רוצה לדעת עוד?
אני רוצה לעזור ×

Seaspiracy, הסרט הדוקומנטרי החדש של נטפליקס שעלה למסכים בשבוע שבעבר, שולח אותנו לצלילה עמוקה אל הגורמים שמדרדרים במהירות את האוקיינוסים שלנו. 

הסרט, בבימויו של יוצר הסרטים הבריטי אלי טאבריזי, מלווה את מסעו בגילוי מחירה האמיתי של תעשיית הדיג והשפעתה על הים, ומה כולנו עומדים להפסיד במידה ונאפשר לתעשייה זו, להמשיך להשתולל ברחבי הכדור הכחול שלנו. 

לאחר שצפה בכל הזוועות – החל מציד לווייתנים, דרך מכמורות דיג תעשייתיות המנקות את תחתית הים וכלה בכריתת סנפירי כרישים וחוות דגים רוחשות כינים, טאבריזי מגיע למסקנה (אזהרת ספוילר!) כי האוקיינוסים בצרה גדולה והדרך היחידה עבורו לעשות משהו בנידון היא הימנעות מאכילת דגים ופירות ים. עם שרשראות אספקת דגה גלובליות, כה סבוכות ומפותלות אין, לשיטתו של יוצר הסרט, מזון בר קיימא מהים – והוא נשבע שלא לאכול ממנו יותר לעולם. 

Diver Joel Gonzaga of the the Philippine purse seiner 'Vergene' at work using only a single air compressor hose to the surface, in and around a skipjack tuna purse seine net, in the international waters of high seas pocket No1.

ראיתי את Seaspiracy – האם עלי להפסיק לאכול דגים כדי להציל את הים?

הסרט עורר כצפוי מחלוקת (שאינה דבר רע כשלעצמו), וכמו אחיו לז'אנר – Cowspiracy – הוטל ספק באמיתות חלק מהמידע המוצג בו. למרות זאת, Seaspiracy מעלה נקודות מהותיות ואין שום ספק שמצב האוקיינוסים שלנו בכי רע. אנחנו אמנם לא נעשה כאן בדיקת עובדות מלאה לסרט, אבל כן נרצה לאתגר את התפיסה הטוענת שהדבר הכי טוב שתוכלו לעשות עבור הים – הוא להפסיק לאכול דגים. 

בצפון הגלובלי, היכן שיש לנו גישה למגוון רחב של סוגי מזון שונים, על כולנו לצרוך פחות מוצרים מן החי: זה טוב יותר לכדור הארץ וזה טוב יותר גם לבריאות שלנו. אולם הבעיה עם הטענה שזה הדבר הכי טוב שבידינו לעשות, או שזו הדרך היחידה להציל את החיים בים, היא שזה פשוט לא מספיק. זה לא מספיק שחלק מאיתנו ישנו את הרגלי התזונה שלהם – אנחנו חייבים שינוי מערכתי עמוק, ואנחנו צריכים אותו עכשיו. 

בנוסף, הישרדותן של קהילות רבות ברחבי העולם, תלויה ונסמכת על דיג. לא כולם יכולים להרשות לעצמם להימנע מפירות הים ורבות מאותן קהילות, לוקחות מהים בהתאם לצרכיהן ולא יותר. איסור כולל על אכילת דגים יפגע באופן לא הוגן ולא פרופורציונלי באותן קהילות. תעשיית הדיג היא הרשע האמיתי בסיפור הזה, ולא אותם דייגים מסורתיים הדגים כדי להאכיל את משפחתם. 

רבים מאלה החיים בדרום הגלובלי, הם מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר בעולם, שמתמודדות עם מספר איומים חמורים במקביל, בהם משבר האקלים ודיג יתר – שניהם קטסטרופות שנגרמו בחלקן הגדול על ידי הצפון הגלובלי והפריבילגי. אם תוכלו להפסיק לאכול מהים, זה נהדר, אבל הכוח האמיתי שלנו הוא כשנעבוד יחד. אם נרצה לשנות דברים בקצב בו עלינו לשנות אותם, עלינו להפעיל לחץ על ממשלות העולם כדי לשנות אחת ולתמיד את האופן בו אנחנו נוהגים בים. לים אין את הזמן לחכות שכל אדם יעבור לטבעונות.

פתרונות גלובליים לבעיות שהועלו בסרט

לפתור בעיה גדולה כמו זו זה לא דבר קל, אבל בהחלט קיימים פתרונות המגובים על ידי מדענים המתריעים זה שנים על בריאותה המתדרדרת של המערכת הימית. מה שאנחנו צריכים כדי שפתרונות אלה יוטמעו וייושמו, הוא כוחם של ההמונים. אנשים כמוך וכמונו, המתאגדים כדי ללחוץ על הממשלות להגן על הים עבור כולנו. כך בדיוק עשינו זאת במאבקים רבים בהם ניצחנו בעבר.

הגנה על אזורי מפתח בים מפני דיג תעשייתי – אזורים הידועים כמסלולי נדידה, מוקדים חשובים של מגוון ביולוגי ונקודות השרצה והטלה – היא אחד מהפתרונות המשמעותיים ביותר על פי מדענים רבים, כדי להגן על הים מפני קריסה. אמנת הים הבינלאומית של האו"ם, תאפשר לנו להגן על 30% משטחי הים בעולם מפני דיג ואיומים נוספים ולאוקיינוסים להתחיל להתאושש. החדשות הטובות הן שאנחנו יודעים ששיקום הוא אפשרי ויתרחש בתוך עשורים בודדים, אם רק נפעל עכשיו. אנחנו בגרינפיס, קוראים מזה שנים ליצירת אמנה גלובלית להגנה על הים, החיונית היום יותר מאי פעם. אם אתם עושים דבר אחד עבור הים היום – הצטרפו לקמפיין הבינלאומי ליצירת שמורות ימיות מוגנות.

A shark is hauled into the hold of the Pedra da Grelo, a Spanish longliner targeting swordfish in the south Atlantic ocean. ` The Greenpeace ship Arctic Sunrise and crew are investigating distant water fishing fleet practices in the Mid-Atlantic during September and October 2019.

זה מתחיל במקומי

בישראל וברחבי העולם, תעשיית הדיג המסחרי גורמת לנזק נרחב בים על ידי פרקטיקות דוגמת דיג מכמורות  הגורף את תחתית האוקיינוסים, הורס בתי גידול, גורם להרג מינים חסר הבחנה ותופס מספר דגים הגבוה מיכולת הריבוי הטבעית של אותן אוכלוסיות. כפי שצויין ב-Seaspiracy, לכל אלה השלכות הרסניות על תפקוד הים – אגן הפחמן הגדול ביותר שלנו ובית לכ-80% מהחיים על הפלנטה. 

לא נוכל להילחם בשני המשברים הכרוכים יחד של האקלים והמגוון הביולוגי, אם לא נגן על הים שלנו, ניקח ממנו פחות ונפסיק לפגוע ביכולתו לספוח פחמן. אם כך, עלינו להציב לנו כמטרה את תעשיית הדיג המסחרי, ולדרוש מהממשלות להטיל עליה את מלוא האחריות לנזק הכבד לו היא גורמת. ההישרדות שלנו עצמנו, ושל כל החי והצומח על פני כדור הארץ, תלויה בים בריא. אם הים מת, אנחנו מתים איתו.

כבר שנים שאנחנו יודעים שלחברות דיג גדולות יש השפעה רבה על ממשלות הנוגעות לניהול ושימור הים וכבר שנים ברור לנו שהאופן בו אנחנו דגים, חייב להשתנות. אנחנו יודעים שתעשיית הדיג המסחרי נעזרת בלוביסטים המפעילים לחץ כבד על הממשלה כדי לצמצם רגולציה המגינה על הים, שומרת על מינים הנתונים בסכנה ודואגת לשלומה של המערכת הימית על פני אינטרסים תאגידיים.

לאסור על הדיג ההרסני ביותר

Fish in net on FU YUANG YU 361 Chinese fishing boat. Greenpeace is on tour in West African waters to address the problem of overfishing in the region.

על דיג מכמורות – טכניקת הדיג ההרסנית ביותר – להיאסר לחלוטין באיזורים בהם חיים אלמוגים המספקים בתי גידול ואת הבסיס לשרשרת המזון הימית. רשתות הענק של מכמורות הדיג ממוטטות ומשטחות את האלמוגים, תופסות אל תוכן את כל מה ששוחה באיזור, החל מדגים שאינם דגי המטרה, דרך אלמוגים וכלה בכרישים, צבי ים או דולפינים. בתי גידול שנהרסים מאבדים את תפקודם, ואינם יכולים לתמוך בחיי הים למשך עשרות שנים קדימה. בסרט, מצוטט הנתון המחריד הבא – דיג מכמורת משחית בכל שנה כמעט 16 טריליון דונם של רצפת האוקיינוסים, לעומת כ-100 מיליון דונם המושחתים בכל שנה ביבשה. השלכות אלה על המגוון הביולוגי הן ברורות אך רק בחודש שעבר פורסם כי דיג מכמורות גם אחראי לפליטות פחמן מקרקעית הים בכמות העולה על פליטות הפחמן מהתחבורה האווירית הגלובלית. דיג מכמורות לא רק מוחק מינים שלמים ומשמיד בתי גידול אלא גם מהווה הפרעה של ממש לאגן הפחמן החיוני עליו נסמכים כלל החיים על הכדור.

תעשיית הדיג חייבת לשאת באחריות

על תעשיית הדיג המסחרי לשאת באחריות למעשיה ונזקיה בים. אחת הנקודות המהותיות ביותר היא שקיפות ופיקוח שלא תאפשר הישנות של פשעי דיג. אמנם קיימים חוקים ותקנות המגבילים דייגים ומקומות וזמנים המותרים לדיג, אך ללא פיקוח עצמאי ובלתי תלוי, אין כל דרך לדעת האם החוקים והתקנות אכן נאכפים. שוב ושוב אנחנו רואים שאם תעשיית הדיג אחראית לדווח בעצמה על השפעות פעולותיה, היא לא מספרת את כל האמת. כדי להבטיח את ההגנה על הים ולמנוע מצב בו התעשייה ממשיכה לפעול במחשכים, רחוק מהעין והלב, על כל כלי הדיג המסחריים להיות מצוידים במצלמות שתוכנן נגיש וזמין לגופים מפקחים עצמאיים.

ציוד רפאים קטלני

תנועת האנטי-פלסטיק הסביבתית פורחת בחמש השנים האחרונות יותר מתמיד, ומנגישה למיליונים בני אדם את האלטרנטיבות לשימוש בבקבוקי פלסטיק, שקיות, אריזות וכלי אוכל חד פעמיים. איסור על שימוש בפלסטיק חד פעמי הכרחי לעצירת זרם האשפה שנכנסת אל הים אולם גם כאן, תעשיית הדיג שאחראית לאחוזים גבוהים במיוחד של זיהום פלסטיק בים, מתחמקת מלתת על כך את הדין. ציוד רפאים הנאבד או נזרק אל הים כמו חבלים ורשתות, נמצא ממש בכל מקום. מוערך כי פסולת מתעשיית הדיג מהווה כ-46% מהפסולת שנמצאת בשטח הפסולת באוקיינוס האטלנטי

רשתות וחבלים אלה הונדסו כדי לתפוס ולהרוג והם קטלניים במיוחד כאשר הם שטים במים ללא הפרעה במשך שנים ארוכות – לוויתנים, דולפינים, צבים ודגים רבים נהרגים כאשר הם נתפסים או מסתבכים בהם ללא יכולת להשתחרר. פעמים אחרות, בעלי החיים אוכלים את סיבי הפלסטיק ומתים מהם. לתעשיית הדיג חלק גדול במשבר הפלסטיק בים – הגיע הזמן שהיא תישא באחריות לחלקה. גם בנושא זה סניפים רבים של גרינפיס מנהלים מאבק.

חתימה על עצומות זה לא הכל

לנקוט בפעולה זו המהות של גרינפיס – כבר 50 שנה שאנחנו נלחמים למען הים ועל כל החיים על פני כדור הארץ הפלנטה. העצמאות שלנו חשובה ואיננו מקבלים כספים מתאגידים או ממשלות. כך אנחנו חופשיים לפעול נגד מה ומי שצריך.

פוסט זה נכתב במקור על ידי אלי הופר מצוות האוקיינוסים של גרינפיס ניו זילנד