מאז שנחתם הסכם פריז ב-2016, במסגרתו אישרו מעל 200 מדינות להגביל את ההתחממות העולמית לסף של 1.5 מעלות, הזרימו הבנקים 5.5 טריליון דולר להרחבת תעשיית הגז, הנפט והפחם. הגיע הרגע לסדר עדיפויות חדש, כשבני האדם, הטבע והפלנטה ניצבים בראש. הסכם פריז שם את היסודות לשינוי שאנחנו כל כך צריכים. עכשיו מדינות העולם רק צריכות לעמוד בו.
הסכם פריז הוא הסכם שנחתם במסגרת ועידת האקלים ה-21 של האו"ם, שהתקיימה בפריז בשנת 2015. זהו הסכם בינלאומי, במסגרתו התחייבו מרבית מדינות העולם לפעול, ביחד ולחוד, כנגד משבר האקלים. מטרת ההסכם היא להביא להפחתת פליטות גזי חממה ברמה הגלובלית, באופן שיביא לשמירת התחממות כדור הארץ מתחת לרף של 1.5 מעלות צלזיוס (ביחס לתקופה הטרום-תעשייתית). הגבלת ההתחממות לטמפרטורה הממוצעת של מעלה וחצי, תמתן את ההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים, אך לא תצליח לבלום את כלל ההשלכות ההרסניות – תולדה של כמעט מאה וחצי של פליטת גזי חממה. ההסכם נחתם על ידי 195 מדינות, בהן גם מדינת ישראל, שחתמה עליו בשנת 2016.
הסכם פריז הוא תוצאה של עשרות שנים של משא ומתן. זוהי ההתחייבות המשמעותית ביותר שנטלה על עצמה האנושות לשם מאבק בשינויי האקלים. למרות הביקורת הרבה שניתן להעביר על ההסכם, על מימושו ועל מידת המחויבות שלו, הוא נתפס כפריצת דרך גדולה במאמץ של האנושות להתמודד עם האתגר שמציב בפניה משבר האקלים. הסכם פריז הוא המסגרת הבינלאומית שיכולה להאיץ את הפעולה הדרושה להתמודדות עם משבר האקלים ברחבי העולם, אבל לצורך מימושו נדרשת הירתמות ונחישות של כל אחת מהמדינות החתומות, קטנה כגדולה.
על מנת לעמוד במטרות ההסכם, מתחייבות המדינות החתומות ליעדי ביניים להפחתת פליטות גזי חממה עד לשנת 2030, ולאיפוס נטו של פליטות גזי חממה עד לשנת 2050 (ביחס לשנת הבסיס 2015). אחד מעקרונות היסוד בהסכם פריז, הוא ההתחייבות המדינות להעביר למזכירות ה-UNFCC (אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים), נתונים בדבר פליטות גזי החממה השנתיות במדינה וכן להעביר אחת לחמש שנים, יעדים לאומיים מעודכנים להפחתת פליטות גזי חממה. מדי שנה מתכנסים נציגי העולם בוועידת האקלים המתקיימת, על מנת לדון בהתקדמות הכוללת בעמידה ביעדי הסכם פריז, ולנהל משא ומתן על הדרך קדימה.
ומה עם ישראל?
כפועל יוצא של הסכם פריז והאישרור החוקי שלו, בשנת 2021 התחייבה מדינת ישראל להפחית את פליטות גזי החממה שלה בשיעורים ניכרים בשנים הקרובות. הפחתה של 27% עד שנת 2030, והגעה לאיפוס פליטות נטו עד שנת 2050, ביחס לסך הפליטות בשנת 2015. בפועל, על אף היעדים הנמוכים ביחס לשאר מדינות העולם, בחודש אפריל 2025, הודה המשרד להגנת הסביבה כי ישראל אינה עומדת ביעדי האקלים עליהם התחייבה, והיא צפויה להגיע להפחתה של 19% בלבד עד סוף העשור. על פי המשרד, ניתן לסגור את הפער ואף לעבור את היעדים, אולם נדרש יישום מיידי של צעדים מרכזיים בהם האצת ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, מתן תמריצים לרכבים חשמליים, הפחתת הנסועה הפרטית וכן השקעות בתשתיות מיון ומיחזור פסולת.
האם ההסכם עובד?
בינתיים לא, אבל זה לגמרי יכול לקרות. רוב המומחים מסכימים שהסכם פריז עזר להאיץ פעולות בנושא האקלים ברחבי העולם, אך זה עדיין רחוק מלהספיק. ההסכם הוא מסגרת שימושית המסייעת למדינות לעבוד יחד בנושא שינויי האקלים, אולם לצורך כך, עליהן להתייחס ברצינות לבעיה מלכתחילה. גם אם העולם החמיץ את יעד המעלה וחצי, כפי שפירסם האו״ם בנובמבר 25׳, על מדינות העולם לקבוע יעדים שאפתניים יותר לטווח קצר כדי להגביל את ההתחממות קרוב ככל הניתן למעלה וחצי. הן גם צריכות לעבוד קשה יותר כדי לקיים את התחייבויותיהן בפועל ולא להותיר אותן כמדיניות על הנייר בלבד.
גרינפיס, יחד עם ארגוני סביבה וחברה אזרחית נוספים שפועלים בכל רחבי העולם, מפעיל לחץ על ממשלות להציב יעדים שאפתניים, ולפעול על מנת לתרגם אותם למעשים ולהחלטות ישימות ומתוקצבות, תוך צמצום כוחם והשפעתם של הלוביסטים של תעשיות הדלקים. המשמעות בפועל היא מהלכים כמו העברת חוקי אקלים מחייבים, עצירת פרויקטים חדשים והרחבת תשתיות של דלקים מזהמים, השקעת תקציבים וכתיבת תכניות להפחתת פליטות ממגזרים נוספים כמו תחבורה, חקלאות, פסולת ועוד וכן מגוון רב של צעדים להתמודדות עם השלכות המשבר.
