רוצה לדעת עוד?
אני רוצה לעזור ×

הלוויתן שנפלט לחופינו בעיצומו של אסון אקולוגי כבד בים עורר התרגשות גדולה בישראל, אף שנשלל הקשר לזיהום הזפת. הופעת לווייתנים מזן לוויתן מצוי, השני בגודלו בעולם, באגן המזרחי של הים התיכון הוא אירוע לא שכיח המספק לנו הצצה נדירה אל תוך עולמם הקסום של ענקי המים.

לוויתנים הם יונקים, בדיוק כמונו. הם נושמים אוויר, דמם חם והם מולידים צאצאים אותם הם מניקים ומגדלים באהבה. הם מלאי יופי, חסד, מיסתורין ותבונה, הם שרים, משחקים, מתאבלים ומשתפים פעולה זה עם זה אבל איכשהו, כשאנחנו מדברים על לווייתנים, רוב המילים שעולות לנו לראש נוגעות לכמה שהם גדולים: ענקי, כביר, אדיר, עצום, הכי-גדול-מעולם. אנחנו מודדים אותם על ידי השוואה לאוטובוס קומותיים, מספר פילים ומשווים אותם לדינוזאורים. ובאמת, איך אפשר לתפוס את החיה הכל כך מיוחדת הזו, שחלק ממיניה הם היצורים הגדולים והמרהיבים ביותר שהיו אי פעם על הפלנטה? כ-90 מינים שייכים למשפחת הלווייתנאים המתחלקת ללווייתנים ודולפינים. רובם המכריע חי באוקיינוסים ומספר מיני דולפינים חיים במים מתוקים. גילויים של מינים רבים במשפחה הוא יחסית חדש וממשיך גם היום. מינים לא מוכרים שהתגלו בחופה הדרומי של ארה"ב, באלסקה ובניו מקסיקו הם רק חלק מהמינים החדשים שממשיכים להתגלות הודות לאמנות בינלאומיות האוסרות על ציד לווייתנים, המסייעות לאוכלוסיות לווייתנים בכל העולם להתאושש מסף ההכחדה אליו הביא אותן האדם. 

היסטוריה עקובה מדם 

ממצאים ארכיאולוגים מצאו כי ציד לווייתנים מתרחש כבר 5000 שנה, החל מ-3000 לפנה"ס. חברות שבטיות כמו האינואיטים, שצדו בים הארקטי, היפנים בצפון האוקיינוס השקט והבאסקים באוקיינוס האטלנטי צדו אז, וחלקן עד היום, לווייתנים שהתקרבו אל החוף, אותם קל היה לתפוס והשתמשו בחניתות מורעלות, צילצלים, רשתות וחבלים. בימי הביניים והרנסאנס, הלכה וגברה הפופולריות של ציד לווייתנים ובאמצע המאה ה-17, אז הפכה התעשייה לשוק משגשג בו מתחרות מעצמות קולוניליסטיות באירופה ואמריקה, כבר פחת מספר הלווייתנים בקרבת חופי האוקיינוס האטלנטי במידה כזו, שספינות הציד נאלצו להעמיק אל שאר ימות העולם ובניהם הים הארקטי ואנטרקטיקה. הודות לטכנולוגיה משופרת וקטלנית יותר, ציד לווייתנים הגיע לשיאו לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הקטלנית מכולם. מדענים מעריכים כי יותר לווייתנים ניצודו בעשורים הראשונים של המאה ה-20 מאשר בכל 4 המאות שקדמו לה, יחד, והערכה של מספר הלוויתנים שניצודו במהלך המאה ה-20 עומדת על כמעט 3 מיליון בהערכת חסר. אוכלוסייתם של חלק ממיני הלווייתנים הצטמצה בכ-90% וסביר להניח כי ציד תעשייתי פראי הביא להכחדתם המלאה של אחרים. 

רק ב-1946 התעורר העולם להבין כי יש בעיה, אז הוקמה הועדה הבינלאומית לציד לווייתנים ומטרתה למנוע ציד יתר אולם הרגולציות שהשיתה היו רופפות והמכסות המותרות היו גבוהות. מספרי הלווייתנים המשיכו לצנוח. ב-1964 קמה ועדת ביולוגים עצמאית שהתריעה כי אוכלוסיית הלווייתנים הכחולים בהמיספרה הדרומית עומדת בפני הכחדה מוחלטת וכי נותרו מהם רק 2000 פרטים. 10 שנים מאוחר יותר, עמד מספרם על 360. אף על פי שב-1971 אסרה ארה"ב על ציד לווייתנים בשטחה וב-1979 ו-1994 הוכרזו שמורות מוגנות ללא ציד, הצעד המשמעותי ביותר לשימור הלווייתנים היה חתימת האמנה הבינלאומית שאוסרת על ציד לווייתנים שנכנסה לתוקף ב- 1986, לאחר לחץ ציבורי מסיבי וקמפיינים של ארגוני סביבה דוגמת גרינפיס. יפן, נורווגיה ואיסלנד אינן מכבדות את האמנה ולפחות 32,000 לווייתנים ניצודו מאז כניסת האמנה לתוקף. קשה מאוד לאמוד את מספרם המדוייק של הלוויתנים היום אך לפי הערכות, ממספרם טרם תחילת הציד התעשייתי נותרו 25% בלבד.

שותפים מפתיעים לבקרה האקלימית

על אף גודלם העצום ומיקומם בראש המערכת האקולוגית בים, קשור גורלם של הלוויתנאים דווקא בגורלם של היצורים הקטנים ביותר המצויים בתחתיתה – הפיטופלנקטון. הפיטופלנקטון הם יצורים מיקרוסקופיים, מיקרו אצות וקבוצה מגוונת של יצורים חד-תאיים ובניהם חיידקים, המסוגלים לבצע פוטוסינתזה. הם מהווים הבסיס לכל החיים בים בהיותם מקור הזנה ליצורים קטנים מהם ניזונים יצורים גדולים יותר אבל לפיטופלנקטון תפקיד מפתח במערכת נוספת, חיונית לא פחות – מעגל הפחמן. הפיטופלנקטון אחראים על קליטת כ-37 מיליארד טונות של פחמן דו חמצני מהאטמוספירה בכל שנה – כ-40% מפליטות הפחמן ופי 4 מיערות הגשם באמזונס. במקביל הם פולטים כ-50% מהחמצן שאנו נושמים. 

ומה בין לווייתני המעמקים ליצורים מיקרוסוקפיים החיים על פני המים? הלווייתנים ניזונים בעומק הים, פעמים רבות באיזורים החשוכים של האוקיינוס. לאחר מכן, הם חוזרים אל פני המים, היכן שיש אור ופוטוסינתזה יכולה להתקיים, כדי לנשום ולהטיל שתן וזרם אדיר של צואה עשירה בחנקן וברזל, נוטריינטים הנדירים בשכבה העליונה של המים. אלה בדיוק חומרי התזונה להם הפיטופלנקטון זקוק. יותר לווייתנים – יותר פיטופלנקטון. יותר פיטופלנקטון – יותר פחמן הנספג מהאטמוספירה ויותר בעלי חיים בים. זוהי דוגמה נוספת ומרהיבה לתבונתה האדירה של מערכת אקולוגית, בה לכל פרט התפקיד שלו בשמירה על איזון המערכת כולה.  

בעוד שהלוויתנים אחראים למעשה על קיומה של כלל המערכת האקולוגית בים ועל ספיחת הפחמן המכריעה של הפיטופלנקטון, מסת גופם האדירה מהווה גם היא אגן פחמן יקר ערך מאין כמוהו. לווייתן יחיד סופח בגופו 33,000 ק"ג של פחמן דו חמצני לאורך חייו, כמות שוות ערך ל – 1500 עצים בוגרים אולם בניגוד לעצים הדורשים שטח יבשה מתאים, באוקיינוסים יש שפע של מקום – היכן שפעם שחו 4-5 מיליון לווייתנים. הרקמות העשירות בשומן וחלבון, עורמות בתוכן טונות של פחמן ועם מותם, הם צונחים לקרקעית הים ומוציאים את הפחמן האגור בהם ממחזור הפחמן האטמוספרי למאות ואף אלפי שנים. אוכלוסיית הלווייתנים ההיסטורית, ספחה בכל שנה עשרות מיליוני טונות של פחמן – אם נאפשר לאוכלוסיות הלווייתנים לחזור ונשמור עליהן מכל משמר, לא רק שנאפשר למערכות האקולוגיות בים להתאושש, להתחזק ולהתייצב, גם נשקם אגני פחמן בעלי תרומה גדולה למאמץ לייצב את האקלים

הטבע עושה את שלו – אם רק מניחים לו
לווייתנים עדיין ניצודים וחלק מהמינים, כמו הלווייתן הכחול, עדיין נתונים בסכנה. מלבד ציד, הם מתמודדים עם מגוון איומים אנושיים הנובעים מתיעוש האוקיינוסים – רעש ימי, זיהום פלסטיק וכימיקלים, התנגשות עם ספינות, רשתות דיג, הרס בתי גידול ושינויי האקלים. ובכל זאת, חזרתם של הלווייתנים מסף הכחדה היא הדגמה מופלאה לטוב שקורה כשממשלות עומדות יחד ומגינות על האוקיינוסים הגלובליים: בזכות הרגולציה הבינלאומית, מחקרים עדכניים מראים שאוכלוסיית הלווייתנים גדולי הסנפיר חזרה לכ-93% מגודלה המקורי. זוהי עדות מרגשת ליכולתם של הטבע וחיי הבר להשתקם, אם רק מניחים להם.

שיתוף פעולה גלובלי נדרש עכשיו מחדש, ובדחיפות – שמורות ימיות מוגנות ב-30% לפחות משטחי המים בעולם, תאפשר למינים ימיים להתאושש ולטבע הימי לשגשג מחדש. ספינת גרינפיס ה"ארקטיק סאנרייז", שייטה לאוקיינוס ההודי על מנת לתעד את האיומים מולם ניצבים האוקיינוסים שלנו וללחוץ על ממשלות העולם להגן עליהם. הצטרפו ל-3.5 מיליון איש ואישה ברחבי העולם והוסיפו את הקול שלכם לשמירה על הלווייתנים ועל האוקיינוסים המהווים להם בית.