי העתירה, הרחבת תעשיית הגז במים הכלכליים של ישראל, כפי שמבקש לקדם משרד האנרגיה במסגרת “המכרז הרביעי" לחיפושי גז ונפט בשטח שבגודל שליש מהמים הכלכליים של ישראל, תוביל לתוספת משמעותית של פליטות גזי חממה. תוספת זו תחייב האצה לא מעשית בקצב הפחתת הפליטות השנתית של ישראל, ועלולה לסכל בפועל את יכולתה לעמוד ביעדים שאליהם התחייבה במסגרת הסכמי האקלים הבינלאומיים. בניגוד לקו שמקדמים תאגידי הדלקים, המציגים את הגז כדלק נקי, בפועל מדובר בדלק פוסילי שעיקרו מתאן – גז חממה עוצמתי פי 84 מפחמן דו־חמצני – הנפלט לכל אורך שרשרת הייצור ואינו ניתן לצמצום משמעותי באמצעים הקיימים כיום.
נציגי המדינה חזרו בדיון על טיעונים מוכרים מלפני עשור, שלפיהם הגז הוא דלק מעבר נקי, והציגו מצג שלפיו קיימות תוכניות ארוכות טווח למשק האנרגיה. בפועל הם התבססו על מסמכים כלליים וחסרי מעמד מחייב, הכוללים היתלות בטכנולוגיות עתידיות שטרם הבשילו, כמו תפיסת פחמן, או טכנולוגיות בעלות השלכות אקלימיות בעייתיות, כמו שימוש במימן “כחול”. המדינה אף שללה את חוות הדעת המדעית שהוגשה מטעם גרינפיס על היקף פליטות המתאן הצפויות מהמכרז, אך לא טרחה לבצע בדיקה עצמאית משלה. מתגובת משרד האנרגיה עלה כי אגף הגז והנפט במשרד האנרגיה – הגוף המופקד על פיתוח דלקים – אינו מתחשב כלל במחויבות להפחתת פליטות גזי חממה, ואינו רואה בכך חלק מתפקידו.
עצם הדיון בבית המשפט חשף בבירור את הפער בין מדיניות משרד האנרגיה לבין הצורך להתמודד עם משבר האקלים. השופטים התייחסו בכובד ראש לנחיצות בחינה רצינית של ההשלכות האקלימיות של מהלכים דרמטיים במשק האנרגיה, והדגישו את חשיבות מחויבותה של המדינה להסכם פריז. בנוגע למקבץ E – שטח שהוקצה לחיפושי גז ונפט במסגרת המכרז – ובעקבות היעדר התייחסות לרגישות האקולוגית שלו, הורה בית המשפט למשרד האנרגיה להגיש התייחסות עניינית לטענות בתוך 60 יום מרגע ההחלטה.
למרות שהעתירה נמשכה בסופו של דבר, לדיון שנערך היום יש חשיבות ארוכת טווח: הוא צפוי להשפיע על החלטות עתידיות של משרד האנרגיה ושל מועצת הנפט, ומאותת על כך שבית המשפט רואה בחומרה צעדים שאינם מתיישבים עם מחויבות ישראל להפחתת פליטות. עם זאת, בהיעדר חוק אקלים מחייב, היכולת לאתגר את חוסר הפעולה האקלימית של המדינה בבתי המשפט היא מוגבלת ביותר.
פסיקות תקדימיות בתביעות אקלים מסביב לעולם
תביעות אקלים מוגשות על ידי ארגונים בלתי ממשלתיים (ngo) וע"י אזרחים וקהילות כנגד חברות מזהמות וכנגד ממשלות שכושלות לעמוד בהתחייבויות האקלים שלהן. לעיתים עתירות אלו הינן בינלאומיות ומערבות מגוון בעלי עניין. ממשלות נתבעות על אי-נקיטת צעדים נאותים למלחמה בשינויי האקלים, אי עמידה בהתחייבויות ועל כך שהן אינן דואגות לשלומם ובריאותם של אזרחים, ובמיוחד לעתידם של הצעירים ברחבי כדור הארץ. חברות נתבעות על תרומתן הישירה והדרמטית לשינויי האקלים בשל הפקה, ייצור ושריפה של דלקים, הגורמים לפליטה מוגברת של גזי חממה. במקרים מסוימים, חברות נתבעות גם בגין הטעיית הציבור ובעלי המניות לגבי הסיכונים הקשורים לשינויי אקלים.
התוצאות של תביעות אקלים משתנות. חלקן מביאות לניצחון ברור של התובעים, בעוד אחרות נדחות. עם זאת, ההשפעה שלהן מתרחבת מעבר לכותלי בית המשפט. יש להן כוח להשפיע על דעת הקהל והמדיניות. לדוגמה, לאחר תביעה מוצלחת בהולנד הודיעה הממשלה על תוכניות לסגירת תחנות כוח פחמיות ולהפחתת פליטות. יתרה מכך, לתביעות אלו יכולות להיות גם השלכות כספיות על חברות, המחייבות אותן לשאת באחריות "המזהם משלם". ככל שגדל הסיכון בדיונים משפטיים, משקיעים עשויים להשקיע פחות בחברות שתורמות משמעותית לנזקי אקלים, ולהסיט את השקעותיהם לעבר תעשיות בנות-קיימא.
הבסיס החוקי לתביעות במרבית המקרים, מקורו בהסכם פריז שנחתם ב-2015, הסכם אקלים בינלאומי במסגרתו התחייבו 195 מדינות לנקיטת צעדים להגבלת ההתחממות הגלובלית. כתוצאה מכך החל גל חקיקת שינוי אקלים ("חוקי אקלים") במדינות שונות. חקיקה זו, כמו גם ההתחייבויות הבינלאומיות, מהווה בסיס חשוב עליו נשענות תביעות אקלים. עד כה הוגשו מעל 2000 תביעות אקלים במעל 40 מדינות.
נורווגיה
ב-18 בינואר 2024, פסק בית המשפט של אוסלו לטובת מספר ארגוני סביבה נורווגיים, בעתירה מנהלית שהגישו נגד המדינה. העתירה שהוגשה ביוני 2023 טענה כי המדינה הפרה את החוקה הנורווגית ואת הדרישות של בית המשפט העליון, בכך שלא ביצעה הערכה אקלימית טרם אישורם של שלושה שדות חיפוש גז ונפט חדשים בים הצפוני. עוד נטען כי טובתם של דורות העתיד לא נלקחה בחשבון בעת קבלת ההחלטה.
בית המשפט הדגיש את הכשלים שבוצעו בתהליך הבירוקרטי של אישור השדות לחיפושי גז ונפט, לרבות כשל בשיתוף ציבור ראוי. עוד ציינו השופטים כי פליטות גזי חממה הנובעות מהפקת דלקים הן בעלת השפעות משמעותיות, אשר נדרשות להישקל בתהליך קבלת ההחלטות על הפרויקט. בית המשפט אישר כי הממשלה הפרה את החוק בכך שלא ביצעה הערכה אקלימית לפרויקט, ובכך קבע כי ההחלטה המנהלית לאשר את אזורי החיפוש החדשים בים הצפוני איננה תקפה. בית המשפט הוציא צו האוסר על המדינה את מתן האישורים הנדרשים לפיתוח שדות גז אלו.
שוויץ
ב-9 לאפריל 2024, לאחר שמונה שנים של דיונים, פסק בית הדין האירופי לזכויות אדם לטובתן של 2500 נשים בגילאי 64 ומעלה משוויץ, וקבע כי הגנה מפני פגעי האקלים היא זכות אדם בסיסית. בית הדין קבע כי ממשלת שוויץ הפרה את זכויות האדם של הנשים המבוגרות, בשל חוסר נקיטה בצעדים לטובת התמודדות עם שינוי האקלים. באופן ספציפי, העתירה עסקה באחת ההשפעות הבריאותיות הנגרמות על ידי החרפת שינויי האקלים: העלייה בתכיפותם ובמשכם של גלי חום אינטנסיביים, אשר מציבה סיכון ממשי ומשמעותי לבריאות הציבור, ולבריאות של האוכלוסייה המבוגרת בפרט.
בעקבות הפסיקה, תידרש ממשלת שוויץ לעדכן את יעדי הפחתת הפליטות שלה, ככה שאלו יהיו בהתאמה עם הנדרש על ידי המדע. בית המשפט קבע כי שוויץ נכשלה במילוי חובותיה תחת הסכם האקלים. הרשויות השוויצריות לא פעלו בזמן ובאופן הנדרש, על מנת להטמיע כלים למיתון ההשפעות של משבר האקלים. בנוסף, שוויץ לא עמדה ביעדים שהציבה לעצמה להפחתת פליטות גזי חממה.
בית המשפט אמנם לא קובע מהי המדיניות הנדרשת על מנת לעמוד ביעדים, ומשאיר את טווח קבלת ההחלטות לממשלה, אך כן משרטט את הצעדים הנדרשים ממדינות על מנת לעמוד בשמירה על זכויות אדם בהקשר האקלימי: לרבות לוחות זמנים, מפות דרכים והצגת יעדים – בהתבסס על המדע העדכני והזמין אשר מתעדכן תדיר, ותוך מעקב אחר יישום מפות הדרכים באופן ראוי, עקבי ומדויק.
הבלוג נכתב על ידי דנה כהן, ראש תחום אנרגיה ואקלים בגרינפיס ישראל
