כאשר מתבוננים נכוחה על בעיית הפלסטיק העולמית מבינים שאין כל סיכוי לפתור אותה ללא התייחסות לשורש הבעיה – כמויות הפלסטיק העצומות שמיוצרות בעולם כבר היום, ואשר עתידות לשלש את עצמן עד 2060.
הימנעות מהתייחסות באמנת הפלסטיק למגבלות על כמויות הייצור היא בדיוק המטרה המרכזית ששמו לעצמן חברות הדלקים, תעשיות הפטרוכימיה, והמדינות המרוויחות מהן. הן יודעות שכל עוד לא מגבילים את הייצור הם יוכלו לשלש את ייצור הפלסטיק ולהמשיך להציף את השוק.
הנושא אכן מורכב וסבוך ודווקא בגלל זה הוא חייב לעלות כבר עכשיו לשולחן הדיונים בדרישה של כמה שיותר מדינות.
כלכלת פלסטיק בת קיימא היא אפשרית. אך היא חייבת להיות תחת רגולציה, בראש ובראשונה לגבי כמויות הייצור של הפלסטיק הבתולי אשר מתוכנן לשלש עצמו עד 2060.
במסמך זה אנו מראים את הכיוונים בהם על האמנה לצעוד ואנו קוראים למדינת ישראל להצטרף ליתר המדינות אשר כבר קוראות להגביל את ייצור הפלסטיק ולהציף זאת בקול רם וצלול כחלק מרכזי ממדיניותה של ישראל בנושא אמנת הפלסטיק.
