הגיע הזמן שמנהיגי העולם יתמודדו עם הפיל שבחדר המשא ומתן על אמנת הפלסטיק הגלובלית של האו״ם: תעשיית הנפט. לאחר שבועיים ארוכים, ממשלות העולם לא הצליחו להגיע להסכמה כיצד להתמודד עם משבר זיהום הפלסטיק. הדיונים נדחו ללא נתיב ברור קדימה, אך יש דבר אחד ודאי: נמשיך לדרוש אמנה שתשים את בריאות הציבור והכדור לפני המזהמים. מיליוני קולות ברחבי העולם לא יושתקו עד שתיחתם האמנה.
אי אפשר לעצור את הזיהום בלי לעצור את הייצור
שורש בעיית הפלסטיק ברור: העולם מייצר יותר מדי ממנו. ישנה הסכמה גוברת כי כדי להגן על המגוון הביולוגי, לעמוד ביעד של 1.5 מעלות מהסכם פריז, לשמור על זכויות ילידים ולהגן על הבריאות שלנו ועל הקהילות שלנו, יש להפחית באופן דרמטי ומהיר את ייצור הפלסטיק העולמי. מחקרים כבר חזו כי אם נמשיך בקצב הנוכחי, ייצור הפלסטיק עשוי לשלש את עצמו עד 2050. אך כדור הארץ והאקלים פשוט לא יכולים להתמודד עם עוד פלסטיק.
הפלסטיק נמצא באוויר, במים, בקרקע ואפילו זורם בדם שלנו. זה היה צריך להספיק כדי לעורר את הממשלות לפעולה. לאורך חייו, הפלסטיק פולט חומרים רעילים ומולקולות פלסטיק בגדלים שונים, ממאקרו ועד ננו-פלסטיק. אי אפשר לברוח מהזיהום, אפילו בבית. כדי להתמודד באמת עם המשבר הזה, האמנה צריכה הייתה לכלול לכל הפחות נתיב ליצירת רגולציה בינלאומית להפחתת ייצור הפלסטיק. אמנה שלא מטפלת בזיהום מהשורש – נועדה להיכשל.
רוב הממשלות תומכות באמנה שאפתנית, אבל המיעוט החוסם עדיין מחזיק בכוח
לקראת הדיונים, יותר מ־90 מדינות, כולל ישראל, חתמו על ההצהרה “קריאת ההשכמה מניס לאמנה שאפתנית על פלסטיק”. ההצהרה סימלה התחייבות מחודשת לשאפתנות, כולל קריאה ליעד עולמי להפחתת ייצור הפלסטיק וצריכתו, ולצעדים נוספים: טיפול במוצרים ובכימיקלים מזיקים, קידום מערכות שימוש חוזר, הבטחת מימון הוגן, וכללי הצבעה שימנעו מבוי סתום בוועידות עתידיות.
מדינות שאפתניות הגיעו ל־inc-5.2 מוכנות לעבוד. עשרות מדינות תמכו בצעדים קריטיים שיכולים להבטיח אמנה משמעותית. אך שוב, התהליך אפשר למיעוט קטן של מדינות שאינן פועלות בתום לב, לבלום את ההתקדמות. בסופו של דבר הוצגו שתי טיוטות אמנה על ידי היו״ר, אך אף אחת מהן לא קלעה למטרה. וכך נותרנו שוב ללא בהירות כיצד הממשלות יפרצו את המעגל הרעיל הזה.
כשמשבר סביבתי הופך למשבר בריאותי
בעוד משבר הפלסטיק הופך בהדרגה למשבר בריאותי עולמי, ההיסטוריה מראה שגרירת הרגליים של הממשלות, מפגישה לפגישה, שיחקה תפקיד מרכזי בכך שעדיין אין פעולה נועזת. אך בולט עוד יותר – תפקידה של קבוצה קטנה של מדינות ושל גורמים שפעלו כדי לבלום כל רצון לשינוי, ולהנציח מערכת שמבוססת על תלות בדלקים מאובנים, בזיהום ובהרס.
האינטרס העסקי ברור
בעוד נציגי תעשיית הדלקים נלחמים לשמר את הסטטוס קוו, הצד השני הראה שיש אלטרנטיבה: מודלים עסקיים שיכולים לשגשג ולחזק קהילות. אפילו תאגידים גדולים התלויים בפלסטיק חד־פעמי, כמו יוניליוור וחברי קואליציית העסקים, מצהירים: די. הגיע הזמן למערכת חדשה.יותר מ־450 חברות וארגונים – בניהם גרינפיס בינלאומי, break free from plastic ו־plastic pollution coalition, קראו לאמנה חזקה שתחתוך את הייצור. בהדרגה נרקם קונצנזוס על קריאות מרכזיות לפעולה. זיהום פלסטיק רע לעסקים, וזו רק שאלה של זמן עד שעוד ועוד תעשיות יצטרפו לקריאה לשינוי, יחד עם ציבור הלקוחות והחברה האזרחית שמאחוריהם.
