התפרצות הקרונה הביאה בבת אחת לירידה דרסטית בביקוש לנפט ברמה הגלובלית. התעופה המהווה כ-5% מהביקוש לפנט, משותקת. הגבלות תנועה משמעותיות על מיליארדי בני אדם הביאו לצמצום חסר תקדים בשימוש בכלי רכב ובפעילות תעשייתית וצרכנית. גם ביום שאחרי הקורונה, שאיננו יודעים מתי יגיע, הביקוש לנפט לא יחזור למה שהיה ערב המשבר נוכח מיתון כלכלי בינלאומי וצמצום צפוי בטיסות ובנסיעות מטעמים כלכליים ובריאותיים. ייתכן גם שמודלים חדשים שיאומצו יובילו לצמצום בצריכה, למשל יותר עבודה מהבית ומפגשים דרך המסך לצורכי לימודים, תעסוקה, פנאי ועוד. לפי הערכת סוכנות האנרגיה הבינלאומית מתחילת חודש מרץ, השימוש בנפט ב-2020 יהיה במגמת ירידה, ובמקום לגדול ב-825,000 חביות ליום הוא יקטן ב-90,000 חביות ליום בהשוואה לשנת 2019. נוסף על כך, היות והנפט שלא נמכר נאגר, קיים חשש שלא יישאר מקום לאפסן אותו והדבר מוביל לירידה נוספת במחירו.
בעוד התעופה והתחבורה נסמכות על נפט, חברות הגז מושקעות בעיקר בחשמל, שהביקוש אליו נמשך. חברות הגז צפויות להמשיך בפעילות מוגברת בשנים הקרובות על אף משבר הקורונה. גם משבר האקלים לא מביא לצמצום המיוחל בתלות בגז, ומדינת ישראל היא דוגמא לכך לצערנו. המודעות הציבורית המתרחבת לפגיעה הקשה שיש לדלקים הפוסיליים על זיהום האוויר שאנו נושמים ועל פליטות גזי חממה עדיין נתונה פעמים רבות תחת הרושם המוטעה כי הגז הוא "טבעי" ועל כן יש לאמץ אותו כתחליף.
יחד עם זאת, גם לחברות הגז ישנן סיבות לדאגה. שוק האנרגיה – הכולל דלק, פחם וגז – ערב משבר הקורונה הוא שוק שעובר שינויים מואצים בצל משבר האקלים ולו שלושה מאפיינים: הוא במרוץ נגד הזמן לצמצם את החרפת משבר אקלים הנגרמת כתוצאה משריפת דלקים פוסיליים; אנרגיות מתחדשות הופכות להיות כלכליות הרבה יותר משריפת נפט, פחם וגז; והשקעות בחברות אנרגיה מזהמת הופכות להיות סיכון כלכלי הולך וגובר.
שריפה של גז, נפט ופחם מהווה שני שלישים מסך פליטות גזי החממה. כעשרים חברות האנרגיה המזהמות ביותר בעולם אחראיות לכשליש מפליטות גזי החממה של האנושות. לכן המאבק במשבר האקלים דורש בראש ובראשונה מעבר אנרגטי (energy transition) שמשמעו להשאיר את הפחם, הנפט הגז בתוך האדמה ולשנות את האופן שבו מנוהל משק האנרגיה: לנקוט במהלכים שיביאו לחיסכון בהיקף צריכת האנרגיה, ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים, בעיקר שמש ורוח בתוספת כושר אגירת אנרגיה כמאפשר לספק חשמל נקי גם כשאין שמש או רוח.
בעשור האחרון הורחב היקף ההשקעות באנרגיות מתחדשות והמחיר שלהן הלך וצנח בצורה חדה. בחמש השנים האחרונות חלה צניחה של 7% בשנה במחיר יחידת חשמל מרוח, וירידה של 13% בשנה במחיר יחידת חשמל משדה של פאנלים סולאריים. אנרגיה מתחדשת הופכת להיות כדאית יותר מאנרגיה פוסילית ובמדינות שונות בעולם, ובכללותן בישראל, ישנה כדאיות כלכלית גם אם לוקחים בחשבון תוספת של כושר אגירה לאספקה סדירה של חשמל לאורך כל ימות השנה. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לנקודה שבה ישתלם לפרק תחנות כוח קיימות המונעות על ידי גז ופחם ולהחליף אותן ביחידות המפיקות אנרגיה משמש ומרוח. למרות התפתחויות חיוביות אלו, ממשלת ישראל ממשיכה במהלכים להקמת תחנות כוח מבוססות גז ולהגברת התלות בתאגידים המפעילים את מאגרי הגז.
החרפת משבר האקלים והמודעות אליו מחד וצניחת המחיר של אנרגיות מתחדשות מאידך הופך את ההשקעה באנרגיות מזהמות כמו גז, נפט ופחם לכדאית פחות ואף לסיכון כלכלי. המשקיעים מבינים שאנחנו קרובים יותר מתמיד לנקודה בה תהיה נסיגה מאסיבית של הון מחברות אנרגיה. משבר הקורונה מסייע לקרב בצעדי ענק את סיום עידן הנפט: ערך המניה של ענקית האנרגיה הצרפתית טוטאל צנח ב-50%, שברון מקטינה הוצאות באופן דרסטי, העובדים של חברות הנפט עצמם אף הם נפגעים מנגיף הקורונה וחברות רבות צפויות להתמזג או להיסגר, בין השאר חברות של פצלי שמן שלא יכולות להתחרות בשל מחיר ההפקה הגבוה. מה שצפוי לקבוצת דלק וחברות נוספות הוא המשך הצניחה, וחבילת חילוץ מטעם הממשלה יכולה למנוע או להאט אותה.
