ועידת האקלים הבינ״ל שתיפתח בשבוע הבא באזרבייג'ן, על אף אירועי השעה, היא המנגנון החשוב ביותר להתמודדות עם משבר האקלים המחריף. ישראל מגיעה לוועידה לאחר שבעה דיונים בכנסת בנושא חוק האקלים, שאמור היה לעגן את מחויבותה להפחתת פליטות. בפועל, בשל היעדר הסכמות בין גורמי הממשלה, החוק לא נחקק, ותושבי מדינת ישראל נותרים ללא מסגרת חוקית, שתעגן את המחויבות להפחתת פליטות והיערכות לשינויי אקלים. במקביל, מתשובת המדינה לבג"ץ בחודש ספטמבר האחרון, בנושא עתירה שהוגשה בנוגע ליעדי הפחתת הפליטות, עולה כי מדינת ישראל אינה צפויה לעמוד ביעד הפחתת הפליטות בהיקף של 27% עד שנת ,2030 כאשר בקצב הנוכחי, יגיע היקף ההפחתה ל- 12% בלבד – מהגרועים בעולם.
על אף אי העמידה הצפויה ביעדי האקלים, ההסתמכות על דלקים מזהמים בישראל ממשיכה להתרחב, באמצעות הענקת רישיונות חדשים והארכת רישיונות קיימים לחיפושי נפט וגז, בים וביבשה. המשך הרחבת משק הגז במים הכלכליים של ישראל, בין אם באמצעות חיפושי גז ונפט חדשים ובין אם בשל הקמת מתקן הנזלה (LNG) ותשתיות נוספות, שמטרתן לאפשר ייצוא גז לחו"ל, צפויה להביא לגידול דרמטי בפליטות גזי החממה של ישראל, ולמנוע מישראל הלכה למעשה להשיג אי פעם את יעדי האקלים הבלתי שאפתניים להם התחייבה, בטווח הקרוב והרחוק.
