כל האמת על אופנה מהירה
רגע לפני הבלאק פריידי, אנו כאן כדי להזכיר שמודל הצרכנות הליניארי, ובפרט תעשיית האופנה המהירה, המאופיינת בייצור המוני של בגדים זולים באיכות ירודה, נחשבים כיום לאחד הסקטורים המזהמים ביותר בעולם. הנזקים הסביבתיים החמורים, והעוולות החברתיים, החמורים לא פחות, של תעשיית האופנה המהירה, אינם תוצר לוואי מצער אלא נובעים באופן ישיר מהמודל העסקי לאורו היא פועלת. מודל זה מתמקד במקסום הרווחים של החברות ובעלי המניות על ידי שיווק אגרסיבי, במקביל לצמצום הוצאות הייצור, על חשבון תנאי העובדים ועמידה בסטנדרטים סביבתיים מינימליים. באופן זה, מתאפשר לתאגידי האופנה לייצר עשרות קולקציות חדשות של בגדים זולים בכל שנה, ולהחדירן לשוק, תוך שימוש בפרקטיקות שיווק מניפולטיביות וקידום תרבות רעילה של צרכנות יתר. קראו על כך עוד בבלוג חדש שלנו באתר.
על המשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות באופן מיידי על פסולת טקסטיל
גרינפיס קורא למשרד להגנת הסביבה לקחת אחריות באופן מיידי על זרם פסולת הטקסטיל, להקצות תקן שיהיה אחראי על כך ולהתחיל מיד באיסוף נתונים ובגיבוש מדיניות. יש להפסיק את הטעיית הציבור ולהתקדם לקראת שינוי עומק בכלכלת הבגדים בישראל, הכולל קידום מודלים מעגליים לטיפול בבגדים משומשים והפחתה משמעותית בצריכת האופנה. השינוי הוא חיוני ואפשרי: באיחוד האירופי ובמדינות נוספות בעולם, עוסקים בכך בימים אלה, וזה בדיוק הזמן להתחיל להניע זאת גם פה בישראל.
דיונים גורליים בדרום קוריאה על עתיד משבר הפלסטיק
סבב הדיונים האחרון והקובע על אמנת הפלסטיק הבינלאומית נפתח השבוע בבוסאן בדרום קוריאה. זוהי הזדמנות היסטורית להתחייבות של כלל מדינות העולם לשינויים מרחיקי לכת בכלכלת הפלסטיק, מתוך הבנה שמשבר הפלסטיק הינו אחד המשברים הסביבתיים והבריאותיים הגדולים ביותר של העת הזו, ורק מאמץ בינלאומי משותף יוכל להביא לשינוי משמעותי. גרינפיס, יחד עם ארגוני סביבה נוספים, הגיש השבוע לבאי הוועידה עצומה, עליה חתמו כ-3 מיליון איש (מתוכם כמאה אלף ישראלים!). יחד אנו דורשים אמנת פלסטיק חזקה, שתיתן מענה לבעיות השורש, ובראשן – הכנסת יעדים בעלי חשיבות קריטית לצורך צמצום ייצור הפלסטיק הראשוני. אין די בכך שהאמנה תתייחס רק לפסולת
הפלסטיק ולהרחבת יכולות המיחזור. כבר כיום, כמות הפלסטיק המיוצרת בעולם עולה בהרבה על יכולות האיסוף והמיחזור, והערכות מדברות על שילוש כמות ייצור הפלסטיק עד 2060. מיחזור לבדו לא יציל אותנו ממשבר הפלסטיק ואין מנוס מלהגדיר יעדים שאפתניים לצמצום הייצור הראשוני. פעילי גרינפיס בקוריאה גם הגיעו לזירת הדיונים והניפו דגל עצום ועליו מתנוססת עין, המורכבת מאלפי דיוקנאות של אנשים מכל רחבי העולם, הדורשים לסיים את עידן הפלסטיק. זאת, כדי לשלוח מסר אסרטיבי למנהיגים: העולם מסתכל עליכם – אמנה חלשה היא אמנה כושלת!
220 לוביסטים מהתעשייה הפטרוכימית ינסו להכשיל את האמנה
כמובן שיצרניות הפלסטיק, מהתעשייה הפטרוכימית מציבות מכשולים רבים להצלחת הדיונים והמאמץ הבין-מדינתי. ניתוח של המרכז הבינלאומי למשפט סביבתי (CIEL), חשף כי בסבב הדיונים הנוכחי בדרום קוריאה נוכחים 220 לוביסטים של חברות דלקים וכימיקלים. זהו המספר הגבוה ביותר מכל סבבי הדיונים עד כה של לוביסטים. הניתוח חושף תעשייה נואשת שמוכנה להקריב את כדור הארץ ולהרעיל את ילדינו, כדי להגן על רווחיה. אסור שתעשיית דלקי המאובנים והחברות הפטרוכימיות, בסיוע קומץ מדינות חברות, יכתיבו את התוצאה הסופית של המשא ומתן הקריטי הזה. הציוויים המוסריים, הכלכליים והמדעיים ברורים: עד סוף השבוע, המדינות החברות חייבות לספק הסכם גלובלי להתמודדות עם משבר הפלסטיק, המתעדף בריאות לבני האדם ועולם שניתן לחיות בו על פני תשלומים למנכ"לים. ישנה תמיכה ציבורית רחבה להסכם חזק, שיפחית את ייצור הפלסטיק וישים סוף לשימוש בפלסטיק חד-פעמי.
ועידת האקלים הסתיימה בתוצאה לא מספקת
בסוף השבוע האחרון הסתיימה ועידת האקלים ה-29 של האו"ם, שהתקיימה בבאקו, אזרבייג'ן, בה התכנסו נציגי מדינות העולם לדון בפעולות דחופות, הנדרשות למאבק במשבר האקלים. הוועידה הסתיימה באישור יעד מימון אקלים חדש בגובה 300 מיליארד דולר עד 2035 – כרבע בלבד מהסכום הנדרש, שאינו מספק את הצרכים הקריטיים של המדינות המתמודדות עם השפעות האקלים ההרסניות. לשם השוואה, תאגיד הדלקים "אקסון מובייל" גרף לבדו רווחים של 344 מיליארד דולר בשנת 2023. מימון זה, שבמקום להתבסס על מענקים ציבוריים עשוי להסתמך על הלוואות ומקורות פרטיים, מותיר את המדינות הפגיעות ביותר לשינויי אקלים ללא המימון הציבורי שהן זקוקות לו, ונותן לתעשיות המזהמות פטור מעיקרון "המזהם משלם".
מנגד, הפתרונות המוצעים למימון נשענים על מנגנונים מעוררי מחלוקת, כמו מנגנון "קיזוז פחמן", כלי המאפשר למדינות ולחברות לקזז את פליטות גזי החממה שלהן באמצעות מימון פרויקטים במדינות אחרות (אנרגיה מתחדשת, ייעור, שמירה על יערות ועוד). הבעיה עם מנגנון זה, שהוא אינו מבטיח הפחתת פליטות אמיתית, ולמעשה, מתמרץ את המשך הזיהום. למרות זאת, הושגו בוועידה הסכמות על יישום המנגנון, תוך קריאה להבטיח שקיפות ושיפור באמינות הקרדיטים. בנוסף – ההתקדמות, שהושגה בוועידה הקודמת בדובאי בקריאה ל"מעבר" מדלקי מאובנים (פוסיליים), נבלמה בשל השפעת הלובי של חברות הדלקים, ולא הושגה הסכמה משמעותית בנושא.
על אף הקשיים והביקורת, בוועידה נשמרה האפשרות לפתח מפת דרכים להעלאת מימון האקלים עד לוועידה הבאה באמזונס, ברזיל (COP30), במסגרתו יוכלו מדינות לדרוש לכלול את עיקרון "המזהם משלם" כחלק מרכזי במאבק למימון נזקי האקלים וצדק סביבתי. המאבק נמשך, וכעת יותר מתמיד, גרינפיס, ביחד עם ארגוני התנועה הסביבתית בעולם, ממשיך להיאבק למען עתיד צודק ובר-קיימא.
ועידות וחוקי אקלים: האם להחרים?
ועידות וחוקי אקלים: האם להחרים?
ועידת האקלים בבאקו הסתיימה השבוע ואיתה נחלנו עוד אכזבה. הפעם מדובר בכסף, ליתר דיוק, מימון. אחד המנגנונים המשמעותיים לבלימת משבר האקלים, הוא גיוס כספים כדי לעזור למדינות העניות ביותר להתמודד עם משבר האקלים, אם בפיתוח כלכלי המבוסס על מעבר לאנרגיה נקייה, האצת המעבר ובהסתגלות לשינויי האקלים המחריפים. לבסוף, הגיעו להסכמה על סכום של 300 מיליארד דולר בשנה עד 2035. המדינות הפגיעות העריכו כי נדרשים להן 1.3 טריליון וגם סין רצתה לפחות 500 מיליארד בשנה.
הכסף הזה, אם יגויס ויושקע בצורה נכונה, יעזור לאוכלוסיות הפגיעות ביותר, ודרכן לכולנו. אם נתרשל בעזרה לאוכלוסיות הפגיעות ביותר ברחבי העולם, הן לא יוכלו להישאר במקום מגוריהן וחלקן יהגרו למדינות הצפון הגלובלי. לכן, הדילמה היא לא האם להשקיע כסף – אלא איך להשקיע אותו: מי שלא ישקיע היום בסיוע להתמודדות עם משבר האקלים ובפיתוח כלכלי בר קיימא, ייאלץ להשקיע הרבה יותר מחר, בסיוע הומניטרי ובקליטת מהגרים. ומי שלא ירצה לקלוט אותם ישקיע בבניית חומות – שהן אות קלון לדורות.
הבעיה היא שאנחנו לא שם. היעד נמוך ממה שצריך ויתירה מזו, יש חשש כבד שכשאר היעדים, גם זה לא ממש מחייב. כניסתו של טראמפ לבית הלבן מעוררת בנושא הזה חשדות כבדים ובצדק. הגרסה הקודמת, "המתונה יותר", של טראמפ, כללה פרישה מהסכם פריז. מה מצפה לנו עכשיו?
כל הדברים האלה גם יחד, מייצרים תחושה לא קלה של מציאות שהיא גדולה מסך הרצונות והכשרונות שלנו. ואז נשאלת השאלה, אולי צריך לנטוש את הזירה של הסכמי האקלים? ואת הזירה הפוליטית בכלל ולהתרכז בעבודה קהילתית, כזאת שמשפיעה באופן ישיר וברור על המציאות ומיטיבה עם אנשים.
התשובה שלי היא שעדיפה ועידת אקלים ״חצי כח״ על פני כלום, וכן, עדיף יעד גיוס של 300 מיליארד בשנה המתממש ב-50% על פני כלום.
אותה שאלה נשאלת לגבי חוק האקלים הישראלי, שמדשדש מזה שנים וזוכה לביקורת נוקבת מהתנועה הסביבתית בשל העדר שאפתנות ויותר מזה, מסורבלות יתר. מתי עדיף להחרים חוק אקלים כזה? בעיני התשובה פשוטה: אפשר להתפשר על חוק חלקי ולא נכון להחרים חוק אקלים בגלל שהוא לא טוב מספיק, למשל אם הוא קובע מחויבות מכל משרד ממשלתי למנות צוות שיעסוק במשבר האקלים בצורה ברורה אך לא קובע יעדים שאפתנים. מנגד צריך להחרים חוק חלש, כזה שלא יוביל לשום מקום משום שהוא נותן פתח למי שלא רוצה בקיומו לקבור אותו. מבחינה הזו, ההישג החלקי של באקו, שווה יותר, בינתיים, מהצעת חוק האקלים הישראלית החלשה.
ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל
השבוע מסביב לעולם
עכשיו הזמן לעזור לכדור הגדול ב-5 ש"ח לחודש בלבד!
(תיעוד: רועי גליץ, שגריר גרינפיס ישראל)
הרבה דברים קורים אצלנו בתחום המאבקים הסביבתיים, ולך יש הזדמנות לקחת בהם חלק ולעזור לנו להגן על כדור הארץ, הסביבה והבריאות של כולנו – המשימה החשובה ביותר לקיומנו.
מעגלים רבים כבר הצטרפו לשורותינו והם מעתה חברים בארגון גרינפיס. עכשיו זה הזמן להצטרף אליהם!
באמצעות העיגול הקטן של האגורות שלכם לשקל הקרוב, תוכלו לסייע לפעילות שלנו להתקיים ולהתרחב.
לדוגמה: קנית ב-9.80 ₪? שילמת 10 ₪ ותרמת לגרינפיס ישראל 20 אג’! סכום התרומה הממוצע לחודש עומד על 5-3 שקלים בסך הכול.
התרומה שלך תסייע לנו לקיים מחאות ומאבקים פרלמנטריים ומשפטיים, לקדם מחקרים, לחשוף שקרים, להגיש תביעות משפטיות, לבצע פעולות מחאה, אקטיביזם סביבתי ועוד, למען בעלי החיים שלא יכולים להשמיע את קולם ו- למען כולנו.
תרומה לגרינפיס ישראל מוכרת ברשויות המס בישראל ובארה״ב
לקבלת כל העדכונים שלנו למייל
