זוכרים את הסצנה מהסרט ״היא״ (2013), שבה תיאודור פוגש את אהובתו הבינה המלאכותית, סמנתה, בענן והם מתחילים רומן דרך שיחות אינסופיות? אז, כשהסרט רק יצא, התפתחות סיפור האהבה הזה נראתה עדיין רחוקה מהמציאות, אולם עכשיו ב-2026, דיאלוגים תכופים עם הצ׳אט ואף שימוש בו לתמיכה רגשית, נהפכו לדבר שגור. היום, כש״חוויית AI״ מלווה אותנו בכל אפליקציה, ישנו אלמנט שאולי מעטים שוקלים — מהי העלות הסביבתית של התלות הגוברת שלנו בבינה מלאכותית?
הסרט ״היא״ נותר יצירת בדיונית – לעת עתה – אבל ככל שההסתמכות שלנו על בינה מלאכותית גדלה, כך גם טביעת הרגל האקולוגית של הטכנולוגיה. תעשיית הבינה המלאכותית גורמת לעלייה ממשית בשריפת דלקים מזהמים כנפט, פחם וגז. ללא פעולה מצד תאגידי טכנולוגיה כמו אנבידיה, מיקרוסופט וגוגל, האקלים וגם הריאות שלנו, ישלמו את המחיר.
הבינה מלבה את משבר האקלים – ללא סיבה מוצדקת
בעוד אופיים עתיר האנרגיה של מרכזי נתונים עורר דווקא דיון נרחב, נדמה שנשכח הצד הנוסף של הסיפור – פליטות גזי החממה מייצור שבבי בינה מלאכותית. אלה זינקו ביותר מפי ארבעה וחצי בשנה אחת בלבד בין השנים 2023–2024 במיוחד מזרח אסיה, שכן היא נמצאת בלב שרשרת האספקה של שבבי בינה מלאכותית. ככל שהמהפכה הדיגיטלית מאיצה, כך עולה גם העלות הסביבתית הנסתרת שלה, יחד עם חזרתם של פתרונות לא יעילים המסיטים את תשומת הלב מהצעדים הנדרשים באמת.
שבבי הבינה המלאכותית העיקריים בשוק מיוצרים כיום בטייוואן, דרום קוריאה ויפן, מה שמביא לכך שההשפעה האקלימית של שרשרת האספקה של הבינה המלאכותית מורגשת עמוק יותר במזרח אסיה מכל אזור אחר על פני כדור הארץ. למרבה הצער, ההשפעה משמעותית. דוח חדש של גרינפיס אסיה עקב אחר שרשראות האספקה של חברות הבינה המלאכותית הגדולות, והממצאים מדאיגים: חברות ה-AI הגדולות מפגרות מאחור בכל הנוגע לפליטות גזי חממה כאשר 80%–98% מהפליטות של חברות ה-AI נוצרות בשרשרת האספקה שלהן – בעיקר במפעלים במזרח אסיה הפועלים על אנרגיה מזהמת.
לפי הדוח, למרות הרווחים העצומים שלה, NVIDIA, החברה המובילה בעולם בתחום הבינה המלאכותית, כמעט הכפילה את הפליטות שלה ב-2024 ואין לה תוכנית אמיתית לאיפוס פליטות או מעבר לאנרגיה מתחדשת. מתוך 10 חברות שנבדקו, חברת Apple היא היחידה שקיבלה דירוג טוב, בעוד שש חברות קיבלו את הדירוג הנמוך ביותר.
התלות הרבה של האזור בדלקי מאובנים גורמת לכך שתעשיית הבינה המלאכותית היא בעיה של ממש, מכיוון שהשבבים עליהם היא מתבססת מיוצרים ברובם מאנרגיה מלוכלכת. לדוגמה, 58% מהחשמל של דרום קוריאה מגיע מפחם, נפט וגז טבעי, ואילו בטיוואן מדובר בלא פחות מ-83%. הצמא של תעשיית שבבי הבינה המלאכותית לחשמל מוביל לעלייה בקיבולת ייצור דלקי מאובנים מזהמים – ביקוש שניתן וצריך לספק באמצעות אנרגיה מתחדשת. לוביסטים ופוליטיקאים בתעשייה הציעו פתרונות קצרי ראות המשרתים את אותם אינטרסים תאגידיים ידועים כגון בניית תחנות גז חדשות. אלה יובילו כמובן רק לפליטות גזי חממה נוספות, זיהום אוויר והרס כדור הארץ.
לדוגמה, בשנה שעברה, ממשלת דרום קוריאה אישרה את בנייתה של תחנת כוח בגז עבור SK hynix, ספקית מוליכים למחצה לזכרונות DRAM ופלאש. ממשלת דרום קוריאה מתכננת גם לבנות קיבולת גז של 3 ג'יגה-וואט עבור חברת סמסונג. בטייוואן, חברת החשמל של טייוואן (Taipower) השתמשה בביקוש המוגבר לחשמל לייצור שבבים, כדי להצדיק הרחבת פרויקטים של גז.
לא רק פליטות פחמן
בסקירה הסביבתית המקיפה הראשונה של תעשיית הבינה המלאכותית שביצע מכון Öko עבור גרינפיס, נמצא עוד כי הביקוש הגובר הכללי לאנרגיה מצד מערכות בינה מלאכותית (AI) הוא כה גבוה, עד כי הוא מסכן את ההתקדמות העולמית לקראת מעבר לאנרגיה נקייה. צריכת החשמל של מרכזי נתונים המספקים שירותי AI צפויה להיות גבוהה פי 11 בשנת 2030 לעומת 2023. במקביל, פליטות גזי החממה יזנקו מ-29 מיליון טון מקבילות פחמן דו-חמצני בשנת 2023 ל-166 מיליון טון ב-2030 – וזאת למרות הכללת גידול בשימוש באנרגיות מתחדשות. מרכזי הנתונים של AI דוחפים כלפי מעלה את ממוצע הפליטות: עד שנת 2030, הם יהיו אחראיים לכמעט מחצית מכלל פליטות הפחמן של מרכזי הנתונים בעולם.
על אף שחברות טכנולוגיה מובילות כמו Google, Amazon, Microsoftו-Meta התחייבו להיות ניטרליות אקלימית עד שנת 2030, הדוחות הסביבתיים הנוכחיים שלהן מצביעים על תמונה שונה: ללא הרחבה מקבילה של תשתיות אנרגיה מתחדשת, השימוש הגבוה בחשמל מסכן אותנו בהישענות מחודשת על דלקי מאובנים, בדיוק ברגע הקריטי בו על השימוש הנרחב בהם לצנוח. בנוסף לצריכת אנרגיה ולפליטות פחמן דו-חמצני, נבדקו גם צריכת מים ויצירת פסולת אלקטרונית. המכון מעריך כי צריכת המים העולמית לצינון מרכזי הנתונים תגדל פי ארבעה – מ-175 מיליארד ליטר ב-2023 ל-664 מיליארד ליטר עד שנת 2030. מרכזי נתונים של AI צורכים פי שניים יותר מים לעומת מרכזים רגילים. כמו כן, הדוח חוזה עד חמישה מיליון טון נוספים של פסולת אלקטרונית עד שנת 2030, בשל ההתרחבות בתשתיות ה-AI ומרכזי הנתונים.
האם ניתן לייצר חומרת בינה מלאכותית עם אנרגיה נקייה?
התשובה היא כן, אם חברות טכנולוגיה ייבחרו להשקיע ביכולת אנרגיה מתחדשת חדשה ונוספת. ליצרניות אלקטרוניקה מובילות במזרח אסיה, כולל TSMC, SK hynix וסמסונג, יש שפע של הזדמנויות להרחיב את תלותן באנרגיה מתחדשת: הן יכולות להשקיע ישירות במקורות אנרגיה מתחדשים כמו רוח ואנרגיה סולארית, לחתום על הסכמי רכישת חשמל (PPA) עם מפתחי אנרגיה נקייה, ויכולות גם לבנות קיבולת אנרגיה מתחדשת משלהן. במקביל, ענקיות טכנולוגיה כמו NVIDIA, AMD, מיקרוסופט, גוגל ומטא חייבות להתחייב ל-100% אנרגיה מתחדשת בכל שרשראות האספקה שלהן ולתמוך בספקים שלהן כדי להשיג מטרה זו.
על מנת להגביל את השפעותיה הסביבתיות של הבינה המלאכותית, גרינפיס קורא לחובת שקיפות בכל הנוגע לצריכת אנרגיה, מים וחומרי גלם של מערכות AI. יש לקבוע תקני יעילות גם למרכזי נתונים וגם ליישומי AI, ולסמן אותם בבירור. נוסף על כך, יש לשלב את מרכזי הנתונים במערכות אנרגיה מתחדשת ורשתות חימום, תוך הימנעות מהישענות על אנרגיה גרעינית כדי לענות על צורכי החשמל של AI.
הבינה המלאכותית מתפתחת בקצב מהיר, ועלינו לנקוט בפעולה לפני שתאגידי דלקים מזהמים יובילו אותנו שוב לנתיב מסוכן. בעזרת מדיניות מתאימה, ניתן לבלום את המגמה השלילית הזו. על חברות הטכנולוגיה לשנות כיוון לשרשראות אספקה ירוקות ומבוססות אנרגיה מתחדשת, אחרת במקום לעשות טוב, הבינה המלאכותית תוביל אותנו לעתיד מזוהם אפילו יותר.
