אני רוצה לעזור

פלישת ארבה בקניה. החמורה מזה 70 שנה.

בזמן שהסתגרנו בארץ ועקבנו אחרי נתוני ההידבקות בוירוס הקורונה ובנתוני האבטלה העולים, מיליוני בני אדם הושפעו משטפונות ענק באפריקה.  

לפחות תשע מדינות חוו הרס במימדים שמתואר כחסר תקדים מצד התושבים שחיים בהן. השטפונות בחודשים האחרונים הם המשך לגל השטפונות שהכה לפחות ב-16 מדינות ביבשת בנובמבר-דצמבר, אשר השפיעו על יותר משני מיליון בני אדם. השיטפונות הקשים מגיעים לעתים עד עשרה מטרים בנהרות ובאגמים ולשלושה מטרים בערים שכנות. הם גורמים לנזק אדיר: הם גובים חיי אדם, מזהמים מקורות מים, משמידים יבולי שדות, כפרים, שווקים, בתי ספר ומחנות פליטים (רוב מבקשי המקלט מאפריקה מוצאים מקלט במדינות אפריקאיות). גרינפיס באפריקה תיעדה חלק מהנזקים שנגרמו בקניה וברפובליקה המרכז אפריקאית.

הסיבות לשיטפונות מגוונות: חיסול היערות ברחבי היבשת ובמיוחד ביער הגשם באגן הקונגו, אשר מסלק את המכשול הטבעי להתפשטות של שיטפונות (ב-20 השנים האחרונות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בלבד חוסל שטח יער שהוא בערך פי 150 מהשטח של ברלין!); זיהום הפלסטיק החד-פעמי שמטנף גם את אפריקה בשנים האחרונות וחוסם דרכי ניקוז בערים; אבל יותר מכל, מזג האוויר הקיצוני קשור למשבר האקלים העולמי ולפעילות תעשייתית. 

עיקר הפעילות התעשייתית בעולם מתרחשת כמובן במדינות העשירות (מתוך 54 מדינות באפריקה, רק בודדות מהן מתועשות), אבל דווקא המדינות עם ההכנסה הנמוכה חוות את הנזקים החמורים ביותר משינויי האקלים. דו״ח של גרינפיס באפריקה כבר ב-2013 הסביר את הקשר בין שינויי האקלים לבין מזג האוויר הקיצוני ביבשת ובסרט בן 30 דקות תוכלו לצפות בתיעוד של השפעות התהליך המדאיג הזה על קהילות בקניה, דרום אפריקה ומאלי. מעבר לאנרגיות מתחדשות ולעתיד ניטרלי מבחינת פליטות גזי החממה הוא הדרך הבטוחה ביותר להפחית את שכיחותם ועוצמתם את אירועי מזג אוויר קיצוניים אלה ברחבי העולם ובאפריקה בפרט. זה גם הקמפיין המרכזי שאנו מובילים בדרום אפריקה, אשר עדיין תלויה בפחם מזהם לייצור אנרגיה. מפת הדרכים למעבר באנרגיה ירוקה במדינה המתועשת ביותר ביבשת כבר הוצגה ביוני אשתקד. זה מעבר הנדרש בכל העולם.

חלק מהשיטפונות האחרונים התרחשו בקניה, אוגנדה וסומליה, מדינות במזרח היבשת, היכן שמגיפה קשה של נחילי ארבה (קשה יותר מכל תיעוד שהיה בשבעים השנים האחרונות) התפשטה בשטחים אדירים ומציבה את האזור תחת משבר מזון חמור, אשר צפוי להתעצם ביחד עם המשבר הכלכלי שבא בעקבות וירוס הקורונה. זה מתווסף לסופות הציקלון ולבצורות שהולכות והופכות לשכיחות יותר עם עונות גשמים קצרות ואינטנסיביות יותר. על רקע זה, גרינפיס באפריקה מקדם בשנים האחרונות קמפיין לשינוי דפוסי הפקת וצריכת מזון, כולל מעבר לחקלאות אורגנית ואקולוגית ולהסתמכות גוברת על ייצור וצריכה מקומיים.

חשוב להבהיר שבניגוד למדינות עם תעשיה ומסחר מפותחים, ברוב חלקי אפריקה היכולת להתמודד עם משבר האקלים מצומצמת ביותר. כאשר שיטפונות קשים הכו בישראל בחורף האחרון, אף אחד מאיתנו לא חשש שהמדפים בסופרמרקטים יתרוקנו וידענו שאם אין תוצרת הארץ – נייבא מחו״ל. במקומות רבים באפריקה זה בלתי-אפשרי. כאשר שיטפונות או בצורת קשה מכה בהן, התוצאות הן רעב, ילדים שנאלצים לעזוב את בית הספר לטובת סיוע להורים, הגירה, סכסוכים אלימים והקצנה פוליטית ודתית. 

בעידן הקורונה ומשבר האקלים, ברור שבעיות רבות הפכו לגלובליות וכך צריכים להיות גם הפתרונות אליהם. אירועי מזג האוויר הקיצוני באפריקה, גם כשאינם תופסים מקום בולט בתקשורת העולמית, הם בהחלט בעיה מהסוג הזה. 

טל האריס הוא דובר המאבק לשמירה על היערות (גרינפיס אפריקה)