מנהל הסניף הישראלי
מוציאים מתוק ממר בשנה החדשה
בכל שנה אנחנו מאחלים "שנה טובה ומתוקה", ותוהים על פשר הביטוי. לא מספיק ששנה תהיה טובה, למה היא צריכה להיות גם מתוקה? התשובה המקובלת מבחינה בין מטרה לדרך: שנה טובה, משמעה שנשיג דברים טובים, ושנה מתוקה – שהדרך להשגתם תהיה מתוקה.
איפה מצאנו את המתיקות בשנה שחלפה? טעם המרירות, שעוד לא פג מפינו, הולך ומתגבר בשנים האחרונות. במיוחד הוא מגרד את השחקים מאז ה-7 באוקטובר. לעיתים אנו נדרשים למאמצים הולכים וגדלים כדי להוציא מתוק ממר, כמו אדם שאוכל שוקולד 85%.
ובכל זאת, גם הפעם, שנה טובה ומתוקה עדיין אפשרית. זה תלוי גם בנו, בנו ובהתמדה שלנו להתחבר ולממש שתי מילים: עשייה ותקווה.
אל מול מציאות מאתגרת מבית ומחוץ, אל מול עוולות סביבתיות, אשר מתגברות בעיתות מלחמה, משבר אקלים שלא נעלם אלא הולך ומחריף ואל מול מציאות ביטחונית מאתגרת כל כך – העשייה מפיחה תקווה, עשייה מייצרת שינוי, עשייה מעצבת מציאות. ככל שהמרירות מתגברת, כך נדרשת העשייה להיות פורצת דרך יותר ויותר.
זה מה שמנחה אותנו בגרינפיס ישראל, על כלל קהילת העובדות, העובדים, המתנדבות והמתנדבים שלנו.
נייחל שנצליח להפוך את השנה הבאה לטובה יותר, לא משנה אל מול אלו אתגרים נתמודד, ושתמיד נהיה מאלה שמוסיפים מתיקות לעולם, מתוך עשייה של חמלה ותקווה.
ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל
מה תרצו לאחל לשנה החדשה?
דרך מצוינת לקבל את פני השנה החדשה ולאחל זה לזה את הדברים הטובים ביותר שאפשר, היא להיכנס לקישור הבא ולכתוב לנו בשלוש שורות או בשלוש מילים מה האיחולים שלך לשנה החדשה.
בשבוע הבא נעלה את הברכה המשותפת של כולנו
לכתיבת ברכה מקורית, מוזמנים למלא כאן:
מצמיחים תקווה ביחד
מובילי תחום בגרינפיס ישראל
להחזיק תקווה, להישאר בעשייה, משימה שגם לאופטימיסטים ביותר שבינינו נהייתה מאתגרת בתקופה הזו. אנו חיים בתקופה של הרבה ייאוש ותחושת חוסר אונים. משבר האקלים שהולך ומתגבר, הסכסוך והמלחמה העקובה מדם, האלימות הגוברת, וחוסר הוודאות בנוגע לעתיד.
לפני שבועות בודדים התבשרנו שהלחץ שלנו ושל ארגוני סביבה נוספים הצליח לעצור לעת עתה את ביטול מדיניות 'אפס סיכון', מהלך שהיה אמור לאפשר לקצא"א להרחיב את שינוע הנפט דרך ישראל ובכך לסכן את התושבים והסביבה. זהו ניצחון קטן, אולי אפילו זמני. ויש קושי בימים אלו לחגוג ניצחונות קטנים. כמו בהרבה מההישגים בתקופה זו, מרגיש כאילו גם כשמצליחים במאבקים נקודתיים, בתמונה הרחבה אנחנו מפסידים.
אך גם בתקופות כאלו, ואולי אפילו דווקא בהן, אנו נדרשים לזכור שייאוש הוא לא תוכנית פעולה, ושתקווה היא לא פריווילגיה. אנחנו נדרשות ונדרשים להחזיק את הרגשות הקשים – את תחושת חוסר האונים, הדיכאון והייאוש, לכבד אותם ולתת להם מקום, אך לנסות להבין איך אותם רגשות קשים יכולים להפוך ולהיות המנוע שלנו לפעולה, לתקווה, לשינוי. הרי בשביל לשנות משהו – צריך לתת לו תשומת לב. זו לא משימה פשוטה.
ד"ר ג'ואנה מייסי, פילוסופית אקולוגית, בודהיסטית ומומחית לתאוריית מערכות כלליות ואקולוגיה עמוקה פיתחה שיטה הנקראת – ׳העשייה שמחברת מחדש׳. בספרה, Active Hope, היא כותבת שלמילה "תקווה" ניתן לייחס שתי משמעויות שונות.
המשמעות הראשונה – Hopefulness – מתייחסת לתקווה כאמונה וביטחון שתוצאה מסוימת שאנו מצפים לה תתרחש. האמונה והביטחון הללו מגבירים בנו את המוטיבציה, ומעודדים אותנו לפעול. אם אנו זקוקים לסוג כזה של תקווה לפני שאנו מתמסרים לפעולה או למאמץ כלשהו, מה יקרה במצבים בהם אנו מעריכים שיש סיכוי נמוך בלבד (אם בכלל) לכך שהתוצאה שאנו מצפים לה אכן תתרחש?
המשמעות השנייה – Desire – מתייחסת לרצון עז שמשהו מסוים יקרה. תקווה מהסוג הזה מגיעה עם מוכנות להיות במסע בכיוון רצוי, גם כשאיננו בטוחים אם זה אפשרי או עד כמה הסיכויים לכך גבוהים. במסע שכזה אנו מוכנים להתמסר לתהליך ולפעולות שחשובים לנו, בלי קשר למידת האמונה או הביטחון שלנו שאכן נגיע לתוצאה הרצויה.
תקווה פאסיבית משמעה לחכות שנסיבות חיצוניות יסתדרו או שנרגיש תקווה שתניע אותנו לפעולה. תקווה פעילה משמעה לקחת חלק פעיל בתהליך יצירת העולם שאנו רוצים לחיות בו. תקווה פעילה היא תרגול. ממש כמו אימון ספורטיבי, למידת שפה חדשה או נגינה על כלי. מייסי מציעה להסתכל על תקווה לא כמשהו שיש או אין לנו, אלא כמשהו שאנחנו מייצרים, שוב ושוב, כל פעם מחדש.
מעוז ינון, אשר איבד את שני הוריו ב–7.10, החליט לצאת למסע להשבת התקווה. התקווה לימים טובים יותר, התקווה לשלום אמיתי, לשוויון, צדק ושותפות. מעוז מדבר על כך שהקשר בין תקווה לעשייה הוא דו-כיווני. התקווה היא המקור והמוטיבציה לעשייה. אך לעיתים העשייה עצמה, גם במצבים קשים, היא זו שיוצרת בתוכנו את התקווה. כל פעולה שאנו עושים לכיוון החיובי, כל השתתפות שלנו ביוזמות המקדמות גם בימים אלו שמירה על הסביבה, על שלום וסובלנות, הם בראש ובראשונה פעולה של העצמת החוסן האישי שלנו, הוספת תקווה בנו ובאחרים, תקווה שתוביל בתורה לעשייה נוספת וכך הלאה.
במשנה במסכת אבות יש אמירה שלא מתייחסת ישירות לתקווה אך היא רלוונטית מאד לעניינו: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב', ט"ז).
כשמתחזקת התחושה שאני כל כך קטנה, מול העולם והבעיות הכל כך גדולות, כמה חשוב לזכור שלא הכל הכל מוטל על הכתפיים הקטנות שלנו. אך כן אנו נדרשים לשאול את עצמנו – מה החלק שלי? איפה אני יכולה לתרום?
אם כל אחד ואחת מאיתנו, האנשים שרוצים שינוי, נהיה מוכנים להיזכר, בצניעות, שכל מה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות זה את החלק שלו, ונעשה זאת בצורה הכי טובה שביכולתנו, אין ספק שהמצב של העולם ייראה טוב יותר.
"הלב שנשבר לרסיסים מכיל את העולם כולו" | ג'ואנה מייסי.
עכשיו הזמן לעזור לכדור הגדול ב-5 ש"ח לחודש בלבד!
(תיעוד: רועי גליץ, שגריר גרינפיס ישראל)
הרבה דברים קורים אצלנו בתחום המאבקים הסביבתיים, ולך יש הזדמנות לקחת בהם חלק ולעזור לנו להגן על כדור הארץ, הסביבה והבריאות של כולנו – המשימה החשובה ביותר לקיומנו.
מעגלים רבים כבר הצטרפו לשורותינו והם מעתה חברים בארגון גרינפיס. עכשיו זה הזמן להצטרף אליהם!
באמצעות העיגול הקטן של האגורות שלכם לשקל הקרוב, תוכלו לסייע לפעילות שלנו להתקיים ולהתרחב.
לדוגמה: קנית ב-9.80 ₪? שילמת 10 ₪ ותרמת לגרינפיס ישראל 20 אג’! סכום התרומה הממוצע לחודש עומד על 5-3 שקלים בסך הכול.
התרומה שלך תסייע לנו לקיים מחאות ומאבקים פרלמנטריים ומשפטיים, לקדם מחקרים, לחשוף שקרים, להגיש תביעות משפטיות, לבצע פעולות מחאה, אקטיביזם סביבתי ועוד, למען בעלי החיים שלא יכולים להשמיע את קולם ו- למען כולנו.
תרומה לגרינפיס ישראל מוכרת ברשויות המס בישראל ובארה״ב
לקבלת כל העדכונים שלנו למייל
